'ים ביני לבינך'
נורית גרץ
הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
288 עמ'
*********
"ברית אמת היא לנו, קשר לא נפרד/ רק אשר אבד לי - קנייני לעד" (מתוך "מֵתַי", רחל).
שורות אלו לקוחות מהשיר האחרון של רחל המשוררת.
בבית החולים הדסה בתל אביב, כשהיא על ערש דווי, כתבה אותו בכוחותיה האחרונים.
מחוסרת כול, עלובה ובודדה מצאה רחל את מותה בגיל צעיר, אך עם יבול כה רב.
האישה שהפכה לסמל של חלוצה משוררת, נשאה בקרבה כאב של אובדן ואכזבות רבות. ובכל זאת ספרה החדש של נורית גרץ, 'ים ביני ובינך', לא מתמקד בה.
רבים מכירים את סיפורה של רחל שעלתה ארצה עם אחותה בגיל צעיר, התאהבה בנופי הכנרת וכתבה לה שירים, עבדה בחוות העלמות כשותפה לחלום הציוני ומצאה את מותה האכזרי בשחפת.
אך לא רבים יודעים כי רחל מצאה אהבה בטולוז - מיכאל בוריסוביץ' ברנשטיין. בעת לימודיה בצרפת, בזמן שהעשירה את ידיעותיה באגרונומיה, פגשה בו – ומאז, כך לפי נורית גרץ, לא ניתק הקשר ביניהם. רחל אמנם שבה לארץ בתום לימודיה ואז נתגלתה אצלה המחלה, ומיכאל בוריסוביץ' חזר לרוסיה, אך לא חזר בו מהבטחתו לאהוב אותה.
'ים ביני ובינך' מביא את סיפורו של מיכאל. האוהב הדיכאוני שחי בלב רוסיה הבולשביקית, היה למעשה בחור פיוטי שהתגעגע לרחל הארצישראלית ולנופי המולדת שתיארה במכתביה. חליפת המכתבים ביניהם מעידה על מסירותו הגדולה אליה ועל רצונו להצטרף לחלום הציוני. גם היא לא שכחה אותו ברבות השנים ואליו כתבה ברגש "התשמע קולי רחוקי שלי? התשמע קולי באשר הנך?" ("זמר נוגה").
למרות הכול לא זכו השניים להיפגש. חלומו הציוני של מיכאל נגנז בעקבות הטיהורים הבולשביקיים, ובמקום הפועל החלוץ שמפריח את השממה הוא נהייה למהנדס חשמל צעיר שעוסק בהוראה. הכפור השורר ברוסיה יחד עם בעיות הקיום והניסיון לעזור למשפחתו מובילים אותו לבחור בפתרון המציאותי ביותר.
'ים ביני ובינך' הוא ספר פיוטי ביותר שעוסק ברגשות ובמחשבות. נקודת החוזק שלו היא בהתבססותו על סיפור אהבה ממשי אך בלתי מצוי בין שני אנשים שנדונו לחיות במרחק. ניכר שגרץ עשתה עבודת מחקר מקיפה בטרם ניגשה לנושא. יש הרבה מה ללמוד מהנושא המעניין שלקחה על עצמה לחקור. ועדיין דמותה של רחל לא מספיק נוכחת, בעיניי. היא מועברת אלינו מבעד לטשטוש שמיכאל שרוי בו, או מבעד לפרטים העובדתיים היבשים. אין היא רחל במלוא קומתה, אלא זו הנתפסת בעיני מיכאל העצוב והבודד, או בעיני המחברת. זו נקודה שאכן יש לתת עליה את הדעת.
"רק אשר אבד לי - קנייני לעד" כותבת רחל בשירהּ, ולנו לא נותר אלא להאמין.