מפעם לפעם, בתדירות לא גבוהה, מצליח הימין הישראלי להיחלץ מעמדת ההתגוננות הקבועה ולחגוג על יריבו הפוליטי שנתפס בקלקלתו.
הסיבה האחרונה למסיבה היא כתבה ששודרה במסגרת התוכנית 'עובדה', שבה נחשפו מעלליהם של פעיל השמאל הקיצוני עזרא נאווי ופעיל 'בצלם' נאסר נוואג'ה. על פי התחקיר, השניים שיתפו פעולה בהסגרת מוכרי קרקעות ערבים לידיה האימתניות של הרשות הפלשתינית. הכתבה של עמרי אסנהיים, ובעיקר התגובות המתפתלות והמגומגמות שהגיבו עליה אישים בשמאל, הקפיצו באחת את הלעג והעליזות באגף הימני של הרשתות החברתיות.
זה הזמן להיזכר בחגיגה הקודמת שלנו על חשבון השמאל הקיצוני, לפני קצת יותר משנה: הספר 'תפוס ת'יהודי' של טוביה טננבום. או קיי, זה לא הזמן, פשוט השבוע קראתי את הספר, בבקשה תזרמו. למי שהספיק לשכוח: טננבום הוא איש תיאטרון ועיתונאי יהודי-אמריקני יליד ישראל, שיצא למסע תענוגות בארץ הקודש ופגש אנשים שונים משני צדי הקו הירוק בניסיון להגיע ללבה של הארץ הקטנה והמסוכסכת שמשום מה מעניינת את העולם כולו. התוצאה היא ספר מצחיק, פרוע, יצרי ותזזיתי, שמביא עמו גם כמה תובנות לפנתיאון. ביניהן: הצביעות והאנטישמיות של העולם ביחס לישראל וליהודים, הבריונות והשקרים ההיסטוריים של המוסלמים והמשת"פיות הממומנת היטב של השמאל הרדיקלי היהודי.
טננבום, בעל מראה הדובי החביק, אכן זכה לחיבוקו החם של הימין. האורח מחו"ל היה משב רוח מרענן בעולם מיוזע של שטיפת מוח תקשורתית שמאלנית. את עיקר הצהלה עוררו הגילויים של הסופר על ארגוני השמאל הקיצוני, גילויים שאישרו ואף הרחיבו את כל מה שידענו על הצביעות, הגלותיות, רדיפת הבצע וחוסר האכפתיות של אבירי זכויות האדם כלפי זכויות אדם. תגובות דומות מימין קיבלנו השבוע בעקבות פרשת עזרא נאווי: שילוב של עונג מול מבוכת השמאל, בדיחות על חשבון היריב הפוליטי ותחושה שהפעם – לשם שינוי – יצאנו מנצחים.
אם כל זה נשמע לכם כמו הכנה לקיטורים – השמיעה שלכם מעולה. ייאמר מיד: בדיחות על חשבון השמאל והערבים הן מהמוצדקות, ואני האחרון שאתנגד למידה סבירה של שמחה לאיד. אבל בעוד חבריי – תלמידי רבי עקיבא ללא ספק – מצחקים על נפילתם של יריבים ואויבים, אני יושב ובוכה על הצלחתם. די בקריאה מפוכחת של 'תפוס ת'יהודי' כדי להבין את שבריריות המאבק הלאומי שלנו. הלעג המושחז של טננבום, התחקיר של 'עובדה' ואפילו התבוסה בבחירות הם לא יותר ממכה קלה בכנף המאורגנת, המסועפת והמרופדת כלכלית של אויבי המדינה היהודית. הכנף הזאת נתמכת על ידי ממשלות אירופיות, ארגונים הומניסטיים ועולם שלם של פעילים שטופי מוח, חלקם אנטישמים מרושעים וחלקם תמימים עם כוונות טובות ותפיסת מציאות בעייתית.
כתבת התחקיר על עזרא נאווי רק מדגישה את גודל הבעיה ומרחיבה אותה עד לשמאל הפחות קיצוני. שלל ההתנצלויות של מערכת 'עובדה' על שידור כתבה נגד תעאיוש ובצלם, כמו גם התגובות המיתממות והמזלזלות של עיתונאים שנחשבים הגונים, מצביעות על הכיבוש המשחית של המדיה בידי תעשיית השקרים ועל המסה העצומה של הצביעות שמסתתרת מאחורי מסכה של הומניזם, זכויות אדם וחופש ביטוי. עם כל הכבוד לניצחונות הקטנים, ייסורים רבים עדיין מצפים לנו עד שנוכל לחזות בשינוי אמיתי.
לראות אותם
בגיליון הקודם של 'בשבע' דיווח ידידי שלמה פיוטרקובסקי על כמה מנתוני מרשם האוכלוסין בנוגע ליישובי יו"ש. שלמה חובב הסטטיסטיקה עבר על המספרים, חישב ומצא כמה נתונים מעניינים. אחד המפתיעים שבהם מראה, בסבירות גבוהה, שרוב המתנחלים ביהודה ושומרון אינם משתייכים לציונות הדתית. אמנם הסרוגים הם המגזר היהודי המיוצג ביותר בשטח, אבל מספרם אינו מגיע למחצית אוכלוסיית המתיישבים. החרדים והחילונים ביחד עוקפים אותנו בסיבוב.
אפשר לקחת את הנתון הזה לכל מיני כיוונים. מה שברור הוא שהתפיסה התקשורתית המקובלת – לפיה המתנחלים והדתיים-לאומיים הם היינו הך – רחוקה מלהיות מדויקת. ועדיין, התפיסה הזאת לא באה משום מקום. הציבור הסרוג לא רק הקים את מפעל ההתיישבות ומרגיש קרוב אליו אידיאולוגית, אלא גם נראה פיזית בכל רחבי האזור. בעוד רוב רובם של החילונים וכמעט כל החרדים מרוכזים במספר ערים מצומצם, הדתיים-לאומיים ממלאים גם עשרות יישובים קהילתיים, קטנים כגדולים. אפשר לבקר את הקהילתיות הזאת, אבל גם לנראות של הסרוגים בשטח יש משמעות כלפי חוץ שהיא מעבר למספרים המוחלטים.
קצרים
א. לא רוצה שתרחמו עליי או משהו אבל מדור זה נכתב תחת ייסורים לא פשוטים, תוצאה של גב תפוס בנסיבות מחמירות. אני מקווה שעד יום הפצת העיתון כבר אחזור לשגרה, כי כרגע אני מרגיש כמו זהבה גלאון אחרי הגילוי על הקצר החשמלי במשרדי 'בצלם'.
ב. נכון לרגע זה – ושום שינוי של הרגע האחרון כבר לא יפתיע אותי – השריפה ב'בצלם' נוצרה בעקבות קצר במערכת החשמל. האמת? אחרי מה שהם מנסים לעשות לישראל כבר שנים, הייתי מצפה מהם לעבוד טוב יותר עם חומרי בידוד.
ג. בכל מקרה יש להצטער בשביל אחמד טיבי, שגם הפעם ייאלץ לצווח את הגידוף "פירומן" בלי שום סיבה נראית לעין. שבת שלום.