אנו בתחילתו של מסע. דרך ארוכה נכונה לנו בגידול של ילד מיוחד המאובחן על הרצף האוטיסטי.
דרך שחר שלי המיוחד אני מבקשת להדליק אור בלב של כל אחד. להצמיח ולהנביט רגשות של חמלה, עין טובה, שמחה, אהבה ללא גבול ונתינה.
כי החיים מזמנים לנו שמחות רבות מורכבויות ואתגרים. כהורים ובכלל... נכונות לנו התמודדויות רבות, כהורים לילד מיוחד ההתמודדויות הן כפולות ומכופלות..
כתבנו בעבור שחר שיר ליום ההולדת 3, שיר המבקש שיגלה לעצמו ולנו את הכוחות הטמונים בו וידליק בתוכו את האור, יתקשר איתנו, ידבר, יחבק וישמח.
שיר תפילה ותחינה לאלוקים, שמלמעלה יפתח לנו שפע של טובה כוחות ואורה.
כי באמת מה זה בשבילו?!
לא בחרנו באוטיזים. מבין כולם נבחרנו. שחר בחר בנו ואנחנו בוחרים בו.
זכות בחירה לא ניתנה לנו לדברים רבים איתם אנחנו מתמודדים.
אבל אנחנו בחרנו ובכל בוקר עת עולה החמה והשחר מאיר בחיוכו היפה אנו מנצלים מחדש את זכות הבחירה...
בוחרים להעניק לשחר את כל הטוב שאנו מסוגלים, לדלות מתוכנו את כל האוצרות הקיימים בנו ולהרעיף עליו. לנסות ולהצמיח את השתיל הרך והיפה שלנו, לדשן, לרפד, לחמם, להסיר עלים שהצהיבו, לחזק, לחבק וגם לזכור לתת לו אוויר.
בחרנו לקום בכל בוקר, לחייך גם אם בפנים לעיתים קצת חשוך. להאיר פנים וכך בכל יום הלב נמשך ומתמלא בחום ובאור. בחרנו להתמקד בטוב ולהעצים את האור.
בוחרים כמשפחה להאמין ש... ה כ ל ל ט ו ב ה !
כי השיעור האישי שלנו הוא גדול... ואני רוצה להאיר כמה דברים שהולכים איתי...
לכל אחד יש בחירה. לכל אחד הכוח להאיר. וזה לא משנה איפה אתם ממוקמים ובמה אתם עוסקים, כל עוד נשמה באפיכם יש בידכם הכוח לחזק להצמיח ולהאיר.
ובפעם הבאה שתיפגשו בילד מיוחד, אל תרחיקו את עצמכם או את הילד שלכם ממנו או תעברו לצד השני, אלא תתקרבו, תבקשו רשות ותהיו חלק. בלי שיפוטיות, בלי הערות מעליבות, לוותר מראש על משפטים כמו: קיבלתם מתנה, מזל שהוא גדל אצלכם, ו... בטוח הוא יצא מזה...
תובנה נוספת וכואבת במיוחד.. ממקום אמיתי של הבנה שזהו גורל (מתוך אמונה שיד ה' בכל) ושזה יכול לגעת בכל אחד, בכל פעם מישהו אחר נכנס למעגל המיוחדים, המתמודדים ואף אחד לא צריך להרגיש בושה או בדידות.
צריך וכדאי להיות חלק במסע של המשפחות המתמודדות עם ילד מיוחד. אפשר בעיקר לצמוח מהמקום של נתינה אמיתית ואהבה עצומה טהורה ונקייה בלי ציפייה לקבל דבר בתמורה.
אז הרבה דמעות יש במסע האישי שלנו כמשפחה. לעיתים דמעות של הודיה וברכה לפעמים הבכי מגיע מתוך עייפות, פחד בילבול ויאוש..
אבל לרוב הדמעות הן של התרגשות והתפעלות מול התקדמות נוספת, מול צעד נוסף ששחר עשה.
התפילות שלי היום נראות אחרת למדתי קודם כל לומר תודה "מודה אני לפניך, ולך, על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה שעשית עמדי ועם ביתי ..."
תודה על השפע שנתת לי... אני רוצה עוד. חזרה לחיים פשוטים, חיים רגילים של שיגרה, של הורים שהולכים לעבודה וחוזרים ממנה לבית מלא ילדים רגילים שמתרגשים בשמחות ובחופשות ומסתם יום חולין ושמחים ומתחדשים בשמחות ובחגים.
אתפלל שאדע להתרגש ממבט של ילד שמיישר מבט ישר לתוך העיניים, ממילה חדשה, מעלה חדש שצמח ומצעד נוסף שהוא עשה.. פשוט לומדת לחגוג בדברים הפשוטים.
הטור נכתב לרגל יום המודעות הארצי למען ילדי אלו"ט (האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים) והעמותה לילדים בסיכון שייערך מחר (רביעי) ברחבי הארץ.