הקרנבל של עינת-ביקורת דיסק

 'טאטע תודה',

עינת ארגוב רוזנפלד  

שלוש שנים מילדותי המוקדמת עברו עליי בברזיל, כך ששירי הבוסה נובה של עינת ארגוב רוזנפלד מתיישבים לי ישר על הלב.

מה שהופך את ההתמקמות שלהם לנוחה עוד יותר היא העובדה שמרבית השירים מוכרים מאוד לאוזן הישראלית.

אלה שירים ברזילאיים שתורגמו ובוצעו על ידי אמנים ישראלים. למוזיקה הנעימה הזאת שידכה ארגוב רוזנפלד מילים מתהילים או מילים מקוריות, ויש גם שירים ברזילאיים שתורגמו על ידי אהוד מנור כמו "האושר" ו"הו מה יהיה".

השירה של ארגוב רוזנפלד עם המבטא הברזילאי המתלווה אליה מוסיפה חן לשירים, וכך גם משפטים בפורטוגזית שמושחלים פה ושם. אבל העובדה שהיא לא מקפידה על הגייה נכונה של הפסוקים מפריעה בהאזנה, במיוחד משום שהיא משנה את מובן הפסוקים.

השיר האחרון בדיסק, "אבל הרבי אמר שכולן כבר חזרו בתשובה", מבקש ללמד סנגוריה על כל אישה באשר היא, זאת עם הקעקועים וההיא עם הפיאה וזאת שהרזון שלה מודגש (זה כזה חטא?). השיר הוא אמנם לא יצירה פזמונאית ברמה כל כך גבוהה, אבל המסר נחמד. לא להסתכל על המציאות החיצונית, כי כולן חזרו בתשובה ואת התהליך הפנימי הזה אי אפשר לראות בעיניים, אלא רק מי שיש לו עיניים ללב.

האיורים המלווים את האלבום, פרי ידיה של ארגוב רוזנפלד, מוסיפים עניין.

בשורה התחתונה, פס קול נעים שיכול ללוות נסיעה, עבודה במחשב או רחמנא ליצלן עבודות בית, אבל לא חידוש מוזיקלי גדול.