באתי לכאן היום דפנה, באתי לכאן לעמוד לצידך – אשה מיוחדת, יפה, זקופת קומה ומלאת חיים, כפי שראיתיך בתמונותייך.
לא נשברת, לא מתייאשת, מלאת אמונה, עוסקת בחיים - ברפואה, בפוריות של נשים בישראל, אחוזה בנצח ישראל.
באתי לכאן היום לעמוד לצידך. והלוואי ויכולתי להיות לצידך במאבקך האחרון עם הרוצח השפל והנתעב, ששוחט אם לעיני ילדיה.
דפנה – את בחיוכך התמידי, בליבך הרחב, בביתך הפתוח לכל – את סמל החיים. סמל מאיר של חיים.
מולך עמד רוצח שפל, שוחט בשם הדת. זה לא טרור רגיל זו אידיאולוגיה דתית קיצונית.
העולם יחזור על המנטרות החלולות, אבל אנחנו יודעים – לא תסכול מניע את טרור הסכינים הזה, לא עוני ומצוקה וגם לא סכסוך טריטוריאלי עם עם ישראל .
זוהי מוטיבציה הבנויה על עיוות דתי קיצוני ושפל, במטרה להקים חליפות עולמית בשם האל שכל כולה כניעה ומוות. זוהי המוטיבציה שלהם, כאן, בעירק, בסיני, בדמשק, בניגריה ולפני מספר דקות בנסיון הרצח של אשה הרה בתקוע. זה לא התחיל היום: הקריאה לג'יהאד מהדהדת כבר מאות בשנים והתוצאות שלה נוראיות וארורות.
דפנה, משפחות מאיר, מושינסקי והציבור כולו, אנחנו נשים את ידינו הארוכה על הרוצח השפל, אך בעיני לא די בכך. אני עומדת כאן בשם ממשלת ישראל שחרטה על דגלה להילחם בתשתית הרוע ממנה יצא הרוצח הזה, באידיאולוגיה הדתית הקיצונית הזו, שכמו אידיאולוגיות שפלות אחרות, כוח ההרס שלה גדול מטילים ומטנקים.
ממשלת ישראל הוציאה את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, אנחנו משנים את חוק הטרור, מערכות הביטחון עובדות 24 שעות לקעקע את ניסיונות הרצח ולא פחות מכך את המוטיבציות שלהם.
נתן, רננה, עקיבא, נעה, אהבה, יאיר ויניב, ולפני כולם דפנה - באתי לבקש את סליחתך ! תפקידנו ואחריותנו היה לשמור על ביטחונך כמו על בטחון כל אזרחי ישראל. לא הצלחנו הפעם.
אנחנו מתמודדים במערכה ייחודית: צה"ל נלחם מול צבאות גדולים ממנו ויכל להם. גם לארגוני הטרור בצפון ובדרום אנו יודעים להשיב מנה אחת אפיים. המערכה הנוכחית שונה – אין צורך בתשתית ארגונית, אין צורך בכספים, גם לא בכלי נשק מתוחכמים. רק רעל רוחני המרעיל את ליבם של הרוצחים, היוצאים למעשי הזוועה שלהם, עם סכין בשם אלוהים. אלוהי המוות הכח והאכזריות. את הרעל הזה קל להפיץ ולפזר, קשה מאוד להילחם בו. בכל העולם מתמודדים איתו ואנחנו כאן במדינת ישראל נמצאים בחזית כפולה: כמדינה דמוקרטית חופשית הנמצאת בלב אזור מוסלמי עוין. ושנית, כמדינה יהודית, הנושאת שם אלוהים אחר. אלוהים רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת.
אני אומרת כאן בברור לצבור הערבי ביטא ובערערה, בדרום הר חברון ובואדי ערה, את מה שצריך העולם החופשי כולו לומר בקול ברור, בכל מקום:
אמונה, תפילה ומעשים טובים מתקבלים בכבוד ובברכה, אבל מדינת ישראל לא תאפשר לאמונות רצחניות, בלתי מוסריות, לחסות בצל חופש הדת. החירויות שמורות לאלו השותפים למסכת הערכים הבסיסית שלנו. מי שמאיים על חרותנו לא יהיה זכאי ליהנות ממנה !
דפנה.
לפני יממה לא הכרנו אותך. וכעת, הפכת לסמל ולדמות מופת. עוד לפני שהופיע המחבל על דלת ביתך היית אישה האוחזת בחיים. הבאת ילדים לעולם וסייעת לילדים נוספים. עזרת לנשים רבות בתהליך הבאת החיים לעולם, להתגבר על הקושי ולדבוק בחיים.
יש מלחמות של נשים, מלחמות של אימהות. "עַד שַקַמְתִּי דְבוֹרָה, שַקַמְתִּי אֵם בְּיִשְרָאֵל" אומרת דבורה הנביאה בהפטרת השבוע. היא אומרת את זה, דפנה, על המלחמה שלנו. על אויב שזורה פחד ומזנב בדרכים. אלו מלחמות שמנצחות אותן נשים גיבורות, אמיצות. כאלו שלא הפחד מנהל אותן, אלא אהבת החיים ועוצמת החיים. כאלו שלא הולכות בדרכים עקלקלות, אלא נוסעות לעבודתן במשמרת לילה בכבישי הר חברון. כאלו שיש להן האומץ להילחם בידיים חשופות, במחבל מתועב כדי להציל את ילדיהן.
נשים שאחיזתן בחיים גדולה מתאוות המוות של אויבנו.
נשים אמיצות וגדולות כמוך. אנחנו הולכות ונלך בדרכך.
יהי זכרך ברוך