זוכרים שגיליתי לכם שיש לנו בחירה? אז הפעם יש לי תגלית מרעישה עוד יותר: אין כזה דבר מציאות. זה, לפחות, מה שיצא לי לשמוע לאחרונה. ומכיוון שאת המשפט הזה אמרו אנשים נבונים מאוד, נראה לי שהוא שווה בדיקה.
הכוונה היא למציאות אובייקטיבית, כמובן. לא למציאות באופן כללי. לפחות מבחינתנו, מה שחשוב הוא לא מה שקורה, אלא המפגש האישי שלנו עם האירועים. הכול בראש, תחשוב טוב יהיה טוב - אתם בטח מכירים את הפרינציפ. גם לי הוא לא היה חידוש, לפחות לא מבחינה תאורטית, רק היישום שלו קצת מורכב. לגמרי לא פשוט לצאת מהמקום הטבעי של "אכלו לי, שתו לי", תפיסת העצמי ורצונותיי כישות אחת והמציאות כחומה בצורה מולה. הבעיה הרי תמיד במשהו או במישהו אחר, ואם הם לא היו כאלה הכול היה טוב, לא?
משני צדי המתרס
בזמן האחרון התחילו להציף את תיבת הדוא"ל שלי אינספור הודעות לעיתונות וקומוניקטים מייגעים במגוון רחב של נושאים, שרובם מעניינים אותי כמו שלג דאשתקד. מה לי ולשתלי שיניים או לכנס קבלה וניו אייג'? כנראה שמישהו הוסיף את המייל שלי למאגר כתובות שמופץ ליחצ"נים, וגם אם ארצה לקחת את זה כמחמאה, מדובר בעיקר בנדנוד.
מצד שני, כמי שיצא לה לעבוד קצת בתחום יחסי הציבור, אני יודעת באיזו מלאכה סיזיפית מדובר. ממש זריעה לרוח. אתה עמל שעות כדי לארגן רשימת כתובות רלוונטית, מפיץ את החומר על הלקוח שלך לאלפי עיתונאים וקובעי דעת קהל, ואם שניים חוזרים אליך וזורקים לך פירור של אזכור אתה מרגיש בעננים.
אז בינתיים עדיין לא פניתי לבעלי המאגר וביקשתי להימחק. כי לפעמים באמת מגיעים אליי חומרים שיכולים להועיל. לזה ששלח בוודאי, ואולי אפילו לכם, קוראים יקרים.
קחו למשל את ההודעה על ספר הילדים החדש של דובי וינרוט וחיים ולדר, שנחתה אצלי בתיבה לאחרונה. "בארץ החיות - חיות מספרות על עצמן" זהו שמה של היצירה, ואחרי שביקשתי לקבל עותק, אני יכולה לדווח לכם שמדובר בהחלט בספר ילדים חביב, ראוי ומומלץ. עוד חבר למשלי השועלים, פו הדב ובמבי - ספרות הילדים הרי מפוצצת בסיפורי חיות. הסיפורים עצמם נושאים את החותמת של חיים ולדר: עיסוק בהתלבטויות מציאותיות מאוד שילדים נתקלים בהן, בלי התייפיפות ובלי להיות דידקטיים מדי. מכירים את הילדים שמתעצבנים מכל דבר, וזה רק גורם לכולם לעצבן אותם יותר? תנו להם לקרוא את הסיפור על בת היענה הרגזנית. הילד אוהב רק לנצח? אולי הסיפור על השועל ששנא להפסיד ייגע בלבו. הסיפורים קצרים יחסית, כתובים בכתב ברור וגדול ומאוירים בחן. גם הקטנה שלי, שרק עכשיו למדה לקרוא, הצליחה לצלוח סיפור ונהנתה מאוד.
בארץ החיים
אבל אני חייבת להודות שלא רק ההזדמנות לקבל ספר חינם המריצה אותי ליצור קשר עם היחצ"ן. כשראיתי את השם של דובי וינרוט, הסתקרנתי מיד. ולא בגלל אביו, עו"ד וינרוט הידוע, אלא בגלל אשתו, חני. על חני וינרוט לא שמעתי עד שקיבלתי את גיליון 'פנימה' האחרון, אבל הכתבה שהתפרסמה עליה הכניסה אותה מיד ללבי, למדור המיוחד ששמור לגיבורים וגיבורות כמו שלושת האימהות או מרים פרץ.
למי שלא מכיר, חני חלתה בסרטן אלים במיוחד לפני כשבע שנים, אחרי לידת ילדם השלישי. הרופאים נתנו לאישה הצעירה חצי שנה לחיות, ואני מתפללת שה' ימשיך להאריך את שנותיה בטוב ובנעימים. חני התחילה לכתוב בלוג, שזכה לתגובות חמות, והפכה כדבריה ל"סלב סרטן". היא נותנת שיחות בכל רחבי הארץ, מחזקת חולים וגם בריאים ומתראיינת בכלי התקשורת. חיים ולדר שכנע אותה להפוך את היומן האינטרנטי לספר, שיצא לאור בשם 'בארץ החיים'. את הספר עדיין לא קראתי, אבל נכנסתי לעמוד הפייסבוק שלו והתמלאתי מהבחורה המיוחדת, החיה והשמחה הזאת.
אם יש מי שיכול לשכנע אותי שאין באמת מציאות אובייקטיבית, זה אנשים מהסוג של חני. וגם של בעלה, שמוצא זמן וכוחות לכתוב ספר כשהוא מטופל בשלושה ילדים ואישה חולה. לי מספיק כאב ראש כדי להפוך ליצור עצבני ולא נחמד במיוחד. ואל מול מציאות, שבעיניים רגילות נראית לא פחות מטראגית, מתברר שאפשר לצחוק ולשמוח, ולחיות כל רגע במלואו מתוך אמונה גדולה ומדבקת. ממליצה בחום להיכנס ולקרוא את התובנות של הבחורה המדהימה הזאת.
טיפ לסרבני הקריאה
אם הזכרנו את ראשית הקריאה, עכשיו זה פחות או יותר הזמן שילדי כיתה א' אמורים לדעת לחרוז אות לאות ומילה למילה, ולפתח בעזרת הרבה תרגול את המיומנות הכל כך חיונית הזאת. יש ילדים שזה זורם להם בקלות, אבל יש כאלה שקצת נתקעים. ברמת הידע שיש להם, הטקסטים שהם נדרשים לקרוא נראים להם מייגעים, והם מתייאשים מראש ולא מעוניינים לנסות.
אז הנה פטנט קטן שניסיתי עם אחד הילדים, והוא עבד מצוין. תצטרכו להצטייד בקצת יצירתיות, אבל אני סומכת עליכם. כִתבו לסרבן הקריאה הקטן סיפור קצרצר בהמשכים, והכי חשוב: דאגו שהילד יהיה הגיבור הראשי. תנו לדמיון לפרוח - ספרו איך איש הלגו דפק אצלו על החלון ולקח אותו על גב דרקון ענקי לארץ הלגו, או לבית המקדש השלישי, מה שתרצו. שלוש ארבע שורות, לא יותר. החביאו לו את הפרק הבא מתחת לכרית, ותראו איך הוא רץ כדי להתעדכן מה קרה לו.
eramati@gmail.com