סרטי גמר, 'תורת החיים', תשע"ו
בית הספר לקולנוע יהודי של 'תורת החיים' פעיל כבר שמונה שנים, והשנה לראשונה נפתח לקהל הרחב ערב הקרנת סרטי הגמר, שצפוי אף לנדוד בהמשך ברחבי הארץ.
בשונה משנים קודמות שבהן הסרטים היו בעיקר דוקומנטריים, רוב הסרטים השנה היו עלילתיים. זו התקדמות משמעותית מאוד, מאחר שרמת ההפקה של סרט עלילתי מורכבת בהרבה ודורשת השקעה וצוות הפקה גדולים. בצירוף מקרים כמעט כולם עסקו בסיפורים טראגיים במיוחד. בחלק מהסרטים העלילה מתקדמת בקצב טוב, באחרים היו דיאלוגים ארוכים וקצת טרחניים מדי. יוצא דופן היה הסרט המחויך 'תמונות מחיי נישואין יהודיים' של הבימאית החב"דית ענת ניר, ובו סצנות נבחרות שרבים בקהל יכלו להזדהות עמן, כמו מה קורה כשיש הצפה בבית של השכנה ברגע שעומדים להתחיל ערב מושקע לרגל עשר שנות נישואין.
הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר היה הסרט 'ערירי' של מוטי מאור. הוא מספר את סיפורו של יעקב, אלמן שמתגורר עם התוכי שלו. התוכי דואג להפיג לו את הבדידות, אך נכנס פתאום לדיכאון עמוק. למרות מציאות החיים העגומה שאליה נקלע גיבור העלילה, הביצוע המשעשע מקל קצת על התחושות, עד לסוף האופטימי העשוי היטב.
'תווים פורחים באוויר' של האחיות ברסקי מעלה את הנושא של הורים שמנסים להגשים דרך ילדיהם את חלומם האישי, כשהילדים לא ממש בעניין. הסרט זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר עם ביצועים ברמה גבוהה במיוחד. הסרט 'אהבת עולם' של אודליה הלל, שקיבל את פרס הצילום הטוב ביותר, שגם העלילה והמשחק שלו יפים מאוד, עוסק בכלה יתומה שהחתן ביטל את האירוסין עמה רגע לפני החתונה, והיא לא יודעת איך לספר זאת לאביה האלמן.
סרטו של העיתונאי-זמר-שחקן נדב גלעד, שגם משחק בסרט שביים, קיבל את פרס התסריט הטוב. 'פנסיה' מביא את סיפורה העגום של בני משפחת בראשי, ששני הוריהם הולכים לעולמם בטרם עת, תוך התמודדויות כושלות של זוגיות, יחסי הורים-ילדים ואהבה – נושאים שצפים גם תוך כדי צפייה בסרט 'אמא תבכי בשקט' של טליה טאוב.
הסרט הדוקומנטרי היחיד שהוקרן הוא 'מטרה מקודשת' של איילה כי טוב, והוא מביא איתו קצת תקווה. הוא עוסק ברווקות מאוחרת בחברה הדתית ומלווה שתי נשים רווקות בשנות ה‑40 לחייהן. באופן מפתיע ובלתי צפוי, התסריט מתפתח כאשר אחת מהנשים זוכה למצוא את אשר אהבה נפשה – תוך כדי הצילומים.
משעשע במיוחד היה לראות את השחקנים שמשתתפים בסרטים השונים. בסך הכול עולם הקולנוע היהודי של 'תורת החיים' מתקדם צעד אחר צעד, והוא בהחלט בדרך הנכונה.