עוצרים, או שהם יורים

הפיגוע שביצע נשאת מלחם מערערה לפני שלושה שבועות, העלה לסדר היום את נושא הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי.

למרבה האבסורד, הנשק שבו רצח מלחם שני יהודים בתל אביב דווקא הוחזק אצל אביו ברישיון, ובכל זאת העלאת הנושא המדמם הזה לכותרות מוצדקת.

כרמל ריאן, ראש מועצת כפר ברא לשעבר, סיפר לחדשות 2 כי ההיקף והשימוש בנשק בלתי חוקי במגזר הערבי הגיעו לידי כך שהורים ערבים לא יודעים אם הבן שיצא מביתם גם ישוב אליו בסוף היום בחיים. ריאן, שאיבד את בנו מירי שכזה, הוסיף: "הייתי מצפה שלמשטרה יהיה סניף בכל יישוב, אבל דווקא לספקי הנשק יש סניף בכל יישוב. העניין הפך לג'ונגל, לתרבות כזאת. זה פחד מוות".

מקרי הרצח שמתרחשים כתוצאה מאחזקת נשק בלתי חוקי במגזר הערבי מדווחים באופן ספורדי בכלי התקשורת המרכזיים. התמונה השלמה מספרת הרבה יותר: כ‑1,100 ערבים ישראלים נהרגו ב‑15 השנים האחרונות כתוצאה מאחזקת נשק בלתי חוקי. מספר כלי הנשק המוחזקים במגזר הערבי שלא ברישיון מוערך בעשרות אלפים. גם אם לא כולם משתמשים בו, הוא מהווה סמל סטטוס וכלי איום.

"פשיעה בחסות המדינה"

עו"ד ג'לאל איוב, עורך ומגיש ברדיו א-שמס, מתריע על תופעת הנשק הבלתי חוקי כבר שנים ארוכות. לפני שש שנים וחצי פרסם באתר וואלה מאמר שבו הזהיר מפני האלימות הגואה במגזר הערבי. "זמן רב שאנו רואים את ההתקהלויות עם בקבוקי הבירה הריקים והמבט המתגרה בכל פינה ברחובות. שימוש בנשק קר וחם על ימין ועל שמאל. תגרות וקטטות בחתונות בכל כפר ערבי הפכו לשגרה, איומים על מנהלי ומורי בתי ספר, והרשימה עוד ארוכה", תיאר איוב. כלי הנשק הבלתי חוקיים הם חלק מהאווירה, והמיעוט מטיל את חיתתו על הרוב שמבקש לחיות את חייו בשקט.

לדברי איוב, הנשק הבלתי חוקי מגיע משני מקורות עיקריים. הראשון הוא צה"ל, שממנו נגנב הנשק ונמכר אחר כך ברחוב. "צריך לבדוק מי מאפשר לזה לקרות. החקירה צריכה להגיע עד למעלה. אני לא מאמין שצה"ל כל כך פרוץ שאפשר לגנוב ממנו נשק בכמויות כאלה". המקור השני הוא משפחות של משתפי פעולה עם ישראל. אלה משוכנות בתוך שכונות ערביות, ומדינת ישראל, מתוקף ההתחייבות שלה לדאוג להן, מנקה אותן מכל חשד לפלילים. כך, אומר איוב, המשפחות האלה פושעות וסוחרות באמל"ח, אבל אי אפשר לטפל בפשיעה שלהן. "פשיעה מתנהלת בחסות המדינה", הוא מאשים, ומשפחת פשע מטבעה גוררת אחריה פשיעת נגד. איוב מדבר על שלל אמצעי לחימה: "אפשר להשיג גם טילים ורימונים. כל ילד יודע מה המחיר של אקדח. לפעמים הנערים עובדים, חוסכים וקונים. לפעמים, אם הם ממשפחת פשע, הם מקבלים את זה בהנחה או אפילו במתנה".

לצד חוסר האכיפה של מדינת ישראל והעלמת העין, איוב מאשים באופן גלוי את ההנהגה הפוליטית של המגזר שלו. "עד עכשיו הח"כים התיימרו ביכולת שלהם לחסל בעצמם את התופעה. לפני חודש הקימה הרשימה המשותפת ועדה שדנה באלימות במגזר הערבי, ואיך להיאבק בה. המסקנה שלהם הייתה לפנות לשר ארדן, שיגבש תוכנית בתוך חצי שנה". איוב מאשים את הנהגת המגזר בהתנגדות לשירות צבאי, משטרתי או לאומי של הצעירים שלה. ההתנגדות הזאת מרחיקה לדבריו את הציבור מהשירות, מה שיכול היה להביא להשתלבות במדינה, להתנהגות נורמטיבית ולסיוע ממשי מתוך המגזר למאבק בעבריינות. "אם יעשו סקר, יגלו שרוב הציבור הערבי היום כן רוצה לשרת במסגרות האלה. יש היום נתק בין המפלגות שמייצגות את הציבור הערבי ובין הציבור עצמו. הם נבחרו רק בגלל שיש להם מימון מפלגות".

ראש הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, מציג עמדה שונה מזו של איוב. הוא רואה את החברה הערבית ככזו שצריכה לשמור על הזהות שלה, ולכן מתנגד לכל צורה של השתתפות ערבים בצבא או בשירות לאומי. עודה טוען שההנהגה הערבית מתריעה על תופעת הנשק הבלתי חוקי ובעיית אכיפת החוק כבר שנים ארוכות. "כל עוד הנשק הזה הופנה כלפינו, כאשר היו אלה הילדים שלנו שביטחונם הופקר ברחובות היישובים הערביים, איש מגורמי אכיפת החוק או בממשלה לא התעניין בכך", הוא מאשים. לדעתו, הפתרון המיידי הוא איסוף כלי הנשק הבלתי חוקיים.

כיום, כניסה של שוטרים לחלק מן הערים והכפרים הערביים נתקלת בתגובות אלימות ובחוסר שיתוף פעולה. האם יש סיכוי לאכוף את החוק במגזר? כיצד משנים את התודעה של הציבור שלכם כלפי המשטרה והחוק?

"המשטרה וכוחות הביטחון אינם רואים את עצמם כמי שתפקידם לשרת ולהגן על האוכלוסייה הערבית. מאז שנת 2000 - 55 אזרחים ערבים נהרגו מירי של המשטרה. כל עוד הממשלה ומשם זרועות השלטון יתייחסו אלינו כאזרחים סוג ב' ואף כאויבים, כמו שנכתב בדו״ח ועדת אור, העימות בין הציבור הערבי למשטרה הוא כמעט בלתי נמנע. עלינו ללכת לתהליך של פיוס היסטורי - הכרה בזכותנו כמיעוט לאומי לצד טיפול בפערים החברתיים הבלתי נסבלים. תהליך כזה ייטיב עם כלל אוכלוסיית המדינה ויביא שגשוג לכולנו".

עודה מחבר בין ערביי ישראל למאבק של ערביי יו"ש, וכורך את ההגדרה הלאומית של ערביי ישראל בכל הנושא של השלטת חוק וסדר: "סיום הכיבוש והמאבק לשוויון כרוכים זה בזה, נמשיך להיאבק בצורה אזרחית ודמוקרטית בשני הנושאים".

"אין בעיר בית בלי נשק"

ניצב בדימוס אליק רון היה מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל בזמן מהומות אוקטובר 2000 שחוללו ערביי הגליל. כשהוא מתייחס לתופעת הנשק בכפרים הערביים, הוא נוקט זהירות רבה. "בעקבות אוקטובר 2000 ננקטה מדיניות שגויה של אי כניסה לכפרים. בהוראה מלמעלה, צמצמה המשטרה את הנוכחות שלה שם. האם יעלה על הדעת שתתקיים הפגנה בתל אביב והמשטרה לא תהיה נוכחת בה? בהפגנות של יום האדמה המשטרה לא נמצאת".

רון מסביר שלדעתו צריך לאכוף את החוק בכפרים "בזרוע נטויה". הוא מסביר שאיסוף נשק הוא לא בדיוק איסוף של ציוד צה"לי שלקחתם "על הדרך" בעת שירות סדיר או מילואים, והמצפון יגרום לכם להחזיר אותו לתחנת המשטרה הקרובה. "זה לא מבצע, זה שינוי מדיניות. מתחילים בפעילות מייגעת, שחלקה הוא איסוף מודיעין ומידע על אחזקת נשק ושימוש בנשק. זה אומר גם תגובה מהירה וקשה בכל ירי בחתונה, זה לשים את היד על הנשק ולעצור את היורים. זו צריכה להיות רוח איתנה ומדובר בפעילות ארוכת שנים".

במקביל היה רון רוצה לראות שיפור תשתיות במגזר הערבי והשקעה רבה יותר בחינוך. "אנחנו צריכים לתת תקציבים, ואז מי שיסור מדרך הטוב - יש לטפל בו, אבל איש לא יוכל להלין שאנחנו רק אוכפים". רון סבור שנתניהו צריך לקבוע סדרי עדיפויות לאכיפת החוק, "ובזה יש יעדים מדידים. אפשר לקבוע שצריך להיאבק באלימות, בסמים ובבנייה בלתי חוקית. מקבלי ההחלטות יתוו את הדרך והמשטרה תעשה. רוב הערבים הם חפצי חיים והשתלבות", הוא אומר, "אלה שהם שונאינו, בהם יש לטפל".

"אצלנו בלוד, תשאלו כל ילד בן ארבע והוא יידע להבחין מתוך שינה בין ירי מאקדח, בודדת או צרור. בחג הסוכות האחרון, בנס גדול ילד שישן בסוכה רק נפצע מכדור תועה. תושב ערבי שהשיג נשק מאולתר עלה על הגג לעשות ניסוי כלים. הגיוני, לא? כל תושב ערבי בלוד אומר כבר בגלוי ובלי להתבלבל: אין בעיר בית בלי נשק. הבדיחה אומרת שאפשר פשוט לקחת מגנט מעל העיר, וכל העיר מתרוממת". המשפטים הללו לקוחים מתוך פוסט שפרסם בפייסבוק עמיחי לנגפלד, חבר מועצת העיר לוד ואיש הבית היהודי. לפני כשבועיים עלה לנגפלד לירושלים להשתתף בישיבה שקיימה ועדת הפנים של הכנסת בנושא הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי. לנגפלד התכוון להשמיע וגם לשמוע, ולהבין אם בכוונת המשטרה והמשרד לביטחון פנים "לעשות הפעם טיפול שורש בסוגיה, או שוב לדון בדברים ולטייח אותם". לדבריו, הדיון היה רדוד ולנציגי מערכת אכיפת החוק ניתן זמן קצר מאוד להשמיע את דברם. במקומם פרשו את משנתם באופן נרחב הנציגים הפוליטיים של המגזר הערבי.

גם לנגפלד אומר שהמגזר הערבי עצמו מבקש שיאכפו עליו את החוק בכלל, ואת עבירות הנשק שפוגעות בו בפרט. לדבריו, כשמפקד תחנת המשטרה המקומית בלוד בנה את יעדי התחנה לשנה האזרחית החדשה, הוא ערך סקר מקיף בין תושבי העיר. "במגזר הערבי ביקשו להילחם דבר ראשון בחראקות, אחר כך בנשק הבלתי חוקי ואחר כך בזיקוקים בחתונות". לנגפלד מספר שאחרי האירוע בסוכות, הגבירה המשטרה את הנוכחות שלה, גם בלילות, בשכונות המעורבות בעיר. "באחת הפעמים שהתלווינו למשטרה, ירדה אלינו אישה ערבייה מבוגרת והודתה למשטרה שהיא שם. היא סיפרה שכבר עשר שנים היא לא ישנה, כי מתחת לבית שלה יש פס האטה והצעירים עושים עליו חראקות. היא אמרה שרק עכשיו היא יכולה סוף סוף לישון".

לנגפלד מאשים את מדינת ישראל במצב. "יש כאן היעדר משילות. היום משטרת ישראל אומרת בגלוי שיש לה 'סל עבירות'. על דקירה וגניבה עוצרים, על בנייה בלתי חוקית לא עוצרים. מפקד התחנה שלנו אומר בגלוי 'אני לא אוכף', והשוטרים לא הורסים את הבנייה הבלתי חוקית". לדבריו, מדינת ישראל צריכה להחליט לחזור ולמשול בלי תנאים. הכסף לשיפור התשתיות, החינוך והתרבות במגזר הערבי לא צריך להיות תלוי בכך שהמדינה תשליט את החוק והסדר. לשיטתו, יש לרתום לעניין אכיפת החוק את המגזר הערבי, והדבר צריך להיעשות בדרך נכונה. "אבל המצב היום במדינת ישראל הוא שיש מאזן אימה. אנחנו לא ניכנס לכפרים שלהם, לא נדליק אותם כדי שלא יראו ניידות, וכך לא יהיו מהומות". בעיר לוד ההנהגה המקומית מנסה ליצור שיתוף פעולה עם המגזר הערבי בדרך שקטה, הרחק מעיני הציבור והתקשורת. "שיתוף הפעולה עם ראשי המגזר הוא הכרחי, ויש לעשות את זה בצורה נכונה אבל בלי התקפלות".

כך הופקע שטח אש מצה"ל

ישי חמו, רכז מחוז צפון של עמותת רגבים, עוקב בעיקר אחרי הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי. חמו אומר שלא רק הנשק, אלא גם הבנייה הבלתי חוקית גוררת אחריה סבל של התושבים: עומס על מערכות הביוב, מחסור במדרכות, היעדר פרטיות ופגיעה באיכות החיים שממנה נהנה כל אזרח שגר באזור מתוכנן. כשחמו מדבר על כלי נשק במגזר, הוא מזכיר את הנתון לפיו 65 אחוזים מהפשיעה החמורה בארץ מקורה במגזר הערבי, בעוד הם מהווים רק כחמישית מאוכלוסיית המדינה. "הציבור הערבי מאוד רוצה אכיפה", אומר גם חמו מהיכרותו עם השטח, "רבים מחבריי הערבים אומרים שהם רק רוצים לחיות, ואני מאמין להם".

כולם מדברים על כך שהציבור הערבי רוצה אכיפה, אבל בפועל כששוטרים נכנסים לכפרים ערביים הם סופגים לא אחת אלימות מהתושבים. בשבוע שעבר רכב של לוחמי האש שהגיע לכבות שריפה באחד הכפרים בדרום הותקף באבנים. אז איך יוקמו שם תחנות משטרה?

"אדם מבוגר לא יתקוף את מי שמגיע לכבות שריפה בשכונה שלו. אבל יש גורמים פוליטיים מתסיסים והילדים חשופים אליהם".

חמו אומר שהגורמים המסיתים עושים עבודת עומק יסודית כדי למנוע מהתושבים לשתף פעולה עם הרשויות. לפני 15 שנה, הוא מדגים, צה"ל עשה הסכם עם חקלאים בכפר קרע. לפי ההסכם, צה"ל השקיע מיליוני שקלים בתשתיות החקלאיות שם, ובתמורה הם ויתרו על חלק מהשטחים לטובת שטחי אימונים. שני הצדדים נהנו מההסכם, שתוקפו פג בסוף שנת 2015. עוד לפני שצה"ל הספיק לחדש אותו, פעלו אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בקרב החקלאים האלה והשפיעו עליהם שלא לחדש אותו. הם גם פנו למשרד הביטחון והודיעו שאם צה"ל יפקיע את הקרקע, כפי שמותר לו לעשות על פי החוק, הם יבעירו את השטח. מדינת ישראל נסוגה. שטח האש של חיילי בא"ח גולני הצטמצם משמעותית, וכשהם מבקשים לקיים תרגילים בסדר גודל בינוני הם צריכים לנסוע לשטח אימונים אחר.

חמו סבור שיש לתת את התקציב הדרוש למגזר הערבי, אבל בתנאי שקודם לכן ינקו את השטח מעבריינות ומשחיתות, ולא רק בגלל שזו הגינות מתבקשת. "אם לא יעשו סדר, הכסף שיושקע במגזר ילך למקומות הלא נכונים", הוא מסביר. חמו מצטט את דו"ח מבקר המדינה מלפני ארבע שנים, שבו נכתב שעיריית עראבה העניקה לכל תושביה שבנו בית בלתי חוקי הנחה בארנונה בשיעור הקנס שהיה עליהם לשלם למדינה. "כתוצאה מכך נוצר חוסר בגביית הארנונה באותה שנה, ומדינת ישראל נתנה לעירייה מענק איזון של 15 מיליון שקלים". כך באופן אבסורדי שילמה מדינת ישראל את הקנס לעצמה. לדברי חמו, יש להעניק את הכסף המובטח רק כשלא יהיו כלי נשק ברחובות, וגם לא בנייה בלתי חוקית. בד בבד יש להילחם בגורמים המסיתים, "וגם בחברי הכנסת של המגזר הערבי שמכריזים שהם בעד התקוממות. כשחבר כנסת אומר את זה, יש לזה השפעה".

המשטרה: תפסנו אלפי פריטים

לפני קצת פחות משנתיים הוקמה תחנת משטרה בעיר טירה שבמשולש. כתבה שפורסמה באתר nrg וסיפרה על הקמת התחנה הראשונה בלב עיר ערבית, תיארה את אמצעי ההגנה הרבים שהיו לשוטרים: אקדחים, רובי m‑16 ואקדחי טייזר, וגם את המבנה המוגן מאוד שכלל שער ברזל כבד, עמדת שמירה ממוגנת נגד טילים ובד יוטה שיסתיר את הנעשה בתוך התחנה. המרואיינים לכתבה, אנשי טירה, סיפרו שעד להקמת התחנה היה בלתי אפשרי לחיות בעיר. בעיר אירעו 15 מקרי רצח בתוך שנתיים, הירי ברחובות הפך לבלתי נסבל ואנשים חששו לצאת מהבית. בביקור שקיים לאחרונה במקום השר לביטחון פנים גלעד ארדן, סיפר ראש העיר עו"ד מאמון עבד אלחי כי הוא התלבט רבות בשעתו אם להסכים לפתיחת תחנת משטרה בעיר. למרות הלחצים שלא לעשות זאת, הוא לא נכנע ושיעור האלימות ירד. עם זאת, הרציחות בטירה לא פסקו לגמרי. בשנה האחרונה נרצחו בעיר לפחות שלושה בני אדם, זאת מלבד יריות, דקירות והצתת מכוניות כאמצעי איום.

השר ארדן נכנס לתפקידו כשר לביטחון פנים אחרי שהובטחה לו תוספת תקציב של מאות מיליוני שקלים. את התקציב הזה הוא ייעד, בין השאר, לפתיחת תחנות משטרה בכפרים ובערים במגזר הערבי, בתוך היישובים עצמם ולא בפאתיהם. התחושה שלו היא שהציבור וההנהגה בשלים לכך.

במשרד לביטחון פנים לא חוששים משריפת תחנות משטרה או מאבנים. הם מציינים בסיפוק את הכנסת כוחות הימ"מ לשכונות מזרח ירושלים לפני חודשיים וחצי, מה שהביא לדבריהם להרגעת השטח. נראה כי השר ארדן מעוניין לאכוף את החוק והסדר, ולהחזיר את מדינת ישראל לעמדת שליטה על כלל אזרחיה, גם הערבים. ומה לגבי הסתת התושבים, מה שעלול לטרוף את המרקם העדין שהולך ונוצר עם הזמן? הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כבר הוצא אל מחוץ לחוק והוכרז כהתאגדות בלתי חוקית, והשר ימשיך לפעול בכיוון זה, מבטיחים במשרד. לגבי סל העבירות שייאכפו? את זה הם משאירים למשטרה.

משטרת ישראל העדיפה שלא לתת לנו לשוחח עם אחד מקציניה. היא גם לא סיפקה את הנתונים שנדמה כי זכות הציבור לדעת אותם. היא לא השיבה, למשל, על השאלה כמה כלי נשק בלתי חוקיים מוחזקים בשטח השיפוט של המחוז הצפוני. במקום זאת שלחה המשטרה תגובה ובה מפורטת העשייה שלה בתחום. נראה כי השוטרים עובדים קשה בשטח, אך בהיעדר נתוני אמת קשה מאוד לדעת אם התוצאות שהם מביאים פירושן טיפה בים כלי הנשק, או שיש בכך השפעה והרתעה של ממש.

"משטרת ישראל פועלת בשנים האחרונות בשיתוף עם המשרד לביטחון הפנים למתן מענה לצרכים הייחודיים של החברה הערבית, לצמצום הפשיעה ולהגברת תחושת הביטחון והאמון במשטרה ובשלטון החוק בקרב האזרחים, בין היתר באמצעות אכיפה נחושה כנגד מפרי חוק", נמסר מהמשטרה לשאלות 'בשבע'.

"במסגרת מבצעים תכופים בתחום האמל״ח, נתפסו בשנים האחרונות אלפי פריטים, הורחקו מהרחוב מאות חשודים עד תום ההליכים נגדם והוגשו מאות כתבי אישום. בשנת 2015 הוגשו למעלה מ‑1,100 כתבי אישום בגין עבירות אמל״ח במגזר הערבי, ומעצרם של למעלה מ‑900 חשודים הוארך עד תום ההליכים או החלטה אחרת. נתונים אלה הם תוצר של האכיפה הנחושה, ומצויים במגמת עלייה מבחינת שיעור כתבי האישום מכלל התיקים.

"במסגרת התהליך, אשר מצוי בעיצומו ויימשך ביתר שאת, הוקמו מרכזי שיטור קהילתי בתוך הכפרים ושיטור עירוני בערים; הוקמו תחנת משטרה בתחום המשולש ומרחב חדש בתחום מחוז ירושלים; הוקמו שש יחידות אורגן (תחנת משטרה ניידת, ע"ל) הפזורות בריכוזי אוכלוסייה ומונות מאות שוטרים; הופעלה תוכנית לגיוס שוטרים בני המגזר הערבי; הורחב גיוס המתנדבים במגזר והתקיימו מפגשים עיתיים של פיקוד המשטרה עם מנהיגי קהילה וראשי רשויות. בימים אלה סיימה המשטרה עבודת מטה שעניינה הרחבת שירותי המשטרה במגזר הערבי, לרבות הקמת תחנות משטרה חדשות והשקעת משאבים באיסוף נשק לא חוקי".

ofralax@gmail.com