אוהבת לעשות פיגוע

התכתבות וואטסאפ של צעירה ערבייה חושפת טפח מצורת החשיבה של הדור החדש של המחבלים

יאיר שפירא , י"א בשבט תשע"ו

אוהבת לעשות פיגוע      -ערוץ 7
דומיננטיות מפתיעה של נערות מחבלות. בת 16 החשודה בשני מעשי דקירה בירושלים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בזק-רפפורט, דנה השבוע בהארכת מעצרה של צעירה ערבייה המואשמת בכוונה לבצע פיגוע דקירה. בכך נפתח לנו צוהר להצצה על נפשם של הטרוריסטים בני דור ה‑Y.

השינוי בהשתייכות הסוציולוגית של המחבלים החדשים בולט לעין. הם צעירים מאוד, חלקם ילדים, עם דומיננטיות מפתיעה של נשים, נערות בדרך כלל. הסיכום העגום של הרמטכ"ל אייזנקוט שמתוך יותר ממאה פיגועי דקירה של גל הטרור האחרון לא הצליחו גופי המודיעין להתריע ולו על אחד, מבסס את החשד כי הדוקרים לא מגיעים דווקא מהחוגים שהשב"כ עוקב אחריהם. תיאורה של מיכל פרומן, האישה ההרה שנפצעה השבוע בתקוע, על המבט האבוד והמבולבל של הנער שניסה לרצוח אותה יכול לתת רמז נוסף. חומר החקירה שהביאה המשטרה בפני השופטת בזק-רפפורט משלים את התמונה.

עטאיא אבו עישה, צעירה מהכפר עכב, נעצרה לפני כחודש על ידי שוטרות בירושלים. בדו"ח הפעולה ציינו השוטרות כי היא נראתה הולכת באיטיות ברחוב יפו לכיוון הכללי של תחנת הרכבת יפו מרכז, תוך שהיא מביטה לצדדים. בחיפוש בכליה נמצא מברג. היא סיפרה כי היא עובדת במתפרה בשכונת עטרות, ולא מסרה הסבר מניח את הדעת מדוע הייתה באותו בוקר ברחוב יפו ומדוע היה בתיקה מברג. בתחילה הכחישה כל כוונה לבצע פיגוע. בהמשך הודתה בעברית משובשת: "הייתי אוהבת לעשות פיגוע, אבל הייתי פוחדת".

ספק אם הודאה כזו של צעירה בלי כל עבר פלילי או רקע ביטחוני הייתה מספיקה כדי להגיש נגדה כתב אישום חמור. אבל חלופת מסרוני הוואטסאפ בין עטאיא ובין אהוב אלמוני בשמונה עשרה השעות שקדמו למעצרה, סיפקה למשטרה את חומר הראיות הדרוש, ולנו - קווים לדמותו של דור הטרוריסטים הצעיר של ערביי הארץ.

"הולכת לעשות ע'..." כתבה עטאיא. ע', כך טוענת התביעה, הוא קיצור מקובל ברשת למילה הערבית עמאליה, ובעברית: פיגוע. האהוב מגיב לידיעה בהיקש לוגי מתבקש: "זה אומר שלא נמשיך ביחד". היא: "לא רוצה להמשיך את החיים האלה"; הוא: "אני הבנתי שאת הולכת ולא חוזרת"; היא: "כי אני אוהבת אותך"; הוא: "זה אומר שאת הולכת למות"; היא: "כן, אינשאללה"; הוא: "בחייאת אללה אל תעשי כלום עטאיא"; היא: "זהו, אין מנוס, אין סיכוי שאני מתחרטת".

בהמשך הצ'ט הרומנטי הזה מבקש הבחור את מספר הטלפון הנייד של אחיה. היא: "אני סתם צחקתי איתך. רציתי לראות אם אתה דואג לי". הוא דורש שהיא תישבע והיא "נשבעת באלוקים", אבל מיד מוסיפה: "אני מבטיחה לך. אבל תמשיך לאהוב אותי, אפילו אם יקרה לי משהו, ותזכור אותי רק לטובה".

למחרת בבוקר היא ממשיכה להתגרות בו: "אני עם אחותי באוטו, מחכה שהיא תוריד אותי. היא לא רוצה להוריד אותי. כנראה היא מרגישה במשהו". בהמשך היא מדווחת לו: "אני יורדת לכיוון אלאקצה". הוא: "בלי שטויות, מספיק. הקוראן לא יסלח לך"; היא: "אני לא יודעת למה סיפרתי לך"; הוא: "טוב, תלכי תעשי מה שאת רוצה, רק תודיעי להורים שלך"; היא: "בסדר"; הוא: "בסדר, את רוצה משהו?"; היא: "לא"; הוא: "זה היום האחרון שלך"; היא: "אינשאללה". הוא: "חחחח"; היא: "תראה. מספיק, ואני החלטתי, תעזוב אותי, די מספיק".

כעבור זמן מה היא נתפסה כאמור ברחוב, כשהיא מבולבלת ולא בדיוק יודעת מה לעשות עם עצמה. או כמו שהסבירה: הייתה אוהבת לעשות פיגוע, אבל הייתה פוחדת.

מודיעין מנצח

דו"חות מודיעין סודיים של המשטרה מוגשים לבתי המשפט לעיניו של השופט בלבד בבקשות להארכת מעצר או בעתירות מנהליות של אסירים. החשוד, הנאשם או האסיר לא יודעים מה נכתב בהם, ולכן לא יכולים להתגונן. בא כוחם אינו יכול להקשות ולחקור את נציג המשטרה שמגיש אותם. ולמען האמת, גם לשופט עצמו אין כלים אפקטיביים לבחון את תוקפם. בדרך כלל גם אין לו רצון לעשות זאת.

הרהור על טיבם של אותם דו"חות מודיעין עולה מעלעול בסיפורו של רועי הררי, בנו של מי שהיה מהאימתניים שבאנשי העולם התחתון, יוסי הררי. האב טוען כבר שנים שחזר למוטב. הבן ניהל חיים נורמטיביים, כמעט הרואיים. למרות הרקע המשפחתי ולמרות נכות קשה ביד אחת, סיים את חוק לימודיו והתגייס לצבא. אבל יום אחד לפני שלוש וחצי שנים הוא נקלע לעימות אלים שהתפתח על שפת הים וניסה להרגיע את הרוחות. אולם הרוחות רק התלהטו, והוא מצא את עצמו מתעמת עם צעיר אחר. מישהו העביר אליו סכין והוא נעץ אותה. הצעיר נפצע בבטנו, ומאוחר יותר מת בבית החולים מזיהום שהתפתח בפצע.

הררי הצעיר נעצר לראשונה בחייו. מכיוון שלא הצטייד בסכין מראש ובגלל שדקר רק פעם אחת באזור שאינו ממית אדם בדרך כלל, ובגלל שהצעיר מצא את מותו בגלל הזיהום שהתפתח בבית החולים ולא רק כתוצאה מהדקירה עצמה, היו לפרקליטות כל הסיבות להאשים אותו בהריגה ולא ברצח. ועדיין התביעה ביקשה לגזור עליו עונש שבין 12 ל‑18 שנה. בית המשפט המחוזי הסתפק בארבע שנות מאסר בלבד. הוא שקל בין השאר את החרטה שהביע הררי ואת מצבו המשפחתי כאב טרי, אך בעיקר את עברו הנקי. הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון על קלות העונש. "התרשמתי כי הנאשם רחוק מעולם הפשע כמרחק מזרח ממערב. הנאשם גדל בנסיבות חיים קשות ויכול היה להידרדר לעולם הפשע או לעשות שימוש בשם משפחתו כחלק מדרישת מעמד וכוח, בפועל פעל הנאשם בדיוק ההיפך", כתב אז השופט. לפני קצת פחות משנה הוא החמיר רק מעט בעונשו של הררי והוסיף שמונה חודשים, כאשר גם הוא רואה את הררי כאדם נורמטיבי וישר דרך שכשל.

אלא שחמישה חודשים לאחר גזר דינו של המחוזי, ושנה וחצי לפני פסק הדין של בית המשפט העליון, כאשר ביקש הררי לצאת לחופשה קצרה כדי להשתתף בברית של בנו בכורו, התנגדה לכך משטרת ישראל. הנימוק בדו"ח היה כי מדובר בפושע מסוכן שממשיך פעילות עבריינית אלימה מבין כותלי הכלא. החופשה ההיא אושרה לבסוף מסיבות הומניטריות והררי השתתף בברית, אך מאז לא מאפשרים לו לצאת לחופשות. התנהגותו בכלא היא ללא דופי, והוא מקפיד על השתתפות פעילה בתוכנית השיקום. בכל פעם מגיש הררי עתירה לבתי המשפט המנהליים, ובכל פעם הוא נדחה לאחר שהשופטים מעיינים בדו"חות מודיעין סודיים. "מהמידע שבידי משטרת ישראל עולה שהעותר ממשיך בפעילות שלילית מתוך כותלי הכלא באין מפריע ומפעיל אחרים באופן קבוע תוך קשר רציף", ציטט בשבוע שעבר שופט בית המשפט העליון חנן מלצר את השופט המחוזי שדחה את עתירתו של הררי נגד ההחלטה שלא לאפשר לו חופשות מהכלא.

כאמור, אין בקרה אמיתית על דו"חות המודיעין שמוגשים לשופטים, ולכן קשה להעריך את מהימנותם. אך אם בסמוך לגזר הדין במחוזי, וזמן רב לפני הפסיקה בעליון, ידעה המשטרה כי הררי צדיק רק מלבר כשבפועל מדובר בפושע מסוכן, מדוע הניחה לשופטים לטעות בו ולהקל בעונשו של מי שהרג אדם? ואם מדובר במידע שמהימנותו מוטלת בספק, מדוע מתעללים המשטרה ובתי המשפט בהררי?

הנחה בכאילו

בתקנה 6 לתקנות הגנת הצרכן נקבע: כאשר בעל עסק מכריז על "מכירה מיוחדת", "מבצע" בלשון העם, הוא חייב לציין בהודעתו מה היה המחיר המלא של המוצר בסמוך לאותה מכירה מיוחדת. העניין נועד כמובן למנוע הטעיה נפוצה של בעלי עסקים שמעלים תלולות את המחיר, ומיד מכריזים על הנחה משמעותית שמחזירה את המוצר למחירו הרגיל.

עוד קובעת התקנה כי אם המוצר לא נמכר לפחות 21 יום רצופים לפני שהוכרז על המכירה המיוחדת, בעל העסק חייב לציין בהודעה על המבצע באיזו תקופה בדיוק נמכר המוצר במחיר המלא. אם עדיין לא נתקלתם במבצע שמכריז כי ההנחה ניתנת ממחיר המוצר כפי שנמכר לפני שלושה וחצי חודשים, זה רק בגלל שבעלי העסקים לא מדקדקים בקיום התקנה.

בתביעה ייצוגית על סכום של יותר מרבע מיליארד שקלים נגד ערוץ הקניות שאושרה להגשה בשבוע שעבר, נטען כי הערוץ עובר על התקנה כעניין שבשגרה ומוכר לצרכנים "במכירה מיוחדת" מוצרים אחרי הנחה ממחיר מופקע שבו המוצר לא נמכר מעולם.

אישה מיהרה לקנות שתי מיטות כאשר בערוץ הכריזו כי רק לזמן מוגבל מיטה שמחירה הרגיל הוא יותר מ‑17 אלף שקלים תימכר בחמשת אלפים שקלים בלבד. אלא שמתקין המיטות הודה בפניה כי מחירה של מיטה כזאת לא עולה על חמשת אלפים שקלים. תחקיר קצר שערך בנה בטרם הוגשה התביעה גילה כי את המיטות, כמו גם מוצרים רבים אחרים, ערוץ הקניות מוכר רק "במכירה מיוחדת" לזמן מוגבל.