הוויכוח סביב אי הכנסתו של הספר 'גדר חיה' המעודד התבוללות לתוכנית הלימודים הפך, כרגיל בארצנו, עד מהרה לוויכוח פוליטי. בעיניי, יש כאן החטאה גדולה, וגם זה כרגיל במחוזותינו.

כל אלו שנרעשו על ההחלטה וטענו כי היא פוגעת בחופש הפתיחות התרבותית, מתעלמים מהעובדה הבסיסית שגם להם יש קווים אדומים, ושומה על קובעי תוכניות הלימודים של ילדי ישראל לדאוג שהן לא תעבורנה את הקווים האדומים הללו, יהיו אשר יהיו.

למשל, לא יעלה על הדעת שחלק מתוכנית הלימודים יכיל ספרים שקוראים להשמדת מדינת ישראל או להרג יהודים. אף בר דעת לא יטען כי כחלק מהחופש התרבותי יש לכלול ספרים כאלה בתוכנית הלימודים, יהיה ערכם התרבותי המופלא אשר יהיה.

הוויכוח צריך להיות אחר: האם תופעת ההתבוללות היא אחד מהקווים האדומים הללו? האם היא בעינינו דבר לגיטימי או חורבן ואובדן של עצם קיומנו?

ראוי לתת את הדעת על העובדה שרוב הציבור בארץ מתנגד נמרצות להתבוללות. לפני כשנה ערכה חברת 'דיאלוג' בפיקוחו של פרופ' קמיל פוקס סקר בעבור עיתון 'הארץ', ובו עלה כי 75 אחוזים מהיהודים בישראל מתנגדים לנישואים בין-דתיים. 72 אחוזים מהיהודים היו פועלים למנוע חתונת בן משפחה עם ערבי ו‑67 אחוזים מאמינים כי התבוללות היא סכנה קיומית לעם היהודי.

לא סתם מגדירים שני שלישים מהאוכלוסייה את ההתבוללות כבעיה קיומית, לא פחות. הם מבינים שההתבוללות שומטת את הקרקע מתחת לעצם קיומנו וקורעת את הזכות שלנו על הארץ. בתפיסה היהודית העמוקה אובדן רוחני גרוע מאובדן פיזי. זה בדיוק מה שמבטאות תוצאות סקר זה, וכן סקרים רבים אחרים בנושא. הציבור חש בחושיו היהודיים המחודדים כי האובדן הרוחני הוא סכנה קיומית. ומשום כך אפשר לומר בלי כחל וסרק: ספר שמעודד התבוללות הוא ספר שקורא להשמדתנו וחוצה את כל הקווים האדומים הבסיסיים שלנו.

אין זה סוד כי אחוזי ההתבוללות בעולם מחרידים. מה שנעלם מהמסכים הישראליים הוא תופעת ההתבוללות בארץ. כאן, בארץ, היה נדמה פעם שאנחנו מוגנים, אך המציאות טופחת על פנינו.

על פי נתוני משרד הפנים, בסוף ינואר 2008 היו בישראל 92,612 זוגות מעורבים: 118,511 ילדים בישראל גדלים במשפחות מעורבות ו‑69,502 ילדים גדלים במשפחות שבהן רק האב יהודי. המספרים שנאספים בארגון 'יד לאחים', אשר נאבק בתופעה, מלמדים על התרחבות התופעה בממדים לא קטנים.

הסטטיסטיקות הן לא רק מספרים. למספרים יש פנים, כאב ובכי. כשאנחנו, ב'יד לאחים', מקבלים טלפון מאם כאובה ובוכייה שבתה נמצאת אי שם בכפר ערבי, אי אפשר לעמוד בפני הכאב על אובדן של בת, של משפחה ושל המשכיות לעמנו.

והשאלה שנשאלת ומהדהדת מקצה הארץ ועד קצה הארץ: האם יש לנו הרשות לתת לילדי ישראל ספר שמעודד אובדן של עמנו?

הכותב הוא מראשי ארגון 'יד לאחים'