הבגדים שלה נרטבו ממה שהתחיל כטפטוף כשיצאה מבית הספר, ועכשיו, כשהיא עומדת כאן, הבינה שתיאלץ לרוץ במבול הזה הביתה.
אל הבית היא נכנסה רטובה ורועדת, שמחה על האור והחום שחיכו לה בסלון.
בזמן שפשטה מעליה את שכבות הבגדים הלחות, היא שמעה את הבכי והצעקות שבקעו מהחדר של הבנים. היא מיהרה ללבוש את הטרנינג הסגול והחם עם גרבי הצמר, והלכה לבדוק את פשר המהומה.
הבנים עמדו כועסים בחדר, לבושים בבגדים רטובים. אמא הרימה אליה מבט מיואש. ריקי, שהחום של הבית שימח אותה כל כך, הייתה במצב רוח טוב ורצתה לעזור. גלעד היה הראשון מבניהם שהבחין בריקי ומיד פרץ בתלונות: "הם הבטיחו שלג כבר בשבוע שעבר - וכלום. אז לפחות שאמא תרשה לנו לרקוד בשלוליות!". דוד, ששמע את אחיו, הצטרף מיד גם הוא: "כן, קפצנו בחוץ ואמא הכריחה אותנו להיכנס". איצי הקטן רק הסתובב סביבם ובפנים שמתאמצות לחקות הבעה של כעס מחה כפיים מעל הראש ואמר: "גמש גמש משמיים כוליום טיפות א-מים".
ריקי התאפקה שלא לחייך. הם כל כך חמודים האחים שלה. אפילו כשהם עומדים על השטיח עם נעליים מלאות בוץ ומטפטפים מים בכל הבית. היא בהחלט הבינה מאין הגיעה ההבעה המיואשת כל כך של אמא. ברור שהבנים צריכים להשתולל קצת ולהוציא מרץ. להשאיר אותם בבית יגרום סבל לכולם. בעיקר לאמא.
"רוצים שלג?" אמרה ריקי בחיוך. הילדים נעצרו המומים. "יש לי שלג לתת לכם, אבל אתם חייבים לעזור לי", המשיכה ריקי בקול מסתורי. "השלג שלי מתקלקל כשהוא נרטב, אז אתם חייבים להחליף לבגדים יבשים!" אמא נראתה מופתעת, אבל חייכה לעצמה. לריקי תמיד יש פתרונות יצירתיים. מעניין מה היא מתכננת.
אמא התנדבה להכין לכל הילדים שמשחקים בשלג שוקו חם, והלכה אל המטבח. ריקי עזרה לאיצי להתפשט והלבישה אותו באוברול חם וצמרירי. גלעד, שמיהר ללבוש פיג'מה, הסכים לנגב את הרצפה בסמרטוט לקראת השלג של ריקי. ודוד טיפס על הארון, כדי להוריד מהמדף העליון את הבריכה המתנפחת.
"בשביל מה צריך בריכה מתנפחת?" שאל דוד את ריקי כשמסר לה ממרומי המדף את השקית הדחוסה. "אנחנו צריכים לשים את השלג איפשהו", חייכה ריקי. הבנים, שהיו מרוכזים בעשייה, שכחו את הכעס על שלא מרשים להם לצאת אל הגשם. הם היו מלאי ציפייה לקראת השלג של ריקי.
רגעים אחר כך ישבו הבנים בתוך הבריכה וקרעו עיתונים לחתיכות הכי קטנות שרק אפשר. הבריכה התחילה להתמלא בפתיתים קטנים, לבנים, שחורים וצבעוניים, של שלג מעיתונים. איצי היה מאושר והעיף אל התקרה פירורים שהצליח לקמוץ באגרופים קטנים. גם דוד שכב בבריכה ועשה תנועות של שחייה בין פתיתי הנייר. רק גלעד היה מהורהר. "זה לא שלג בלי בובת שלג", הוא נשא עיניים אל ריקי. אמא, שבדיוק הגיעה עם כוסות השוקו, נעצרה רגע בדלת. ריקי חייכה חיוך גדול. "איזה כיף זה לשחק בשלג שהוא לא קר ולא רטוב בתוך הבית היבש", אמרה ריקי, "ואם תרצה בובת שלג, גם את זה נכין".
היה זה יום גשום וקר. בתוך הבית החם והמואר שיחקו הילדים בשלג מנייר והדביקו פתיתים לבנים, שחורים וצבעוניים על בלון גדול שהלך ונהיה בובת שלג. "אני כל כך אוהבת חורף", חיבקה ריקי את כולם, ושתתה שוקו חם.