הימים ימי מבצע עמוד ענן. תחת תנאי חורף כבד וקר מתאמנת החטיבה שבה שימשתי כרב לקראת כניסה לעזה. בבקרים עמוס בית הכנסת של מתקן האימונים בהמוני חיילים, שפוקדים אותו כמעט ללא הפסקה ומתפללים תפילת שחרית. ללא ספק מראה מרהיב ומרומם רוח. בעיניי היו אלה תמונות ששיקפו באופן מדויק את השינוי הגדול שעבר הצבא אז, ועוד יותר היום.
אז מהו השינוי הגדול? מיעוט קיצוני שמאמין שגנבו לו את הצבא יגדיר זאת "הדתה". אבל האמת היא שהציבור המסורתי, הדתי והחרדי פשוט מתגייס בהמוניו ליחידות הסדירות ומתייצב בכל פעם שקוראים לו לשירות המילואים. המוני החיילים הללו צריכים קשר וחיבור לרבנים הצבאיים בכלל ולענף תודעה יהודית בפרט.
ומה עושה מיעוט שולי שמפחד שהדתיים משתלטים לו על המדינה? מפעיל את שופרות התקשורת, מניע תהליכים נגד זהותו היהודית של הצבא, מתייחס למילה "רבנים" כמונח מאיים, ואז מצית מחול שדים שתחילתו בלחצים על פוליטיקאים וקצינים וסופו מי ישורנו. המוני יהודים מאמינים ושמחים, אוהבי העם והארץ שמגיעים לשרת מיד כשקוראים להם, נדרסים תחת כפייה חילונית גסה.
מדי יום מטפטפים יועצי חרש עצות נוראיות באוזניהם של בכירים בצבא ומנסים לבלום את גל האמונה העצום. עצתם היא לצמצם את אחיזת הרבנות הצבאית לכדי עיסוק בכשרות, הלכות שבת ופינוי חללים בלבד. את הערכים, מציעים היועצים, יש להשאיר לאחרים. הפרדת הענף מהרבנות אינה מקרית. היא מלמדת על רצון עמוק ליצור צבא חיוור וספקן בצדקת הדרך, צבא בלי עמוד שדרה רוחני - פחות יהודי ופחות לוחם.
אין להמעיט בסכנת מגמה זו. חיילים בשגרה, ובוודאי בשעת חירום, נדרשים לחיזוק ערכי ויהודי. לרבנים ולרבנות הצבאית ישנו תפקיד חשוב ביותר. זהו הזמן שעם ישראל מתעורר להשיב את הקודש אל כליו. זהו הזמן שהרמטכ"ל ובכירי הצבא חייבים להתעשת ולעצור את הפער שנפער בינם לבין המוני בית ישראל. אם צבא ההגנה לישראל יהפוך למקום שבו שומרי המסורת ומחזיקי הדת אינם רצויים – הרי שישנה סכנה לרוח היהודית של העם היהודי כולו בעת צרה.
דרך זו תצלח אם תישאר התודעה היהודית בידי הרבנות. עלינו לשמור את צבא ישראל כציוני יהודי, מוסרי, נחוש לנצח, ולא כצבא פוליטיקאים קטנים שמנסים לרצות ארגוני שמאל שתולים.
הכותב הוא סרן במילואים וראש ישיבת ההסדר 'בינות' ברעננה