התחלה: נולד בעופרה לפני ל"ו שנים. הוריו, יצחק ומלכה מאיר, הם ממייסדי היישוב. "ההורים שלי היו הזוג השני שהתחתן בעופרה. למעשה, הזוג הראשון שהתחתן שם כבר עזב, ואילו הוריי מתגוררים בעופרה עד היום". אביו, יצחק מאיר, הוא מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה.
נתיב מאיר: הלימודים בישיבה הירושלמית העניקו לו צידה לדרך בכל תחומי החיים. "למדתי שם תורה וחוכמה במתיקות גדולה". בהמשך התגייס לצנחנים במסגרת של בני ישיבות.
חטיבת הצנחנים: לאחר שנכנס במלוא המרץ למסלול הצבאי, הבין שכדי להמשיך לקצונה עליו לעשות שירות מלא. "המשכתי למסלול פיקוד שדרש ממני ארבע שנים בצבא". בהמשך הוא פיקד על חיילים ברחבי יהודה ושומרון.
האינתיפאדה השנייה: "כל השירות שלי לווה באינתיפאדה השנייה". בפעם הראשונה שהגיע לחברון נפתחה עליו ועל חבר נוסף שצעד לידו אש תופת, שבנס לא גרמה לנפגעים. "קפצנו והסתתרנו מאחורי עמדת בטון גדולה שהוצבה ליד כיכר גרוס, והחבר'ה מעלינו השיבו אש. אני זוכר ממש את הדי היריות שחלפו מעל הראש שלנו". התקרית הזאת, אגב, מתועדת בספר שהוציא ארגון השמאל הקיצוני 'שוברים שתיקה'.
'שוברים שתיקה': "הארגון הזה טוען שצה"ל משיב אש באופן בלתי מבוקר למרכזי אוכלוסייה של ערביי חברון. טענה שהיא כמובן שקרית ומגוחכת. לא מעט חבר'ה שמשרתים איתי היום במילואים והיו בשירות צבאי בחברון בשנת 2001, החליטו להשיב לדברי הבלע של הארגון הזה, ששם לו מטרה ברורה והיא להחליש את צבא ההגנה לישראל".
בית מדרש לבוגרי צבא בעלי: כחלק מהרצון שלו לגדול ולהתפתח בתחום התורני אך להמשיך להיות מחובר לעולם המעשה, נרשם לבית המדרש בעלי. בד בבד החל ללמוד משחק ב'אספקלריא'.
אספקלריא: למד משחק ותיאטרון בבית הספר שהקים חגי לובר. "הייתי במחזור השני, ופשוט פרחתי שם". לימודי המשחק היו השלמה ללימוד התורה האינטנסיבי של ימות השבוע. "החיבור בין משחק לתורה היה מיוחד מאוד. הבאתי את כל מה שלמדתי באספקלריא גם לבית המדרש".
חתונה: התחתן בט"ו בשבט, בימי שיא המאבק על גוש קטיף. את אשתו חנה (34) הכיר באמצעות קרובת משפחה שעבדה איתו בליכוד, במסגרת המאבק במשאל המתפקדים של שרון. חנה נולדה בניו יורק ועלתה ארצה בגיל חמש עם משפחתה. "היא אשת חיל במלוא מובן המילה".
ילדים: איתן ישראל (10), שילה (8), אַמָנה (6), דביר (3.5) ואודיה (חצי שנה).
אודיה: כשחנה אשתו הייתה בהיריון, הוא נכנס לניתוח כדי לתרום כליה לאחיו הגדול. במהלך הניתוח אירע סיבוך שהוביל אותו לסכנת חיים. "הייתי יומיים שלמים מורדם ומונשם ביחידה לטיפול נמרץ, בלי לדעת מה קורה סביבי". בהמשך הוא התאושש באופן ניסי. "ידעתי שאני צריך להודות לה' על הנס הזה, ולכן בחרנו לקרוא לתינוקת שלנו אודיה".
גוש קטיף: "עצב עמוק". זכה להיות ביישוב נווה דקלים בשבת האחרונה לפני שנהרס. "זו חוויה מכוננת לכל החיים. לעולם לא אשכח את האווירה שהייתה ביישוב באותה שבת". הוא מאמין כי פצעי הגירוש עדיין לא הגלידו אצל רבים, "בעיקר אלו שגורשו משם".
לבנון השנייה: כקצין מילואים בדרגת סרן נקרא ליטול חלק במערכה הצבאית מול חיזבאללה בצפון. "מלחמה שהתנהלה בחולשה גדולה. גם חטיבת הצנחנים שבה שירתי סבלה קשות מאותה הססנות ומחוסר ההחלטיות של אולמרט ושאר ראשי ההנהגה. הם הוציאו והכניסו אותנו מלבנון בלי מטרה ברורה ותוך סיכון חיים ממשי של כל הגדוד".
סרט כתום: מאז המלחמה דאג להגיע למילואים עם סרט כתום על התיק. "החב'רה בצבא כעסו עליי שאני מכניס פוליטיקה לצבא, אבל לי זה היה מאוד ברור. אמשיך להגיע ולעשות מילואים למרות מחדלי המלחמה והגירוש. אבל באותה נשימה גם אביע מחאה על ההתנהלות הקלוקלת והלא מוסרית של חלק מהמנהיגים".
בני עקיבא: לאחר הגירוש מגוש קטיף התחיל לעבוד כרכז מחוז ירושלים בתנועת בני עקיבא. במקביל למד משפטים בקריה האקדמית אונו. "השכן שלי לספסל הלימודים היה בצלאל סמוטריץ', שהיום מוכר יותר בתור חבר כנסת". כשסיים את לימודי ההסמכה לעריכת דין, החל להתמחות אצל היועץ המשפטי לממשלה במשרד המשפטים.
לצאת מהבועה: "ברגע שהתחלתי להתמחות בעריכת דין, הבנתי שהייתי עד עכשיו בתוך הבועה הציונית-דתית. פתאום ראיתי צורך לצאת החוצה ולהיות מעורב יותר, בעיקר בתחום המשפטי".
להיות או לא להיות: התובנה העיקרית שלקח לעצמו לאחר הגירוש מגוש קטיף הייתה שלמרות השבר, יש להתערות בחברה. "הדילמה שלי נעה בין ייאוש מהמדינה למעורבות בה. בסוף בחרתי באפשרות השנייה".
במשכן הכנסת: כשסיים את ההתמחות שימש כעוזר חקיקה ליו"ר ועדת עלייה וקליטה דאז, דני דנון. שם גם נחשף ליהדות התפוצות ולכוחן של תנועות הנוער בעולם.
תנועות נוער: "עולם מרתק ומלא עשייה". לפני שנתיים וחצי החל את תפקידו כראש ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר.
בית"ר 1: תנועת נוער שנוסדה ב‑1923 על ידי זאב ז'בוטינסקי. החודש היא מציינת 92 שנות פעילות. "בית"ר היא תנועה ציונית ורוויזיוניסטית שבין מנהיגיה הבולטים היו מנחם בגין, יצחק שמיר, דוד רזיאל ועוד מנהיגים בעלי שיעור קומה".
בית"ר 2: "בתנועת בית"ר יש פשטות שמאפשרת לה לקבל אנשים מכל מיני מגזרים שמאמינים בחזון שלה, שהוא זהות יהודית וציונית חזקה".
ציון כולה שלנו: "זה לא סוד שז'בוטינסקי נאבק על שמירת הארץ והיה הסמן האידיאולוגי שבה. פעם זה היה ברור שארץ ישראל כולה שייכת לנו. היום קצת התבלבלנו".
שתי גדות לירדן: "זו שלנו וזו גם כן. ארץ ישראל השלמה זה לא חזון אוטופי, אלא מציאות שהאמינו בה גדולי המייסדים של הארץ. תנועת הליכוד שרבים ממנה באו מבתים בית"ריים צריכה לחזור לערכים האמיתיים שלה".
התבוללות: במסגרת תפקידו כמנכ"ל בית"ר העולמית הוא עד למציאות הבעייתית של נישואי תערובת בעולם. "זו המכה הגדולה של יהדות התפוצות, ואנחנו בבית"ר נלחמים בה על ידי חיזוק הזהות היהודית של בני הנוער".
אנטישמיות: נתקל בה בסיורים שהוא מקיים ברחבי העולם. "בבלגיה, באנגליה, במוסקבה ובפריז יש שנאת יהודים. הנוער שלנו מחפש גאווה יהודית, ואנחנו מאפשרים לו דרך הסניפים שלנו בעולם ליטול חלק בעשייה ובהעמקת הזהות היהודית-ציונית".
להשפיע על השיח: תנועת בית"ר העולמית פועלת בשלושה מישורים. "הראשון הוא חינוך יהודי בתפוצות. השני מתמקד בעלייה לארץ, ולצורך כך הקמנו תוכנית עלייה של צעירים שדואגת לעולים החדשים גם במציאת דיור, מקום לימודים ועבודה. הפעילות השלישית קשורה לשיח הציוני בישראל. אנחנו פעילים בבתי הספר ובתיכונים בארץ ומחנכים להיות עקשניים כמו יצחק שמיר בכל הנוגע לזכות ולחובה שלנו לשמור על ארץ ישראל".
אקטיביזם ציוני: לא מילה גסה. "תנועת בית"ר חרטה על דגלה עשייה בראש חוצות. ואם יש משהו כואב וצריך לצעוק, אז אנחנו צועקים. בעינינו הבית"רים, יישום משנת ז'בוטינסקי היא קודם כול התיישבות ביהודה ושומרון. למרות שז'בוטינסקי נתפס כליברל ודמוקרט, הוא היה אוהב גדול של עם ישראל וארץ ישראל ואין סתירה בין הדברים".
כשאהיה גדול: "אעשה את מה שאני עושה עכשיו ועוד קצת". רואה את עצמו גם בהמשך בעשייה משמעותית למען עם ישראל. "זה תמיד היה החלום".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: גם בחורף מתעורר בחמש וחצי בבוקר. עוזר לארגן את הילדים ונהנה מכל רגע. "זו השעה היחידה ביום שאני רואה אותם, אז אני חייב לנצל אותה עד הסוף".
דיסק ברכב: פלייליסט של מזרח ומערב. "הכול הולך: ממוזיקה חסידית ועד ישראלית וים תיכונית".
שבת: "היום הכי מאושר שיש". משתדל לפנות זמן לכל ילד בנפרד, וגם דואג להשלים שיעורי תורה שהחמיץ במהלך השבוע. "מה היינו עושים בלי השבת?".
עתים לתורה: שאלה קשה. "מנסה לחטוף דקות יקרות ללימוד גמרא". לא תמיד הוא מצליח, אבל חינכו אותו בבית שהמאמץ משתלם. "כשיוצאים מהחממה של הישיבה לעולם הגדול, מרגישים געגוע רציני למתיקות של לימוד התורה".
אוכל: אחראי על הכנת הקציצות לשבת. מאז הסיפור עם הכליה הוא הוציא מהתפריט מאכלים מטוגנים ו"שאר דברים מזיקים". היום תוכלו למצוא אצלו במקרר שפע של פירות וירקות.
אחזקת הבית: ממונה על הניקיון בבית, גם אם מגיע מאוחר מהעבודה. "מקסימום שוטפים בלילה". עד עכשיו נהנה מיום שישי פנוי, אבל גם זה נגזל ממנו. "אני סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית, כך שימי שישי מנוצלים עד תום ללימודים". את הניקיונות לשבת, אם שאלתם, הוא מתחיל כבר באמצע השבוע.
מפחד: לאבד את המוטיבציה של העשייה, אבל זה לא יקרה. "אדם שלא מחובר לעשייה של הכלל הולך ומתנוון. צריך להיות כל הזמן בפעילות תמידית".
דמות מופת: דוד רזיאל, מפקד האצ"ל ותלמידו של הרב קוק. "איש של אידיאלים שלמים ובית"רי אמיתי. דוגמה ומופת לכל אחד מאיתנו".
פנאי: כמעט אין. "אם במקרה התפנה מעט זמן, אז אני רץ לשחק כדורסל".