זה קרה בשבריר שנייה. הדס (שם בדוי), תינוקת חמודה בת שנתיים, טיפסה על אביה בעת ששתה כוס תה חם על הספה בסלון.
לפתע היא משכה בידו של האב והתה הרותח נשפך על גופה הזעיר. הדס סבלה מכוויות נרחבות בבטנה, בידיה ובפניה. היא הובהלה בדחיפות לבית החולים ובמשך שלושה שבועות הייתה מאושפזת.
"הדסי עברה טיפולים כואבים ולא פשוטים", משחזרת האם בכאב. "היא הייתה עם חליפת לחץ, ועברה ייסורי תופת בכל פעם שהחליפו לה תחבושות. גם אחרי השחרור מבית החולים זה לא נגמר. היא עשתה פיזיותרפיה וטיפולים במשך תקופה ארוכה. היום היא בת ארבע וחצי, ילדה מקסימה וחייכנית, אבל עדיין עם צלקות בפנים ובידיים. היא בביקורת, והרופאים מתכננים לה סדרה של ניתוחים אסתטיים בעתיד. תמיד שמרנו עליה מכל משמר, וברגע אחד זה קרה גם לנו", היא נאנחת. "הילדה שלנו כל כך סבלה מכאבים, שעד היום אני יכולה לבכות כשאני נזכרת באותם ימים קשים. בעלי ואני לא ישנו בלילות, הרגשנו שאולי אם היינו נזהרים יותר זה היה יכול להימנע. ייסורי המצפון אכלו אותנו. מאז בכל פעם כשאני שומעת על ילד קטן שנכווה אני נחרדת, כי אני יודעת מה עוד צפוי לו ולמשפחה שלו".
80 אחוזים מהכוויות – בבית
נורית מייקלסון, אחות במרפאת כוויות בבית החולים שיבא, מכירה מקרוב פציעות רבות כמו זו של הדס הקטנה. במסגרת עבודתה היא נתקלת פעם אחר פעם באירועי כוויות אצל ילדים. היא נחשפת להשלכות הפיזיות והנפשיות של הכוויות הללו, ולייסורי הגוף והנפש שהילדים והוריהם נאלצים לעבור.
מייקלסון סירבה לקבל את המקרים האלה כגזירת גורל, והחליטה לנסות להילחם בתופעה הכואבת. לפני כמה חודשים יצאה בקמפיין להעלאת מודעות ההורים למניעת מקרים דומים, והעניקה לו את הסלוגן: "משקה חם - שותים חכם". מייקלסון פתחה עמוד פייסבוק בשם "מניעת כוויות" והפיקה סרטון הסברה בנושא. היא מופיעה מול ועדות מקצועיות שונות ונפגשת עם אישי ציבור. בנוסף לכך, יצרה שיתוף פעולה עם ארגון 'בטרם' והכול מתוך מטרה למנוע את מקרה הכווייה הבא אצל ילדים.
"מאז שנכנסתי לעבוד במרפאת כוויות לפני ארבע שנים, נחשפתי לעוד ועוד ילדים שמגיעים עם כוויות מנוזלים רותחים, מקפה חם, ממיחם של שבת, מסיר לוהט או ממים רותחים באמבטיה. זה מראה כואב שאי אפשר להתרגל אליו", אומרת מייקלסון ונושמת עמוקות. "הכוויות הן סיפור של סבל גדול לילדים. אני רואה את הילדים האלה ופשוט נקרע הלב. להירפא מכוויות עמוקות לוקח המון זמן, וזה כולל שהות ממושכת בבית החולים, כאבים וסבל לילדים וגם למשפחות שלהם. לפעמים זה דורש גם השתלות עור, ומלווה בטיפולים בצלקות שיכולים להימשך שנים".
שני נתונים בתחום כוויות הילדים דחפו אותה לפעול בנושא: "אלו נתונים שאי אפשר להתעלם מהם. נתון ראשון מלמד ש‑40 אחוזים מכלל הכוויות נגרמות לילדים עד גיל ארבע. נתון נוסף: 80 אחוזים (!) ממקרי הכוויות קורים בבית. מה שאומר שאם נעלה את המודעות לזהירות ולתשומת לב של המבוגרים בתוך הבית - בהכרח ירד מספר מקרי הכוויות. אלה נתונים שמצביעים על כך שהרבה מאוד נמצא בידיים שלנו, המבוגרים, ועל ידי שינויים יחסית פשוטים בהתנהלות בחיי היומיום אנחנו יכולים אולי למנוע מקרים כאלה. מתוך אותה הבנה, החלטתי שאני חייבת לצאת בקריאה הזאת ולהגביר את המודעות לעניין".
מייקלסון, בת 43, נולדה וגדלה ברמת גן. היא בוגרת האולפנית בתל אביב. את לימודי הסיעוד השלימה בבית הספר לאחיות בבית החולים שערי צדק בירושלים. "תמיד ידעתי שאני רוצה תחום שקשור לבני אדם, להרגיש בנתינה". במשך השנים עבדה כאחות במחלקת טיפול נמרץ וכירורגיית לב-חזה, ובהמשך ביחידה לטיפול נמרץ ילדים. מזה עשור היא מתגוררת עם משפחתה, בעלה וששת ילדיה בגבעת שמואל.
"למשך כמה שנים עזבתי את העבודה והקדשתי את עצמי לגידול הילדים. לפני ארבע שנים התחלתי לעבוד במרפאות הכירורגיות בתל השומר. מהרגע שהגעתי, נדהמתי מהיקף התופעה של הכוויות", היא מספרת. מייקלסון זוכרת מקרה של מטפלת במעון שהחזיקה כוס קפה ביד אחת וביד השנייה תינוקת בת ארבעה חודשים. "התינוקת טיפה זזה והקפה החם נשפך עליה. אנשים אומרים 'נו, אז מה קרה? זו רק כוויה', אבל הם לא מבינים את המשמעות של כוויה אצל ילדים. כולנו נכווים איפשהו במהלך החיים כוויות קטנות, אבל כוויית ילדים זה יותר מסובך. העור של הקטנים הרבה יותר דק, וכשמדובר בשטחים נרחבים בגוף הקטן שלהם הפגיעה תהיה קשה יותר, האשפוזים הם ארוכים והטיפולים כואבים. כוויה עמוקה יכולה להגיע גם למצב של סכנת חיים. יש ילדים שמאושפזים בטיפול נמרץ בעקבות הפציעה. הכוויות הן במקום ראשון במשך האשפוז, אפילו יותר מתאונות דרכים. יש הורים שלא מעלים בדעתם אילו השלכות כווייה כזאת יכולה לגרור", היא מדגישה.
"גם אחרי שהילדים משתחררים מבית החולים ומגיעים אלינו למרפאות להמשך טיפול, עדיין אפשר לראות אצל רבים מהם את גודל הטראומה. הרבה פעמים הם מתחילים לצרוח ולבכות כשהרופא או האחות רק נכנסים לחדר ומתקרבים אליהם.
"ומה עם הצלקות בגוף? היה מקרה של ילדה מתוקה בת שלוש ששיחקה מתחת לשולחן עם חברה. בלי לשים לב הן משכו את המפה והקומקום החשמלי הרותח נשפך על הגוף שלה. עד היום, כשהיא כבר בת 15, היא ממשיכה לעבור טיפולים משחזרים. אנשים לא מודעים להשלכות הדרמטיות של כוויה ועד כמה צריך להיזהר מזה. ברגע שההורים יפנימו את זה ויסיקו את המסקנות הנדרשות, אני מאמינה שהאחוזים של מקרי הכוויות ירדו".
אנשים רבים מזהים במהלך העבודה שלהם עוולות או דברים שדורשים תיקון, אבל אצל רובם זה נעצר בשלב התיאורטי. איך עברת משלב התיאוריה לפעילות של ממש לקידום הנושא?
"מיד כשנכנסתי למרפאת כוויות זה לא הרפה ממני וישב לי על הלב. הרגשתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו, ועדיין לא ידעתי מה ואיך". במסגרת עבודתה השתתפה בקורס העשרה של בית החולים 'כנפיים', שמאפשר לאחיות להרים מגוון פרויקטים, "כל אחות והתחום שקרוב ללבה. אני בחרתי לנצל את ההזדמנות כדי לקדם את הנושא שאני נחשפת אליו כל יום מחדש, בתקווה שאולי איכשהו אצליח למזער את התופעה".
על המסכים בקפה ארומה
בשלב ראשון החליטה מייקלסון לפרסם סרטון הסברה להורים. היא התקשרה לבתי ספר לקולנוע ברחבי הארץ, תיארה את חשיבות הנושא וביקשה למצוא סטודנט שיתנדב לסייע לה בהפקת סרטון הסברה שכזה. הסטודנט יעקב גרינשטיין מבית הספר לקולנוע 'תורת החיים' ביד בנימין הרים את הכפפה. "הוא התקשר אליי והציע לעזור ויחד הפקנו סרטון קצר, במחשבה שירוץ ברשת ויגיע לכמה שיותר אנשים".
בסרטון משתפת אם לתינוק שהיה בן שלושה חודשים במקרה האישי שלה, ופונה להורים בתחינה שישימו דגש רב יותר לנעשה סביבם. "היא ישבה עם התינוק שלה בבית קפה ומים רותחים נשפכו עליו. הוא סבל מכאבים איומים ואפילו נאלץ לעבור השתלת עור. מאז החיים שלה ושלו השתנו, ובסרטון היא הסכימה לשתף ברגשות ובתחושות הקשות וגם בתובנות מהמקרה". בסרטון מופיע גם פרופ' יוסי חייק, מנהל יחידת הכוויות הארצית בבית החולים שיבא, שנרתם לעניין. "פרופ' חייק נותן בסרטון את הפן הרפואי של הכוויה, כשהמסר המרכזי שלו הוא שהטיפול הטוב ביותר הוא המניעה".
במקביל לכך פתחה מייקלסון דף פייסבוק בשם "מניעת כוויות", שם העלתה את הסרטון ומאמרים בתחום. מאז פרסומו, זכה הסרטון לעשרות אלפי צפיות, אך מייקלסון לא מסתפקת בזה. "מבחינתי זו רק יריית הפתיחה. אני רוצה שהנושא יגיע להיקף גדול בהרבה".
בעקבות רצונה לשתף אחרים בניסיונם של הורים לילדים שנכוו, פנתה מייקלסון להורים ונוכחה לגלות כי רבים נרתעים מהחשיפה. "זה לא קל. יש רגשות אשמה, 'מה יכולנו לעשות ולא עשינו'. אחד האבות אמר לי פעם אחרי כוויה של הילד שלו, שהוא בעצמו היה צריך אשפוז. הם מרגישים אי נעימות להיחשף, וזה מובן, ואני חלילה לא באה לשפוט אותם. הרבה הורים לא מעוניינים לדבר ברבים על מה שקרה להם, וזה כל כך חבל כי קולם לא נשמע".
מכאן נולד מיזם 'מלב אל לב' - דפי שיתוף להורים לילדים שנכוו. "אני נותנת להורים דפים כדי שישתפו באירוע הכוויה ובתחושות שלהם, בלי כל פרטים מזהים. את הדפים האלה אני מעלה לדף הפייסבוק כדי שאחרים יראו וילמדו. הם ממלאים בחופשיות כל מה שעולה על לבם, ואני מקווה שדברים שיוצאים מהלב גם ייכנסו ללב".
מייקלסון פנתה לרשת בתי הקפה 'ארומה' ישראל. "יש בבתי הקפה של 'ארומה' פרויקט של מסכים עם הפנים לקהילה. הכנתי סרטון הסבר קצר במיוחד בשבילם בנושא, וזה עלה והתפרסם אצלם. פניתי ל'בטרם' - ארגון שחורת על דגלו לקדם בטיחות ילדים, והם נענו לעניין והתגייסו לעזור במה שרק אפשר".
תופעה המאפיינת את ציבור שומרי השבת היא ריבוי מקרי הכוויות דווקא בסופי שבוע, תופעה שזכתה לכינוי "כוויות שבת". "יש תופעה מדהימה שקשורה לציבור הדתי, של כוויות שמגיעים איתן לבית החולים דווקא בימי שישי ושבת. הן מתרחשות בסוף השבוע, כשהמשפחות הדתיות משתמשות במיחמים למים חמים ובפלטות. לצערי, רבות מהכוויות נגרמות מהמיחם", מציינת מייקלסון.
"מאוד חשוב לתת את הדעת על מיקום המיחם במטבח. הייתה לנו ילדה מקסימה שרצתה בסך הכול להגיע לארון הממתקים, שהיה ממוקם מעל למיחם. היא טיפסה על השיש בשעת צהריים בשבת כשההורים נחו, והשמלה שלה נתקעה במיחם. כל המים הרותחים נשפכו עליה. הכוויה שלה הייתה קשה. אחרי המקרה הטראומטי, אמא שלה העיפה את המיחם מהבית. היא אמרה 'זה הספיק לנו, נסתדר בשבתות בלי זה'".
מייקלסון נותנת קריאת כיוון למניעת המקרים הללו: "המחשבה בגדול צריכה להיות שהמיחם יהיה כמה שיותר רחוק ולא נגיש לקטנים. כמובן, שכל אחד יעשה במטבח שלו מה שנוח לו, אבל חשוב לתת את הדעת איפה ממקמים כל חפץ. גם מהפלטה ומהסירים החמים יש כל הזמן פגיעות", היא אומרת. "אנחנו רואים את זה כל הזמן, כוויות מחמין או ממרק רותח. הרבה כוויות במהלך הבישולים לשבת, כשכל הסירים החמים מונחים במטבח, לפעמים אפילו על הרצפה. כולם בלחץ של זמן, טרודים ועסוקים, ופחות שמים לב לקטנים שמסתובבים בחדר".
מייקלסון מסרבת להתייחס לתופעת "כוויות שבת" כאל גזירה משמיים. "כאנשים מאמינים אנחנו בוודאי מאמינים שהכול מלמעלה, אבל האחריות שלנו היא לעשות השתדלות, לנסות עד כמה שאפשר למנוע את האסון הבא". והמניעה אפשרית, קובעת מייקלסון. "זה קורה בבית, ומכאן שעם מעט מחשבה וערנות אפשר להפחית אירועים מהסוג הזה. פשוט צריך לשים לב".
קידום מודעות וחקיקה
על פי נתוני משרד הבריאות, מתאשפזים מדי שנה מאות ילדים שסובלים מכוויות, "מה שאומר שמספר הילדים שנפגעים מכוויות בדרגות שונות הוא הרבה יותר גדול מזה. הרבה ילדים נכווים ומטופלים במוקדים של הקהילה, בקופות החולים או בחדר מיון".
מה בנוגע למאמץ חוקתי להקטנת היקף התופעה?
"גם פה בהחלט יש עוד מה לעשות, עדיין לא נעשה מספיק. לפני כמה שנים עבר חוק נגד כבלים ארוכים במיחמים ובקומקומים חשמליים. יש חוק לטמפרטורה מקסימלית במקלחת, וחייבים וסת של טמפרטורות בדוד השמש. החוקים האלה נקבעו כדי לצמצם את האפשרות לכווייה ואת עוצמת הפגיעה, אבל נדרשת כאן עוד הרבה עשייה פרלמנטרית וציבורית. כשאנחנו היינו קטנים, מי בכלל חשב לחגור חגורות בטיחות מאחור? אף אחד לא דיבר על זה. מי הקפיד על הכלל שילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד? מי רכב על אופניים עם קסדה על הראש? פשוט לא הייתה בזמנו המודעות לכל זה. זו מילת המפתח גם כאן - מודעות. המטרה שלי היא שכמו שלכל הורה ברור היום שילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד, כך ידע כל הורה ש'משקה חם - שותים חכם' ואפשר להיזהר מכוויות בבית".
ואת לבדך מסוגלת לשנות תודעה של ציבור שלם?
"אני מפנה את תשומת הלב לעניין. אני פועלת בכל הכלים שעומדים לרשותי, עושה את מה שאפשר למען המטרה ומקווה שאחרים יצטרפו למהלך. מדובר בתחום שהמודעות בו היא קריטית. זה יכול לחסוך כאבים וסבל מיותר לילדים, אז איך אפשר לשתוק ולא להתריע על כך?".
ואכן, מייקלסון מדברת על הנושא היכן שרק אפשר, מתריעה ומנסה לעורר לחשיבה מערכתית. בשבוע שעבר (ג') הופיעה בפני ישיבת המועצה הלאומית לקידום בטיחות בית ופנאי של משרד הבריאות. "הצגנו פרופ' חייק ואני את הנושא. נציגים של קופות החולים, משרד החינוך, 'בטרם' ומשרד הבריאות שמעו ולמדו על הנושא. הם הקשיבו והבינו שיש מקום לחשוב על זה ברמה הלאומית. אני מוכנה להיפגש עם כל העולם רק כדי להזיז דברים. פניתי להרבה קמפיינרים וחברות הפקה, וניסיתי לדבר איתם על מסע הסברה בנושא. כולם נורא הזדהו ואמרו שזה בהחלט חשוב אבל מה לעשות, צריך בשביל זה תקציב גדול".
למייקלסון יש שלל רעיונות כיצד להטמיע את המסר בציבור הרחב. בין היעדים גם הכנסת תוכנית לימוד מסודרת בנושא במוסדות החינוך. "הייתי מצפה שכמו שיש במערכת החינוך תוכנית לימוד לזהירות בדרכים, כך תהיה בבתי הספר ובגנים תוכנית לחינוך להתנהלות נכונה וזהירה בבית. ככה גם לילדים תהיה יותר מודעות לעניין".
rivki@besheva.co.il
=========================================================================
עשרת הדיברות למניעת כוויות אצל ילדים
* אין לשתות משקאות חמים כשהילדים בסביבתכם, ובוודאי לא כשהם עליכם.
* אין לשים מפות שולחן ארוכות כאשר מונחים עליהן דברים חמים.
* יש להרחיק עד כמה שאפשר את הילדים מאזור המטבח, ובמיוחד מהתנור ומהכיריים.
* יש לשים את מיחם המים החמים והקומקום כמה שיותר רחוק מהישג ידם של הילדים על השיש. יש להרחיק את הכבל החשמלי מהישג ידם של הילדים.
* אין לקבוע את מקום ארון הממתקים מעל מיחם המים החמים או בקרבת הכיריים.
* יש לשים לב לכך שברז המיחם יהיה מופנה לצד או לאחור.
* יש לבדוק את הטמפרטורה של המים באמבטיה לפני הכנסת הילד לתוכה.
* לעולם אין להשאיר את הילדים לבדם באמבטיה.
* יש להקפיד להניח את ידיות הסירים והמחבתות כלפי פנים, שלא יבלטו כלפי חוץ.
* במקרה של כוויה, יש לשטוף את האזור במים פושרים ולהגיע כמה שיותר מהר לחדר המיון.