מי מפחדת מפנצ'ר?

נתחיל מהסוף: צלחתי את האתגר והחלפתי גלגל בכוחות עצמי. כן, אני שמימיי לא החלפתי גלגל, לא ביקרתי במוסך ואפילו לא בדקתי שמן ומים - עשיתי את זה.

יש להודות שמדובר בפעולה פשוטה יחסית. נכון, כפות הידיים התלכלכו והפכו שחורות, הפנים היו אדומות ממאמץ, ואחרי עשר דקות, כל מה שרציתי היה לקרוא למישהו שיעשה טובה ויחליף אותי בעוד אני בורחת הביתה בריצה. אבל בסופו של דבר זה קרה - הגלגל הרזרבי חובר למקומו בהצלחה.

על ההצלחה הזאת אחראית תהילה גבאי-דויטש בת ה‑28, מייסדת מיזם 'אוטול'ה', שמאמינה כי עולם הרכב לא מיועד לגברים בלבד. גבאי-דויטש מנהלת בימים אלה אתר מיוחד שמדריך נשים בכל הנוגע לתחזוקת רכב, וחשבון פייסבוק שמעניק לכל דורש עצות ממוסכניקים מקצוענים. בנוסף לכך היא כתבת לענייני רכב ומעבירה סדנאות לנשים בכל הארץ בתחום. פעילותה, היא אומרת, מבקשת להגביר את המודעות לכך שנשים מסוגלות לטפל ברכבן בכוחות עצמן, ולא להיות תלויות בחסדי אחרים.

מה זה טיפול עשרת אלפים?

את פעילותה החלה לאחר אירוע אישי שחוותה לפני שנתיים, כשרכשה מכונית לראשונה בחייה. במהלך נסיעה שגרתית נתקעה עם הרכב באמצע הרחוב. "פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, המנוע דמם, פשוט לא הגיב. לא ידעתי מה לעשות. עמדתי שם חסרת אונים וחיפשתי מישהו שיהיה מוכן לעזור לי". נבוכה ביקשה מבחור שעבר ברחוב לסייע, והוא נרתם מיד לעזרתה. לאחר בדיקה קצרה קבע כי הבעיה ככל הנראה נעוצה במצבר. "תוך כדי שהוא טיפל לי ברכב, עמדתי וחשבתי לעצמי: 'למה אני כזו בורה ואין לי מושג קלוש מה לעשות עם הרכב שלי? איך יכול להיות שאני, שתמיד צריכה לדעת הכול, לא יודעת שום דבר על הרכב שאני נוהגת בו?'".

בתוך כמה דקות הצליח הבחור להתניע את הרכב עם כבלים והלך לדרכו. "אני לא ידעתי בכלל מה זה מצבר, איך מתניעים עם כבלים, אפילו לפתוח את מכסה המנוע בקושי הצלחתי. באותה סיטואציה נפל לי האסימון שמדובר במציאות שהיא לא מתקבלת על הדעת. יותר מזה, קלטתי שאני בעצם לא לבד, כי הרבה נשים כמוני לא יודעות מה עובר על הרכב שלהן", היא מסבירה. "ואז הבזיק לי רעיון, שאולי אני אתמקצע בתחום ואלמד נשים להכיר את הרכב שלהן. הבנתי שיש פה איזה צורך שנובע מהשטח ושלא באמת מקבל מענה".

נלהבת שיתפה גבאי-דויטש את חברתה הקרובה ברעיון שהגתה, אך החברה דחתה אותו מכול וכול. "בכל פעם ששאלתי אנשים לגבי הרעיון ללמד נשים על רכב - התגובות היו מאכזבות. צחקו עליי. היו כאלה שאמרו לי שאף אישה לא תרצה להתעסק עם הרכב שלה, והיו שממש זלזלו בעצם הרעיון שאישה תלמד אישה איך להחליף גלגל. זה נשמע להם מופרך שאני רוצה להתמקצע בתחום שנחשב גברי לגמרי".

למרות התגובות הסקפטיות, גבאי-דויטש המשיכה לדבוק ברעיון והחלה לגשש אחר תוכנית מתאימה. "הרגשתי בתוכי שזה הדבר הנכון לעשות. באותה תקופה פגשתי איזה מוסכניק. אזרתי אומץ וסיפרתי לו שאני חושבת לפתוח אתר שיעזור לנשים להיות עצמאיות בתחום. הוא אמר: 'השתגעת?! לא כדאי לך. למה שנשים בכלל ירצו דבר כזה?'. נלחצתי מהתגובה ההחלטית שלו, אבל אלמנה מבוגרת ששמעה את השיחה בינינו ניגשה אליי בצד, ואמרה שהיא דווקא הייתה ממש שמחה להדרכה כזאת. 'בעלי נפטר ואין לי מושג איך להתנהל עם הרכב', היא סיפרה לי. אפילו לתדלק היא לא ידעה. אותה אישה עודדה אותי ללכת עם החלום ולא להתייאש".

בשלב ראשון הקימה גבאי-דויטש אתר אינטרנט בשם 'אוטול'ה' ובו העלתה כתבות, עצות, טיפים ומידע בסיסי שקשור לתחזוקת רכב לנשים. "אחרי הפרסום הראשון רעדתי מפחד מהתגובות. הייתי בטוחה שכולם יצחקו עליי, כי האתר שמכוון לנשים לא מדבר על איפור או על אופנה, ובוא נודה על האמת, אני גם לא פרופסור למכונאות. למרות זאת, הרגשתי שלמה עם עצמי, ולמרבה ההפתעה קיבלתי די מהר תגובות מדהימות".

גבאי-דויטש פרסמה באתר עצות כיצד יש לטפל ברכב, "והכול בהסברים פשוטים ובגובה העיניים", היא מציינת. "כל שבוע הכנסתי כתבה חדשה בנושא. כתבתי איך ממלאים אוויר בגלגלים, מה זה טיפול עשרת אלפים, איך בודקים שמן ומים, איך מחליפים גלגל, איך לכוון את המראות. התחלתי מהבסיס. גם הנשים התחילו לשאול שאלות ולהתעניין. לא על כל שאלה שנשאלתי ידעתי את התשובה, אבל התייעצתי וחקרתי והשתדלתי לתת את התשובה הכי מדויקת ומקצועית שאפשר. דרך האתר התחלתי להרגיש את הדופק וללמוד יותר לעומק באילו תחומים נשים מעוניינות לגעת וללמוד".

הגעת למוסך? תשלמי יותר

עם הזמן היא החליטה לעלות שלב, ובנוסף לאתר לקיים גם סדנאות מעשיות. גבאי-דויטש בנתה תוכנית מסודרת לסדנה בתחזוקת רכב. את הסדנאות היא מעבירה בשיתוף עם בעל מוסך מורשה. "פנה אליי מוסכניק, ניצן לוי, בן 38, והציע שיתוף פעולה. ניצן הוא מוסכניק מדרום תל אביב עם המון ידע וניסיון. המוסך שלו חדש ונקי, עם חדר המתנה יפה. מאוד נעים להתארח שם. עוד קודם, במשך כמה שבועות ערכתי סקר רציני שפנה לנשים שיש להן רכב. ביררתי מה בדיוק הן היו רוצות ללמוד והאם הן היו משתתפות בסדנה כזאת. התשובות נתנו לי כיוון ועשו לי סדר".

משם המשיכה גבאי-דויטש לבניית מסגרת למפגש חד פעמי שכולל לימוד תיאורטי ומעשי. "בסדנה הנשים מתנסות בעצמן בטיפול ברכב. הן לומדות את כל הבסיס שצריך לדעת כדי לתחזק רכב נכון. גם מבחינת ידע כמו בדיקות חשובות, משמעות של כל מיני נורות חירום, וגם מפשילות שרוולים ולומדות דרך הידיים להתניע עם כבלים, להחליף גלגל ועוד. הן מקבלות המון ידע שימושי, והכי חשוב מבחינתי: הנשים יוצאות מהסדנה מלאות ביטחון בעצמן. סוף סוף הן יכולות להסתדר לבד ולהיות עצמאיות. אולי הן לא הופכות להיות מכונאיות מדופלמות, אבל בפעם הבאה שתהיה להן תקלה ברכב, הן לא תאבדנה עשתונות ותדענה מה אפשר לעשות".

הסדנה מיועדת דווקא לנשים?

"כן, אני מרגישה שזה עושה טוב לנשים להיות בסדנה כזאת רק בחברת נשים, כי ככה הן מרגישות יותר פתוחות לשאול כל שאלה בלי לחשוש שילעגו להן".

את יכולה לאפיין את גיל הנשים שמגיעות לסדנאות?

"הרבה רווקות וסטודנטיות. נשים צעירות בשנות העשרים, השלושים ואולי הארבעים לחייהן. להרבה נשים צעירות יש היום רכבים והן מעזות יותר ורוצות לקבל את הכלים כדי להסתדר לבד. נשים מבוגרות יותר אולי כבר התרגלו למציאות הקיימת וכנראה שהן לא מצפות לשינוי בחיים שלהן".

תהילה גבאי-דויטש, תושבת פתח תקווה, גדלה במשפחה של שבעה ילדים. בגיל 19 נישאה ליהודה, מתכנת מחשבים. היא בוגרת תואר ראשון במדעי החברה באוניברסיטה הפתוחה, ובימים אלו לומדת לתואר שני באנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "תמיד היה נראה לי מעניין לחקור שבטים באפריקה. זה כנראה כבר לא יקרה, אבל עדיין מסקרן אותי ללמוד על אנשים ותרבויות חדשות".

היא רהוטה ומדברת בלהט על נחיצות המיזם שייסדה: "יש מחקר שנערך בלונדון ומלמד שנשים משלמות הרבה יותר במוסך. לפי המחקר, בחלק מהמוסכים נשים ישלמו על תקלה זהה ברכב 30 אחוזים יותר מגברים! זה נתון קשה. אני מכירה נשים שנכנסות למוסך ואומרות בשיא הטבעיות 'שלום, אני לא מבינה בזה כלום'. זה כאילו את פותחת את הארנק ורק מחכה שינקבו בסכום לתשלום. תמיד כשהלכתי למוסך הרגשתי שמנסים לעבוד עליי, הרגשתי לא שייכת לשם, כי בתכל'ס להיות במוסך זה להיות בסביבה גברית, שרובנו לא מכירות. חוסר הידע הזה מוביל ליחסי כוחות לא שווים בין הלקוחה למוסכניק. את לא מבינה כלום ברכב והוא כן. זו מציאות שהיא לא שוויונית".

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למרות שהנשים מהוות כ‑40 אחוזים מכלל מחזיקי רישיונות הנהיגה בישראל, רק מעט יותר מעשרה אחוזים מכלל אותן נשים מגיעות בעצמן למוסכים לצורך תיקוני רכב. "זו מציאות שאסור להשלים איתה. ברגע שאישה יודעת מה לשאול, מכינה את עצמה מראש ויודעת פחות או יותר מה סדר גודל עלות התיקון הספציפי - הסיכוי שיעבדו עליה קטן יותר. אפילו הכנה מינימלית של לימוד המושגים הבסיסיים דרך אוטול'ה חשובה, כדי לא להגיע ולהיות אאוט לגמרי". 

כתבת הרכב היחידה בארץ   

נשים רבות מעדיפות שהעיסוק עם הרכב יהיה בתחום אחריותו של הבעל. מה רע בזה?

"קודם כול, אני מכבדת כל אחת בדרך החיים שהיא בוחרת לעצמה. אבל מה לעשות שהנשים לא צמודות כל היום לבעל, ויש מקרים שהאישה נתקעת לבד עם הרכב ואז מה היא אמורה לעשות? בסיטואציה כזאת כדאי שתדע לפחות את המושגים הבסיסיים ולא תהיה נואשת. אני חושבת שכדאי לכל אדם לא להיות תלוי בזולת, ולקבל את הכלים הבסיסיים להתנהלות בחיים".

'אוטול'ה' פועל ממניע פמיניסטי?

"אם לעודד נשים להיות עצמאיות ובטוחות בעצמן נחשב פמיניזם - אז כן. אישה שמצליחה בסדנה להחליף גלגל וחושבת לעצמה 'איזה יופי, אני הצלחתי. בטח יש עוד המון דברים נוספים שעד היום לא העזתי ואני יכולה לעשות' - זה מבחינתי נהדר. המסר למשתתפות הוא 'אז מה אם את אישה? את מסוגלת'. השאיפה שלי שנשים יאמינו יותר בכוחות שלהן. בעיניי, 'אוטול'ה' הוא מיזם חברתי", היא מבהירה. "חשוב לי שיכירו את הרכב במובן הטכני אבל מבחינתי, כשמישהי באה לסדנה זה קודם כול כדי לגלות שהיא יכולה. זה נותן לה כוח ומקרין גם לעוד תחומים בחיים. תראי אותי, אני לומדת היום לתואר שני. כשנרשמתי זה היה נראה לי כמו הר גבוה שאין לי מושג איך אני בכלל עוברת אותו, והיום אני לומדת בכיף ונהנית מכל רגע. חשוב לי שנשים יאמינו בכוח שלהן. אני לא מתיימרת להיות מוסכניקית, אני רואה בזה סוג של פעילות חברתית, אולי אפילו שליחות".

מה לעשות שאחרי הכול המוסך והרכב נתפסים כקשורים לעולם הגברי?

"לפני מאות שנים הנשים רק בישלו וכיבסו, לא יצאו מהבית, לא למדו קרוא וכתוב ואפילו לא התאפשר להן להצביע בבחירות. מעמד הנשים היה שונה ומאז התקדמנו, ואין שום סיבה בעולם שבתחום הרכב נהיה חסרות אונים. יש כאן בעצם מציאות אבסורדית שנשים חכמות, משכילות ומודרניות הופכות בקטע של הרכב להיות תלותיות. רכבים זה לא כלי ייחודי לגבר, גם נשים נוהגות, לא? אני מקווה שנשים יפנימו שאם בשאר התחומים חלה במאות השנים האחרונות התקדמות אדירה, ונשים יכולות להיות היום מה שהן רוצות ולעשות כל דבר, אז אין היגיון שבתחום הרכב נשים נהפכות פתאום להיות חסרות אונים ומיד מבקשות עזרה. השינוי לא יקרה בבת אחת, אבל ככל שיותר נשים ירצו להיות עצמאיות בתחום הרכב, זה יהפוך ליותר ויותר נפוץ ומקובל".

מלבד האתר והסדנאות שלהם מקדישה גבאי-דויטש את זמנה ומרצה, היא מנהלת קבוצת פייסבוק בשם "תשאלו מוסכניק/ית", שבה אפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע לגבי תקלות ברכב. "הגיעו אליי שאלות מקצועיות כמו 'יש לי רעש כזה וכזה מהמנוע, מה זה אומר?', או 'במה תלוי אורך חיי המצבר?'. זה עולם ומלואו והאמת, אני לא תמיד יודעת את התשובה. אני עצמי מתמקצעת בתחום תוך כדי תנועה, לכן פתחתי את הקבוצה הזאת ומוסכניקים מקצועיים נותנים תשובות".

בנוסף לכך היא משמשת ככתבת לצרכנות רכב באתר icar. "אני כותבת שם טור חודשי על נשים ורכב, ומשתדלת להביא את עולם הרכב בזווית נשית. הרכבים כיום מתוכננים על ידי גברים ויש התעלמות מצרכים נשיים. מה ייחודי לאישה ברכב? לדוגמה היריון. יש רכבים עם אופציה לכוון את המושב שיהיה נוח לאישה או לכוון את ההגה לפי גובה הבטן ההריונית. הייתי ממליצה לחברות להיות מודעות יותר לצרכים שלנו. אלו נושאים שאף אחד לא מתעסק בהם ואני בעצם הפכתי פה לנשים".

גבאי-דויטש מציינת כי "ככל הידוע לי, אני עיתונאית הרכב היחידה בארץ". אולי גם בשל כך, לא אחת היא נתקלת בגורמים מעולם הרכב שמתייחסים לנשים באופן סטריאוטיפי ומזלזל. "ככתבת רכב הוזמנתי לאירוע השקה לרכב חדש של חברה ידועה. הנציגים קיבלו אותנו יפה והסבירו בהתלהבות שזה רכב ייחודי שמותאם במיוחד לנשים. הם אמרו 'תראו את הצבעים. הוא שיקי ואופנתי. זה כמו אקססוריז בשבילכן'. אני לא ויתרתי להם ושאלתי במה בדיוק זה מותאם מבחינה מכנית לאישה. בכל זאת, מדובר בהוצאה של 100 אלף שקלים, אז נראה לי שמגיע לנו לקבל תשובה יותר מכבדת. הנציג ענה לי ברצינות: 'תשמעי, אין מה לעשות. גברים מתעניינים בביצועים ובצד הטכני, ונשים ביופי החיצוני'. זה זלזול. היחס הזה מעליב, ואני לא הרפיתי ודרשתי תשובות מקצועיות יותר. מדובר בעולם גברי, ככה חונכנו במשך שנים, ויש אנשים מתחום הרכב שעדיין קשה להם לקבל שאני שם".

גבאי-דויטש לא נרתעת מהמכשולים שבדרך, ומתמקדת בימים אלו בפיתוח הפרויקט. "בשנה הקרובה אני מתכוונת לפתוח עוד סדנאות בכל הארץ. מקווה להגיע לכמה שיותר נשים. יצא לי לא מזמן לשמוע איזה בחור אומר לחבר שלו: 'מה אני, בחורה? ברור שאני יודע לעשות כך וכך'. כמובן שהוא התכוון להגיד שנשים לא יודעות לתחזק את הרכב ולא מבינות בזה כלום. בכל פעם שאני שומעת משפט כזה, אני מבינה כמה הפרויקט של 'אוטול'ה' הוא חשוב".

rivki@besheva.co.il