דפנה יקרה, דפנה אהובה שלי.
אני כותבת לך כשדמעות כבדות נוטפות ממני.
מעולם לא ידעתי שלצער יש כאב חד כל כך.


חברה אהובה שלי.
לפני שבוע שאלת אותי מתי אנחנו מגיעים לביקור בעתניאל, ואמרתי לך שבקרוב, בעוד כמה שבתות.
אולי ידעת באופן פנימי שאת הולכת להיפרד ממני, ושלחת מילים אחרונות.


דפנה אהובה.
הפכנו לחברות כשחיפשת שותפה לחנות יד שניה.
הרעיון הדליק אותי וניהלנו חנות ניידת למשך איזו תקופה.
בבא מציאה קראנו לחנות שלנו. הכנו תגיות והצמדנו עם מכשיר טיקטים.


החנות התנדפה לה אבל הפכנו לחברות בנפש.
פעם בחודש, ארוחת בוקר חגיגית. פעם אצלך ופעם אצלי.
מי שלא טעם את סלט האבוקדו שלך לא טעם גן עדן מימיו.
כל מה שנגעת בו היה פלא.
אוכל שבישלת. בגדים שתפרת. גב שעשית לו מסאז'. עצי פרי שגידלת.

כל כך אהבתי את הכנות והיושר שלך.
מעולם לא כופפת את עצמך בפני אף אחד.
מעולם לא פחדת לדבוק באמת שלך גם במחיר כבד. לא חששת להתכתש ארוכות, גם עם רבנים, על דעותייך העצמאיות, מוכיחה ומנמקת ומגנה עליהן בחירוף נפש. 


היית כתובת לנשים מכל הארץ שביקשו עצה בענייני פוריות.
איזו מומחיות מדהימה קנית לך למרות שנותייך הצעירות, וכמה עזרת לנשים, באשר הן, ללא תמורה. בכל שעה. מכל מקום.
וכמה שאת צדיקה. אנשים לא יודעים איזה צדקה וחסד עשית בשקט, בלי שאף אחד יראה.


חוץ מארבעת ילדייך לקחת אל ביתך שני ילדי אומנה והקדשת להם את עצמך יחד עם נתן, האיש שאיתך.

אי אז, לפני כמה שנים, פתחנו בלוג.
בלוג שכולו עצות, מאמרים, סקירות רפואיות ותובנות נשיות חדות ועמוקות.
כל שאלה שהגיעה אלייך, קיבלה מענה מפורט ומנומק, כאילו יש לך את כל הזמן שבעולם.

איך אפשר לכתוב עליך בלשון עבר?
היינו אמורות להיפגש עוד מעט. לחגוג לי יום הולדת.
שתתני לי מתנות מגניבות ומוזרות כמו שרק את יודעת לתת.

הדבר היחיד שעומד על דעתי כרגע הוא שאת מסתלקת מן העולם בגיל בו רבי נחמן הלך.
ככה.
עם 38 שנים בלבד,
ועם עומקים ותהומות של פלא.

נעמת לי מאד דפנה אהובה.
רננה, עקיבא נעה ואהבה זכו באמא שאין כמוה, ללא מרכאות.
יניב ויאיר זכו במשפחה מאמצת שהיא מופת למסירות.
נתן, יקר ואהוב, אין לי מילות נחמה.

דפנה.
אני מבקשת ממך שתתכתשי עם הקב"ה כמו שידעת לעשות בעולם הזה.
אל תניחי לו, בבקשה. תעמדי מולו במלוא עוצמת קומתך הקטנה ותשאגי מולו, די.