הכיפות של המדינה

ראש המוסד מעביר שיחה לבני קהילתו בעיר מודיעין על פרשת השבוע, מנתח את סיפור יוסף ואחיו ומקנח באמירה לפיה "בלי סייעתא דשמיא לא הייתה קמה מדינת ישראל".

ראש השב"כ נושא את כפיו בברכת כהנים, ובסוף התפילה אוסף סידורים ומניח אותם במקומם הקבוע.

באותו בית כנסת בשכונת רמות הירושלמית, אגב, מתפלל שנים ארוכות גם מי שמשמש כיום בתפקיד הרם של פרקליט המדינה.

מפכ"ל המשטרה נמנה על ותיקי היישוב כוכב השחר, ובריכת הדגים בגינת ביתו, מספרים שכניו, הייתה אחד ממוקדי התשליך בראש השנה ביישובו.

שופט בית המשפט העליון, תושב אלון שבות, מצטט בפסקיו ראשונים ואחרונים, מבעלי התוספות דרך ה'פני יהושע' ועד ר' שמעון שקאפ.

אלוף פיקוד המרכז השתתף כנער בשבתות בפעולות של עזרא ובני עקיבא, וחוויות הנעורים שלו אירעו במסדרונות ישיבת נתיב מאיר.

ומנכ"ל רשות השידור הספיק קודם לכן לחבוש את ספסלי ישיבת מרכז הרב ולעמוד בראש המדרשה בחיספין.

עד לפני זמן לא רב, תיאור המצב הזה היה נשמע אוטופי עד מופרך לאוזן הישראלית בכלל והדתית בפרט. אבל השבוע, עם אישור מינויו של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אויש כיסא נוסף בצמרת התפקידים הממלכתיים במדינת ישראל על ידי חובש כיפה. מנדלבליט מצטרף לשורה המכובדת של המינויים החדשים - מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, ראש המוסד יוסי כהן, וקודם לכן ראש השב"כ יורם כהן. בבית המשפט העליון תוכלו לפגוש את השופטים אליקים רובינשטיין, נועם סולברג וניל הנדל, ולהשתעשע עמם בפלפולים מהמשפט העברי, שעל מקורותיו גדלו וחונכו. בתקשורת היה זה מוטי שקלאר שעמד בראש הרשות השנייה ולאחר מכן ניהל את רשות השידור. ועל מסכי חדשות 2 תוכלו לצפות לעתים קרובות בכתבים הדתיים עמית סגל, סיון רהב-מאיר ויאיר שרקי. גם במערכת הצבאית אפשר למנות לפחות שלושה אלופים חובשי כיפה שעברו במטכ"ל: יעקב עמידרור, אלעזר שטרן ויאיר נוה - שהגיע עד לתפקיד סגן הרמטכ"ל.

באופן טבעי, רבים בציונות הדתית מיהרו לחגוג את המינויים האחרונים של אחיהם לכיפה הסרוגה. דובר על כך שמינויו של אלשיך למפכ"ל המשטרה הוא "גאווה לציונות הדתית", ושראש המוסד החדש יוסי כהן הוא "דוגמה ומופת" לתלמידי החינוך הדתי-לאומי. מאידך, בחינה מעמיקה של ההיסטוריה הקרובה מלמדת כי ייתכן שהחגיגות היו חפוזות מדי. במקרים רבים חובשי כיפה בתפקידים בכירים גורמים אכזבה ומפח נפש לאחיהם למגזר. דוגמה בולטת לכך היא זו של יאיר נוה, שתחת פיקודו כאלוף פיקוד המרכז התבצעה הפשיטה המשטרתית האלימה בעמונה, בה התממשה באופן אכזרי ומדמם הוראתו לשוטרים: "יש לכם אלות, אתם יודעים מה לעשות". פרשה אחרת נמצאת בימים אלה ממש על סדר היום: תחת פיקודו של בוגר מדרשיית נועם יורם כהן, ניהלה המחלקה היהודית בשב"כ חקירות בעינויים של צעירים יהודים סביב פרשת דומא, ונשמעו דיבורים שהאשימו קהילות שלמות של תושבים שומרי חוק בסיוע לטרור, לא פחות. ומזווית אחרת: מדוע בחר הכתב הסרוג יאיר שרקי לקדם בחדשות 2 דווקא את הזרם הפמיניסטי, שעתר לבג"ץ בדרישה לאפשר טבילה במקווה בלי נוכחות בלנית, בניגוד לדרישת ההלכה?

מטייס משנה לטייס הראשי

מוטי שקלאר, שכאמור כיהן בעצמו בשני תפקידי מפתח בתקשורת הישראלית, סבור כי אין מקום כלל לבחון את חובשי הכיפה האלה במשקפיים של מייצגי או נציגי המגזר במערכות שהם מופקדים עליהן. "כשמישהו מהמגזר משרת בתפקיד משמעותי, אנחנו מצפים שישרת את האינטרסים של המגזר. אבל בתפקיד ציבורי, אדם לא יכול להיות מגזרי. כשאתה מגיע למקום ציבורי, אתה משרת ציבור, והציבור כולל גם חילונים, גם חרדים וכו'. צריך לדעת לשקלל בין הדברים. לנו נראה אולי שהם עושים דווקא, אבל אלוף פיקוד למשל לא יכול להיות מגזרי".

בהקשר זה טוען שקלאר כי בעלי התפקידים הדתיים כיום, בני 50‑60, לא גדלו על ברכי הציונות הדתית, שהתפתחה מבחינה חינוכית רק אחרי תקופתם. "הם לא התחנכו בהתנחלויות, ברובם הם משולבים עם העולם החילוני, זה עולם הערכים שלהם. לכן בטבעם הם נוטים לשניות".

האם אין מקום לכך שמי שהגיע מתפיסת עולם ציונית דתית יטמיע את ערכיו במערכת שעליה הופקד?

שקלאר מסכים בהחלט, אך ראשית מסייג: "כמו שלא רצינו שההגמוניה החילונית תכפה עלינו את עולמה, גם לא נכון לעשות את ההפך מצדנו. כלומר, טוב שאנחנו משתלבים והופכים מטייסי משנה לטייס הראשי, אבל חשוב לשמור על התודעה שלנו כמשתלבים ולא כמשתלטים".

אולם, כאמור, גם במסגרת ההשתלבות רואה שקלאר כחובה, ולא כהמלצה בלבד, לבעל התפקיד לשדר את רוח המפקד שלו אל המערכת: "כשאתה משתלב אתה מביא את עולמך. אנשים שהגיעו לעמדת מפתח הם בדרך כלל בעלי משקל סגולי באישיות, במקצועיות, בערכים, אחרת הם לא היו מגיעים לשם. לכן אתה לא מתאדה בתוך המקום, אתה בא עם הקול האותנטי שלך ומשתלב עם הקולות האחרים. כך נוצרת הרמוניה ולא השתלטות. בחברה הדתית מקובל לחשוב שאם אתה לא כוחני – אז אתה רוקד מה יפית, איבדת את עולמך, אתה גורם שולי. זה לא נכון. אתה בא לעבודה עם הערך המוסף שלך, עם התודעה, תפיסת העולם, ואז נוצרת רוח מפקד".

שקלאר מספר כיצד כאשר נכנס לנהל את רשות השידור, הסביר לעובדים כי הוא מעוניין בתכנים השאובים מעולם הערכים שלו: מסורת, יהדות, ישראליות, פריפריה ועוד. "כך התקבל אופי השידורים החדש בערבי חגים ושבתות, וגם בליין-אפ של המוזיקה. לא אמרתי 'בגלל שאני דתי אז כל התכנים פה יהיו דתיים', כי אחרת אני צריך ללכת למקום סקטוריאלי ולא ציבורי. אתה מביא את עולם הערכים שלך, אבל יש לך אחריות לכל מי שנמצא תחתיך ואתה משקלל בין הדברים".

שקלאר סבור שחובש הכיפה צריך להגיע לתפקיד בצניעות הראויה ומתוך הבנה שהעולם הוא תהליכי: "אתה לא אומר – אני משנה הכול ולא מעניין אותי כלום, כי אני הקודקוד. צריך הסתכלות כוללת, לא משנים הכול מיד", אולם מאידך שקלאר מדגיש שוב כי "בעיניי האידיאל הוא לא אדם שמשאיר את הכיפה בינו לבין הקב"ה והתפקיד הוא מקצועי נטו, אלא אדם שמביא את ערכיו אל התפקיד".

האם לחובש כיפה שמתמנה לתפקיד יש יותר חסמים ומכשולים מאשר למועמד חילוני?

"חד משמעית כן. רואים את זה בכל יום. יש בחברה החילונית נישה מובהקת ודומיננטית, שאגב לא משקפת את רוב הציבור החילוני. הנישה הזאת חיה בעולם אנכרוניסטי, לפיו העולם הדתי הוא פרימיטיבי, ולכן כל בעל תפקיד דתי הוא אדם ששואל רב בכל דבר, אין לו מידה של חופש ואחריות כי הוא משועבד לקב"ה, אין לו החלטות רציונליות ושקולות. הם גם רואים את העולם הדתי כפשיסטי, ולדידם כל חובש כיפה שנכנס לתפקיד מביא אליו את העולם הפשיסטי שלו, הימין, ארץ ישראל, ומקטין את הסיכוי לשלום מבחינתם".

שקלאר מספר על ההתנגדויות שגרר המינוי שלו עצמו, וגם אנשים כמו אליקים רובינשטיין, אפי איתם ואחרים, שמינויָם הוליד מאמרי נגד חריפים בתקשורת. לדבריו, האליטה הזאת נחלשת גם בהיבט הדמוגרפי, אולם "התסיסה שלה עדיין קיימת מחשש לחילופי האליטות".

"להגדיל את המסה באופן מלאכותי"

ח"כ בצלאל סמוטריץ' נחרץ הרבה יותר. הוא בהחלט רואה חזון ויעד בשילובם של "נושאי רוח בתי המדרש של הציונות הדתית", כהגדרתו, בתפקידי המפתח. אולם גם הוא מדגיש את הצורך בהשתלבות ולא בכיבוש.

אתה מברך על המינויים האחרונים של דתיים לתפקידים בכירים?

"אני חושב שברוך ה' אנחנו מצליחים לקטוף את הפירות של השקעה רבת שנים. הציונות הדתית שולחת את ידיה בכל תחומי העיסוק – צבא, משפט, משטרה, ולאט לאט אנחנו רואים התקדמות, זה תהליך מבורך. אבל אני לא מדבר במונחים של לכבוש. בהחלט יש לנו יעד שההשקפה של בתי המדרש שלנו, של הרב זצ"ל ותלמידיו, תזכה לכמה שיותר השפעה במדינה".

סמוטריץ' מברך על כניסתם של בני הציונות הדתית לתפקידים מובילים, ומסביר כי השפעה מבפנים על המערכות היא אחד היעדים החשובים, אולם מחדד: "בזה שהכנסנו את האנשים, לא סיימנו את המלאכה. יש לא מעט דוגמאות של חובשי כיפות, ואני בכוונה לא רוצה להיכנס לשמות, שנשאבו לתוך הדינמיקה של המערכת ונשאר אצלם מעט מאוד זכר לכיפה ולבית המדרש הציוני-דתי שממנו באו", הוא רומז.

מה הדרך לוודא שחובשי כיפה אכן ימצו את ההשפעה הערכית המצופה מהם בתפקיד בכיר?

"ישנן שתי דרכים, האחת היא הכמות. דתי שנמצא לבד במערכת, גם אם גדל בהשקפת עולם ציונית דתית, הוא הולך לאיבוד. אבל אם ייכנסו לשם עוד אחד ועוד אחד – הוא יוכל להשפיע יותר. זו דרך שדורשת סבלנות, עד ליצירת מסה קריטית של דתיים במערכת. אבל יש דרך נוספת ליצירת המסה, והיא הגדלה מלאכותית של תקנים: לאחרונה הצעתי לשרת המשפטים איילת שקד להכפיל את כל תקני הבכירים במשרד המשפטים, וכך היא תוכל להכניס לעמדות השפעה כחמישים אחוזים של אנשים בעלי ההשקפה שהיא רוצה, היא תיצור רוב מלאכותי. או למשל, יש בעליון 13 שופטים, ויש עליהם עומס עבודה עצום. למה שלא יהיו 19 שופטים? כך נוכל להוסיף שישה שופטים, שבבת אחת ייצרו מסה מלאכותית בעלי השפעה לכיוון הרצוי".

גם אם יהיו הרבה דתיים במערכת, מי ערב שהם ישמרו על דרכם ההשקפתית בתפקיד ולא ייטמעו?

כאן מציג סמוטריץ' את היסוד השני: "כציבור אנחנו צריכים ליצור מערכות תומכות לאנשים אחרי שנכנסו פנימה לתפקיד. האתגר הגדול הוא להיכנס לתפקיד ולשמור על חוט השדרה שבניתי בישיבה. לשם כך אנשים צריכים קודם כול לשבת בישיבה ולהיבנות, אבל הם זקוקים גם למערכת תומכת אחרי המינוי: רב, קשר עם הקהילה, מועדון של קולגות דתיים שדואגים זה לזה. אנשים לא חיים לבד. אמנם זה מורכב, זה עלול להיתפס כקונספירטיבי, אבל יש היום למשל בעלי בית מדרש לבוגרי צבא שמכוון אנשים לשירות המדינה ושומר איתם על קשר אחר כך. זה מהלך מבורך".

סמוטריץ' מבקש להדגיש כי המהפכה לא תבוא ביום אחד: "מצד אחד לא ניכנס כמו פיל בחנות חרסינה, ומצד שני לא צריך ליישר קו עם המערכת. יש המון השפעה שכבר מתרחשת עקב בצד אגודל. אין לי ספק למשל שהמפכ"ל הנוכחי ישפיע ערכית על המשטרה דרך שימוש נכון בכוח, בתעדוף המשימות ועוד. הוא יכול לעשות הרבה דברים בלי לעצבן את כל העולם. שום דבר הוא לא בזבנג וגמרנו, ההשפעה צריכה להיות איטית, מתוך שיח ודיאלוג. נגרום לאנשים לרצות את עולם הערכים מבית המדרש שלנו מתוך דוגמה אישית".

לב התהליך, מבחינת סמוטריץ', מותנה בכך שהמינויים יהיו של בעלי מקצוע סוג א' בתחומם, שכן אם ימונו חובשי כיפה שיהיו בינוניים מבחינת כישוריהם ומקצועיותם, "אז הפסדנו. זה יפגע ביכולתנו להשפיע. למשל איילת שקד – מעריצים אותה במשרד, היא יעילה, עניינית, מקצועית, וזה נותן לה את הקרדיט לעשות גם את השינויים שהם לא הכי אוהבים".

"התהדרות מיותרת ומזיקה"

העיתונאי והפובליציסט ישראל הראל, איש עפרה, מתקומם נגד הצבת המינויים הללו כנושא לדיון. לטעמו, כל מילה בנושא גורמת נזק מיותר לנושאי התפקידים. "זו התעסקות מיותרת. היא יוצרת רק גלי נגד, וזה פוגע באנשים עצמם, מכיוון שאז כולם מחפשים איזה אינטרס של המגזר הם משרתים ולא שופטים אותם לגופו של עניין. זה מקשה עליהם, יבחנו האם הם נאמנים לרבנים וכו'.

"זו גם התהדרות מיותרת של המגזר ברמה המהותית. ההתהדרות מצביעה על חוסר ביטחון של המגזר, שצריך להוכיח לעצמו שהנה אנחנו יכולים. אבל האנשים הללו הגיעו לשם כי הם מקצוענים בתחום, בזכות כישרונותיהם, כמו כל אחד אחר שהגיע לשם. זה לא תהליך שהוא ברמה המגזרית, אלא אינדיבידואלית. אני חולק על כך שיש קונספירציה להגיע במיוחד לתפקידי מפתח. רוני אלשיך הגיע לתפקיד בלי שתכנן. קצינים התגייסו לשרת את המדינה, והעם חשב שהם ראויים".

האם למשל המכינה בעלי לא הציבה לה למטרה להכניס חובשי כיפות לתפקידי פיקוד בצה"ל?

"אני עד משמיעה לכך שהרב סדן, הוגה הרעיון, ביקש לחזק אנשים באמונתם לקראת הצבא, לא לשנות את צה"ל. הדחף בא לאחר מכן מהתלמידים".

ומה אומר האגף החילוני על ריבוי הכיפות בתפקידים הבכירים? פרופ' יגיל לוי, איש האוניברסיטה הפתוחה ומחבר הספר 'המפקד האליון - התיאוקרטיזציה של הצבא בישראל', מרבה לכתוב על החשש מפני תהליכי ההדתה בצה"ל. בניגוד לישראל הראל, הוא בהחלט מזהה מגמה אידיאולוגית במפעל המכינות, ומתוך כך ביעדיה של הציונות הדתית בכלל ביחס לשירות במוסדות המדינה.

האם לחובשי כיפה בתפקידי מפתח יש השפעה על המערכת שהם עומדים בראשה?

"נכון להבין בין שני סוגים של חובשי כיפה", אומר לוי, "סוג אחד הוא של קצינים דתיים שהדת ממלאת תפקיד משני בעיצוב זהותם המקצועית. לדוגמה תא"ל אליעזר טולדנו, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, או יאיר נוה ששימש כסגן הרמטכ"ל. זה גם הסוג שהיה נפוץ יותר עד לעשור האחרון.

"סוג אחר הוא של קצינים שהדת מהווה מרכיב חשוב בעיצוב זהותם המקצועית. מפעל המכינות הוציא מתוכו קצינים כאלה, שאחד הבולטים שבהם הוא אל"מ עופר וינטר. סדר היום של מפעל זה, כפי שעיצב הרב אלי סדן, הוא השפעה על הצבא מבפנים, כדי לעצב לא רק צבא אחר אלא גם להשפיע על כלל החברה". לדבריו, ההשפעה הדתית של הקצינים בצבא באה לידי ביטוי הן בעבודה החינוכית מול החיילים, הן בפעולות דתיות כמו ארגון תפילות ציבוריות, והן בהימנעות מהעסקת נשים בתפקידים המחייבים קשר עם החיילים.

אולם לוי מסייג את רמת ההשפעה הדתית על הצבא. הוא מזהה אצל חובשי הכיפה קורלציה בין העלייה בסולם התפקידים ובין הנאמנות הגוברת לצבא, על חשבון התעלמות מעמדות הרבנים וההלכה. לדבריו, השיקולים שמובילים את הקצינים הבכירים הדתיים נוגעים לקידומם המקצועי, שעומד אצלם מעל לכול. "השיעור הגבוה של קצינים דתיים תרם לחיזוק הנאמנות לארגון הצבאי, שהקצינים תלויים בו בקידומם, ובפרט שהקידום מקנה לקצינים יוקרה בקהילותיהם. ככל שדרגת הקצין בכירה, כן קטנה ההתלבטות בין הציווי ההלכתי ובין כיבוד הוראות הצבא והנאמנות אליו כארגון. עם הבכירות גם קטנה מידת ההסתייעות ברבנים כדי להתמודד עם דילמות ערכיות".

מבחינתך מדובר בתהליך שלילי או חיובי לאינטרסים של מדינת ישראל?

"התהליך נובע מהנורמה של צבא המגויס בגיוס חובה לייצג בין שורותיו ייצוג הולם של מגוון הקבוצות החברתיות. מבחינה זו השתלבות הדתיים היא אפילו סוג של תיקון עיוות היסטורי. מצד אחר, יש שתי בעיות. האחת היא התהוות של ייצוג-יתר של הדתיים, כמי שיש להם סדר יום של השפעה תרבותית ואף פוליטית בצבא. הרי ראשי ישיבות ההסדר והמכינות מדגישים סדר יום של השפעה על הצבא, ובעיקר הגנה על מפעל ההתנחלויות לאחר הכישלון לעצור את ההתנתקות. 

"הבעיה השנייה היא הזיקה ההדוקה של קבוצה זו לרבנים אזרחיים, ראשי המכינות וישיבות ההסדר, אשר מנהלים הידברות עם הצבא על הסדרים שונים המשפיעים על תרבותו של הצבא. הדתה, פגיעה בשוויון נשים, עידוד הרבנות הצבאית למלא תפקיד חינוכי פעיל וכמובן התנגדות להפעלת הצבא לפינוי התנחלויות הם מסוג התסמינים המדאיגים את המחנה החילוני. הם לא נובעים במישרין מהשתלבות דתיים בצבא, אלא מכך שהם מתגייסים בחלקם בתיווך ישיבות ההסדר והמכינות, ואלה מצדן מנהלות עם הצבא הידברות שמשפיעה על אופיו". 

העיקר – לשחק במגרש

מבחינתו של נחי אייל, הדיון על שילוב דתיים במעלה הסולם אינו תיאורטי. כמי שמכיר בחשיבות המגמה הזאת, הוא קידם בעצמו כמה יוזמות שמבקשות לשלב חובשי כיפות בתוך המערכת. האחת היא 'מאמינים במשטרה' – מסלול המכשיר דתיים לשירות בשורות המשטרה, בליווי בית מדרש. השנה לומד המחזור הרביעי במסלול. בנוסף לכך הוא מייסד הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, שפועל מול מערכת המשפט ומנסה לקדם בתוכה כיוונים דתיים-לאומיים. "זיהיתי תחומים שבעיניי יש להם חשיבות גדולה, והדתיים לא באו בהם לידי ביטוי: משפט, משטרה תקשורת ועוד. הרציונל שלי היה שאם אתה משחק במגרש – לעתים אתה מנצח ולעתים מפסיד, אבל אם אתה לא במגרש – לעולם תפסיד. המוטיבציה שלי היא שהציונות הדתית תהיה שחקן במגרשים השונים במדינת ישראל".

מה החזון? האם חובשי הכיפות צריכים לשאוף במסגרת תפקידם להוביל את המערכות על פי השקפתם?

"אני לא בעד כיבוש, אלא השתלבות", חוזר אייל על דברי קודמיו, "לא הייתי רוצה לראות את צה"ל מורכב כולו מחובשי כיפות. זה יהיה אסון למדינה ולנו. אנחנו לא באים להחליף את האזרחים, אנחנו חלק מהם. צריך להיזהר מאוד ממגלומניה, ומהרצון להשליט כיוון אחד שעל פיו תתיישר המדינה. זו מדינה דמוקרטית ויש ריבוי דעות. אני רק רוצה שהשקפתנו תהיה דומיננטית בריבוי הדעות, ותהיה חלק מהגורמים שמנווטים את המדינה".

איך אתה מסביר את העובדה שדתיים שהתברגו גבוה הכזיבו פעמים רבות, ולעתים פגעו דווקא במגזר שהם משתייכים אליו?

"הם לא פעלו כשליחי הציונות הדתית, אלא הגיעו לשם מתוקף כישרונם האישי. אבל פרט לכך, כדי להגיע לצמרת חייבים להשתלב באג'נדה השולטת. כדי ששי ניצן יהיה פרקליט המדינה הוא צריך להתקדם בתוך מערכת שאין לה השקפת עולם ציונית דתית. אם הוא לא היה מתיישר – הוא לא היה מגיע לתפקיד הזה".

וזה בסדר מבחינתך?

"אני בהחלט מבקר את זה, לא מסכים ולא כיף לי עם זה, אבל קל לי להבין מדוע זה קרה. הם לא רצו להיות אנטי ציונות דתית". עם זאת, גם לאלה שאכזבו, אייל מוצא נקודת זכות: "הם יצרו את התחושה, שלא הייתה קיימת שנים, שדתי-לאומי יכול להסתובב בצמרת המדינה. עצם הנוכחות שלהם שם יצרה תקדים חיובי".

איך בכל זאת אפשר לגרום לכך שהבכירים יוכלו להשפיע את האג'נדה שלהם ולא ליישר קו?

"זה מאוד תלוי בגייסות שיהיו להם. אם יש מפקד בראש המערכת, אבל אין תחתיו חיילים מהציונות הדתית שיוכל לעבוד איתם – זה לא יצליח. מפכ"ל המשטרה צריך שוטרים דתיים שיהיה להם את הצורך למשל במקלדת שבת, כדי שהוא יוכל לקדם את העניין הזה במשטרה".

אייל משוכנע לאור ניסיונו כי שינוי חיובי כבר מתחולל במערכת המשפט ופסיקותיה, בעקבות מינויים מהמגזר הדתי בכל דרגי בתי המשפט. "בחמש עשרה השנים האחרונות מערכת המשפט שינתה את פניה. בין השאר בזכות הוועדה למינוי שופטים, שממנה שופטים שבעבר לא היה להם סיכוי להיכנס. מי שיבחן לעומק יגלה שמערכת המשפט שאנחנו כל כך רגילים לצאת נגדה, השתנתה לחיוב".