השופט בקר דחה את הטענה, וכתב "גישתה של ההגנה, כאילו חרג בית המשפט בקביעותיו העובדתיות והנסיבתיות, ובהכרעת דינו, מסמכותו העניינית – אין לה בסיס או יסוד".
השופט ציין בגזר הדין את הנסיבות לחומרא וקבע, "פשיטא בעיני, כי מעשה כה אלים, מפחיד ממש, באמצעות נשק קר, כלפי אדם, רק בשל גזעו, מחייב – קל וחומר שבימים טרופים אלו - עונש הולם, מרתיע, אשר משדר מסר חד משמעי לציבור, יהודים וערבים כאחד, כי התוקף ודוקר - לא יינקה".
השופט סגל התייחס למצבו הנפשי של סגל, אך חזר על קביעתו כי מצב זה לא היה הגורם לרצח, "הרוחות הרודפות רק רדפו ו'שיגעו' את סגל. הן לא 'אמרו לו' לבצע אקט פלילי, לא ציוו עליו לדקור פלוני, או בוודאי לא הצביעו על נדקר ערבי דווקא (יאמר לשבחן של הרוחות והקולות כי לפחות הן לא היו גזעניות), אלא אך רדפוהו וגרמו לו לרצות למצוא מחסה".
לסיום גזר השופט על סגל 21 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, ופיצוי לעובד הניקיון שנדקר בסך 12 אלף שקלים.