בשולי תחקיר 'עובדה' על עזרא נאווי וחבורתו, אני מבקש לתהות בקול רם בפעם המי יודע כמה בפני אנשי השמאל הישראלי – בחייאתכום, על איזה זכויות אדם אתם מדברים?
אפנה באופן ממוקד יותר לנציג השמאל הקיצוני עלי אדמות, גדעון לוי, שהובהל לאולפן 'עובדה' על מנת להגיב לתחקיר. לוי הגיע כשכולו זועף וכועס על עצם שידורה של הכתבה משום שזו, כך הסביר, מכפישה את כלל ארגוני השמאל בשל חטאו של היחיד, עזרא נאווי, שאותו, כך מספר גדעון לוי עצמו, הוא מכיר ולא מעט גם מוקיר, כה אמר האיש.
מר לוי הנכבד, אתה טוען שעזרא נאווי הסגיר פלשתינים שמכרו קרקעות לידי המענים מרמאללה אבל הוא עשה את זה לבד, ואתה מעדיף להתעלם מעוזריו של אותו נאווי בהם פלשתיני פעיל 'בצלם' ושותפי סוד נוספים. אתה אפילו קובע שהתחקיר הוא אות כבוד לארגוני השמאל, לא פחות, מאחר ומתוך שלוש שנות תחקיר בתוככי ארגוני השמאל הקיצוני נמצאו רק מעשיו הללו של עזרא נאווי, ומכאן שכל השאר כשר וטהור בפעילות שמאל הקיצוני. משום מה אתה מעדיף להתעלם מחלקו הראשון של התחקיר, זה שקדם לכל אזכור שמו של עזרא נאווי ובו סופר על הפעילות האנרכיסטית המייצרת מהומות מתוזמרות ומתוזמנות היטב, פעילות שמאחוריה ארגוני השמאל הקיצוני.
אבל נעזוב את כל אלה, גדעון לוי. אתמקד בדבריך שלך על מעשיו של עזרא נאווי, מעשים שאתה עצמך הגדרת אותם כחמורים וכאלה שאתה לא מתכוון לגבות אותם בשום פנים ואופן, ואני שואל אותך – למה? למה המעשים הללו כל כך חמורים? הרי נאווי לא התכוון להסגיר את אותם פלשתינים לידי החמאס, חיזבאללה או דאע"ש. הוא התכוון להסגיר אותם לידי הביטחון המסכל, הארגון שנתון באחריותו של אבו מאזן, הפרטנר הנצחי שלך ושל דומיך לשלום ולביטחון.
בעצם, מר לוי, אולי לא נעים לומר זאת בקול רם, אבל אפשר לומר שהפעילות שלך ושל שאר אנשי השמאל די דומה למה שעזרא נאווי עושה – אתם מסגירים את הפלשתינים לידי אבו מאזן וחבורת הביטחון המסכל שלו. אותם אנשים שאתם נאבקים בחרון אף מדיני גדול כל כך לתת להם מדינה הם אלו שמענים, שרוצחים, שזורקים מגגות ומתעללים – באזרחיהם, ועדיין לא דיברנו על אזרחים זרים – והכול בשם החוק.
לתומי סברתי פעם שאולי אנשי השמאל טועים בתפיסתם אבל לפחות זכויות האדם לנגד עיניהם, אבל כשאני שומע ורואה את העדויות על פועלם ההומניטארי של הפרטנרים שלכם לשלום, אני מטיל ספק גדול מאוד בכך. אני מרשה לעצמי לשער שלו הייתה טיפת רחמים אמיתיים בליבכם הדבר האחרון שהייתם מייחלים לו עבור ערביי יהודה ושומרון (שגם הם בני אדם, להזכירכם) הוא מדינה פלשתינית שתנהג בהם כאחרון המשטרים הברבריים.
בשם זכויות האדם ניתן היה לדבר אולי על מדינה דו לאומית או על ריבונות ירדנית, שגם היא לא חוויה הומניטארית גדולה אבל עדיין יש פער בינה לבין השלכת חשודים למותם מהגג של הקומה השביעית. עם אלה יש לפחות על מה להתווכח, אבל עם שואפי המדינה הפלשתינית בשם זכויות האדם? אלה נשמעים לי הזויים ותמוהים לחלוטין.
כאמור, לא פעם העליתי את הטיעון הזה כאן ובהזדמנויות נוספות, בהן גם בפני אנשי שמאל ואנשי שמאל קיצוני. שתי תשובות עיקריות קיבלתי מהם ושתיהן מתמודדות על התואר 'התשובה הדבילית ביותר' – האחת כללה תהייה בנוסח 'ממתי לימין אכפת מזכויות אדם?', כלומר אין באמת מענה ענייני לשאלה, אבל מישהו שם בשמאל משוכנע שכל האמת הצדק והמוסר בידיו (למרות הכול) ואם רק יעז הימין לערער על כך הרי שלהזוי ומטורלל ייחשב. התשובה השנייה הייתה בנוסח 'לא אנחנו נקבע לפלשתינים מה טוב להם', שזה משהו כמו 'אם הוא רוצה להיות נרקומן ולהתאבד לא אני אקבע לו מה טוב לו'. גאונות מזוקקת.
בקיצור, הבה נחזור לגדעון לוי ואנשיו – אם אתה עצמך רואה במסירת אדם למרתף העינויים של הביטחון המסכל ברמאללה מעשה חמור כל כך, נראה שאתה יודע בדיוק עם מי יש לך עסק, ואם למרות זאת אתה עדיין רוצה להעניק לחבורה הזו מדינה, שלטון וצבא נראה לי שמשהו השתבש כאן...