הרב סתיו: הסכם עם הסכמות

הסכם קדם הנישואין של צֹהר נועד לשמור על קדושת הבית היהודי ומקובל על ידי רוב גדולי ישראל

הרב דוד סתיו , ד' בשבט תשע"ו

הרב סתיו: הסכם עם הסכמות       -ערוץ 7
הרב דוד סתיו
צילום: עצמי

הסכם קדם הנישואין המקודם בימים אלה על ידי מועצת רבני צֹהר, הוא אחד הכלים בעזרתם אנו מבקשים לשמור על קדושת המשפחה בחברה הישראלית בדורנו.

אחד החוקים המהותיים המגדירים את ישראל כמדינה יהודית הוא חוק הנישואין והגירושין, המעניק את האחריות הבלעדית בתחומים אלה בידי הרבנות הראשית לישראל ושלוחיה ברבנויות המקומיות ובבתי הדין הרבניים.

בעולם המערבי אין למציאות זו אח ורע. כפייה של מיליוני אזרחים יהודים להינשא ולהתגרש על פי חוקי דת שבה רבים מהם אינם מאמינים, היא סתירה מהותית לחוקי היסוד של הדמוקרטיה המקובלים בעולם.

גם מנקודת המבט של התורה יש בחקיקה זו סיכון גבוה של ריבוי בניאוף וממזרות, הנובעים מן הסטנדרטים ההולכים ומידרדרים של נאמנות במשפחה המודרנית. זאת מבלי להזכיר את עצם הבעייתיות שבכפייה דתית הגוררת עוינות לכל דבר שבקדושה.

למרות האתגר והקושי שבדבר, רוב גדולי ישראל נאבקו למען חוק זה, מתוך הבנה שקדושת המשפחה היא מרכיב מרכזי באומתנו שאסור לוותר עליו. בעקבותיהם, לפני עשרים שנה נרתמנו רבני צֹהר למשימה הקדושה של עידוד נישואין כדת משה וישראל. מתוך אמונה כי אם ייפרץ הסכר של קדושת הבית היהודי, אחוזי ההתבוללות ימריאו ונמצא עצמנו בחברה שמאבדת עצמה לדעת מבחינה יהודית ולאומית.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לשתי תופעות הכרוכות זו בזו: ראשית, מספר הזוגות הנישאים נמצא בירידה מתמדת בקרב הציבור החילוני. בעבר, מה שהיה גורם לזוג חילוני להינשא היה החשש למעמד ילדיהם אם ייוולדו מחוץ למסגרת של נישואין. אך חשש זה אינו קיים עוד. אחוזים גבוהים מהילדים בבתי הספר מגיעים ממשפחות חד-הוריות או להורים לא נשואים. כאשר הזוגות נשאלים מדוע אינם מתחתנים, אחת התשובות הנפוצות היא שהם חוששים מתהליך גירושין ארוך ומסובך, על ההוצאות הכספיות ועוגמת הנפש הכרוכים בו.

תופעה שנייה היא אחוז המתגרשים שעולה בהתמדה, ועומד היום על כשלושים אחוזים מן הזוגות הנישאים. בקהילות דתיות האחוז נמוך יותר, אך הוא עולה בעקביות.

הליך גירושין כרוך בכאב - של בני הזוג, של הילדים ועוד. אך בחברה שאינה שומרת מצוות, הוא כרוך בתופעה רחבה של ניאוף וממזרות. זאת משום שבחברה זו עצם ההחלטה על פירוד מהווה הצדקה חברתית ומוסרית ליצירת קשרים חדשים, גם כאשר מתן הגט מתעכב במשך חודשים ואפילו שנים.

גט בלי עיכובים

כאן נכנסים לתמונה הסכמי קדם הנישואין. הסכמים אלה מבקשים ליצור תשתית הלכתית שבה לא ישתלם לאחד מבני הזוג לעכב במתכוון את תהליך הגירושין כדי להפעיל לחץ על בן זוגו. במסגרת ההסכם, בני הזוג מחויבים זה לזה בסכום מזונות מסוים החל משעת הנישואין, אך מוחלים זה לזה על החיוב כל עוד הם חיים ביחד. כאשר אחד מבני הזוג מחליט להיפרד מחברו (ועברה תקופה של שישה חודשים שבמהלכם הם נפגשים עם יועץ זוגיות ומנסים לשקם את נישואיהם), שוב אין בן הזוג השני מוחל על תשלום המזונות והצד הסרבן מחויב בתשלום זה כל עוד הנישואין קיימים.

הטיעון ההלכתי העיקרי של שוללי הסכמים כאלה הוא שהבעל נותן את הגט תחת לחץ, ומשום כך מדובר ב"גט מעושה" שאינו תקף. לא ניכנס לפרטי הדיון ההלכתי המסועף, אך תמצית הדברים היא שכאשר מדובר בתשלומי מזונות, המהווים חלק מחיובי הנישואין כפי שהוסכם על ידי בני הזוג, אין הם מגדירים את הגט כמעושה, גם אם בעקיפין הם הופכים את מתן הגט לצעד משתלם. לא מדובר באבחנה סמנטית בלבד. הקפדנו שהסכום לא יהיה גבוה מדי, כדי שאכן יענה על הגדרת חיוב מזונות.

עמדה זו מוסכמת על רוב גדול של הפוסקים, ואין בה כל חידוש משלנו. בניסוח הסכם כזה קדמו לנו הרבנים הראשיים לתל אביב הרב יצחק ידידיה פרנקל והרב חיים דוד הלוי זצ"ל, רבה של ירושלים הרב זולטי זצ"ל ועוד רבים אחרים. ההסכם הנוכחי שעליו ממליץ ארגון רבני צֹהר מכיל מענה להערות רבות שנכתבו נגד הנוסחים הקודמים שבהם השתמשו גדולי עולם אלה, והוא נוסח בעמל רב על ידי הרב אלישע אבינר שליט"א, יחד עם עשרות דיינים שראו אותו והעירו הערות שהוכנסו לתוכו כדי להימנע מכל חשש אפשרי.

לפני כשנתיים וחצי באנו עם ההסכם למו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל, שהעלה על נס את חשיבותו, וגם הערותיו שולבו בהסכם. גם ראש ישיבת מעלה אדומים הרב נחום רבינוביץ שליט"א, ורבה של ירושלים הרב אריה שטרן שליט"א בחנו את ההסכם והעניקו לנו את ברכתם עליו. לא אמנה כרוכל את שמות גדולי הדיינים שגמרו על הסכם זה את ההלל, וחלקם ביקשו להימנע מפרסום שמם מסיבות שונות. קראנו להסכם זה בשם "הסכמאהבה" כדי להפנים את התודעה וההכרה כי ההסכם נועד להעצים ולחזק את יסודות הבית והאמון בין בני הזוג.

אפשר להבין את עמדת המתנגדים להסכם, מתוך מבט מצומצם על קהילה או מגזר מסוים שאין בהם צורך דוחק בהסכם כזה, ובהם יש מקום לחשוש לדעה כזו או אחרת המחמירה בעניין. אך מי שחפץ כי תורת ישראל תופיע במדינת ישראל במלוא הדרה ועוזה, וקדושת חיי המשפחה של התורה תהיה מנת חלקו של הציבור כולו, חייב למצוא את הפתחים הרחבים המאפשרים פתרונות אלו.

קיצורם של דברים, הסכם זה מבקש להתמודד עם מצוקה של דור, מתוך חרדת קודש לעולמה של ההלכה ומחויבות ואחריות למתרחש בעם ישראל ולבניין הקודש בתוכו.

הכותב הוא יו"ר ארגון רבני צֹהר