בתוך תקופה קצרה מתכוון משרד האוצר להוציא לדרך מהפכה, לא פחות מכך, בקרנות הפנסיה החדשות.
ועדה שבראשה עמד מנכ"ל משרד האוצר הגישה לשר את המלצותיה, לפיהן תשתנה באופן מהותי דרך הקצאת איגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה.
איגרות חוב מיועדות הן איגרות חוב מיוחדות שמנפיקה מדינת ישראל לטובת החוסכים לפנסיה. לכאורה, מדובר בעוד סוג של איגרות חוב של המדינה, אולם בפועל זהו ייצור אחר לגמרי. איגרות החוב הללו נושאות ריבית גבוהה בהרבה מריבית השוק, ובכך למעשה מבטיחה המדינה לחוסכים בקרנות הפנסיה תשואה נאה מאוד על חלק משמעותי (כיום 30 אחוזים) מכספם המושקע בקרנות.
עד היום, כאמור, כל מי שחסך לפנסיה, ולא משנה באיזה שלב של חייו הוא נמצא, 30 אחוזים מהכספים שלו הושקעו באג"ח מיועדות כאלה. כעת מתכנן האוצר מהפכה. שיעור הנפקת איגרות החוב המיועדות יישאר כשהיה, אבל דרך הקצאתן תשתנה. 60 אחוזים מכספם של הפנסיונרים, חוסכים שיצאו לפרישה וכעת מקבלים קצבה מקרן הפנסיה, יושקע באג"ח מיועדות. חוסכים בני חמישים ומעלה שעדיין לא יצאו לפנסיה יקבלו אג"ח מיועדות בשיעור של 30 אחוזים מחסכונותיהם (ובכך למעשה יישאר מצבם כפי שהוא היום). רק יתרת האג"ח המיועדות, במידה שתהיה כזו, תחולק בין החוסכים שגילם פחות מ‑50. חוסכים אלו, שכיום 30 אחוזים מכספם נהנים מתשואה גבוהה מובטחת, ייהנו החל מכניסת ההמלצות לתוקף מתשואה מובטחת על סכום נמוך בהרבה, ככל הנראה אחוזים בודדים בלבד מכספי הפנסיה.
באוצר מסבירים כי למרכיב היציבות יש חשיבות גוברת ככל שהחוסך מתקרב לתקופת תשלומי הקצבה, בשל התלות הגבוהה בקצבה למחייתו. לעומת זאת, חוסכים צעירים יכולים להתמודד עם חוסר יציבות ותנודתיות בחיסכון הפנסיוני שלהם, באמצעות שינוי בדפוסי העבודה, הצריכה והחיסכון. לטענת חברי הוועדה, הקצאה יעילה יותר של אג"ח מיועדות תגדיל את יציבות הקצבאות של הפנסיונרים ותאפשר לחוסכים להגדיל את סכום החיסכון.
מאחורי ההמלצות הללו, שככל הנראה ייושמו לאחר שהסכמות עליהן הושגו גם עם ההסתדרות, ישנו היגיון רב. עם זאת, מעניין יהיה לראות כיצד הן תשפענה על החלטותיהם של חוסכים צעירים באיזה מסלול של חיסכון פנסיוני לבחור. אמנם שיעור ההגנה הממוצע שממנו נהנה החוסך לאורך שנות החיסכון לא ישתנה, אולם בשנים הראשונות ההגנה תהיה כאמור זניחה. מנגד, נצטרך לראות עד כמה ההגנה על הפנסיונרים תהיה משמעותית בסופו של דבר.
תביעה גדולה-קטנה
תביעות ייצוגיות, או בשמן הרשמי תובענות ייצוגיות, הן עסק לא פשוט. הכלי הזה בא לעולם על מנת להתמודד עם בעיה לא קלה. לעתים עסק, אדם או רשות ציבורית גורמים עוול להרבה אנשים. בעבור גורם העוול מדובר בכסף גדול, אבל כל אחד מאלו שנגרם להם העוול "נדפק" בכסף קטן.
ניקח כדוגמה חברה סלולרית שיש לה מיליון מנויים. תארו לכם שבשל חישוב שגוי גבתה החברה מכל לקוחותיה שקל אחד נוסף בכל חשבון חודשי במשך שנתיים. חישוב פשוט מעלה שכל לקוח ניזוק ב‑24 שקלים. החברה, לעומת זאת, גרפה 24 מיליון שקלים, שאין כל ספק שלא מגיעים לה.
הבעיה היא שהדין האזרחי הרגיל אינו מספק כלים מתאימים להתמודד עם מצב כזה. לקוח שירצה לתבוע את המגיע לו בבית המשפט יצטרך להפסיד כמה שעות עבודה, לגשת למזכירות בית המשפט ולהגיש את התביעה, ולאחר מכן להגיע לפחות פעם נוספת לבית המשפט לדיון בתביעה. נניח שבית המשפט יפסוק שעל החברה להשיב לו את כספו, ועוד יוסיף פיצויים עונשיים גבוהים יחסית לגובה התביעה, נגיד 100 שקלים, עדיין התובע יפסיד מהתביעה במקום להרוויח. גם התאגדות של כל התובעים הפוטנציאליים היא לא עסק פשוט. כמות עבודת הניירת שיצטרך משרד עורכי הדין להשקיע בשביל להגיש תביעה בשם 20 אלף איש, למשל, תהפוך את שכר הטרחה שאפשר לקבל בתיק כזה לבלתי משתלם.
לצורך כך נולד מוסד התובענות הייצוגיות. התובע היצוגי אינו צריך לקבל את הסכמת כל התובעים על מנת לתבוע בשמם. מספיק שהוא מוכיח שלחברי הקבוצה יש עילת תביעה משותפת, ושהוא מייצג את עניינם באופן הוגן. ומה האינטרס של התובע הייצוגי? הוא מקבל בסוף הדרך לא רק את מה שנפסק לכל חברי הקבוצה, אלא גם תגמול מיוחד. גם עורכי דינו זוכים, באישור בית המשפט, לשכר טרחה מתאים לניהול תביעה בסדר גודל שכזה.
עם זאת, שיטת התגמול יוצרת ניגוד עניינים מובנה בין התובע הייצוגי לחברי הקבוצה. בעוד שלחברי הקבוצה יש אינטרס להגדיל את הפיצוי שייתן הגורם הנתבע לכלל חברי הקבוצה, התובע המייצג מעוניין בעיקר בתגמול המיוחד, ועורכי דינו - בשכר הטרחה. לנתבע יש במקרה כזה אינטרס להגיע לפשרה שכוללת תגמול מיוחד גבוה ושכר טרחה משמעותי, על חשבון הפיצוי לכלל חברי הקבוצה.
מי שעומד בדרך הוא לא פחות ולא יותר מאשר היועץ המשפטי לממשלה. באחד מתפקידיו הרבים ממונה היועץ גם על ההגנה על האינטרס הרחב בתובענות ייצוגיות. לעתים קרובות למדי מתייצב היועץ המשפטי לממשלה, כמובן באמצעות נציגיו, ומבקש מבתי המשפט לדחות הסדרי פשרה כאלה. היועץ דורש במקרים רבים לוודא שההסדר כולל פיצוי לאלו שנפגעו, ולא מחווה סמלית מהנתבע. במקרים אחרים הוא מבקש להפחית את שכר הטרחה והתגמול המיוחד, כך שיהיה בינם ובין הפיצוי הכולל לחברי הקבוצה יחס ראוי. בכך מנסה למעשה היועץ לתמרץ את התובעים המייצגים לדאוג לאינטרס הכולל של חברי הקבוצה.
לא פעם נדמה שההתנגדויות שמציג היועץ המשפטי לממשלה הן קטנוניות, אולם בסופו של דבר יש להעריך את עמידתו על המשמר. רק העמידה הדווקנית על האינטרס הציבורי מונעת מהכלי של תובענות ייצוגיות להפוך למכשיר לגריפת רווחים קלים, במקום מכשיר לעשיית צדק במקרים שבהם עשיית הצדק מורכבת.