אנחנו נמצאים במוצאי שנת השמיטה. דיני השביעית ימשיכו ללוות אותנו בחלק ממיני הפירות למשך זמן נוסף.
עד חודש אדר כל פירות העץ שנקטפים שייכים לשנת השמיטה הואיל והחנטה שלהם היתה בתוך שנת השמיטה.
יש להמשיך ולהקפיד על קניה של תוצרת מפוקחת מהיתר מכירה, מאוצר בית דין, מיבול נוכרי או מיבול חו"ל (כל אחד לפי מה שהוא נוהג לצרוך) - לפחות עד חודש אדר ראשון. לאחר מכן, יתחילו להופיע פירות עץ השייכים כבר לשנה השמינית, כשהראשון מביניהם יהיה השסק.
חשוב לזכור, שגם אחרי חודש אדר יימצאו בשוק פירות הדר או תפוחים שנשמרו בקירור והם קדושים בקדושת שביעית, ולכן, גם בהם יש להקפיד ברכישת תוצרת מפוקח בעניין השמיטה.
בנוסף, לטו' בשבט יש משמעות הלכתית חשובה, שהרי תאריך זה קובע שני דברים:
ערלה - שנות גיל הפרי שעל העצים נקבעות ביום זה וכל פרי שחנט לפני טו' בשבט שייך לשנה שעברה בענין שנות ערלה וכל פרי החונט אחרי ט"ו בשבט שייך לשנה זו, ואם העץ בן ארבע שנים, מכאן ואילך אפשר לאכול את הפרי כי הסתיימו שנות הערלה שלו.
תרומות ומעשרות - תאריך זה מפריד בין שנות חיוב המעשרות, ולפי תאריך זה נקבע האם צריך להפריש מהפירות מעשר שני או מעשר עני. כל פירות העץ שיחנטו לאחר טו' בשבט שייכים לשנה א' ומפרישים מהם מעשר שני.
עם זאת, חשוב לזכור שטו' בשבט שייך מאוד לחיינו המתחדשים כאן בארץ קודשנו. הנביא יחזקאל (בפרק לו) כותב "ואתם הרי ישראל, ענפיכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא". על פסוק זה אומרת הגמרא שאין סימן ברור ומובהק יותר ממנו לסוף זמן הגלות ותחילת הגאולה. רש"י מסביר, כי "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".
כבר מזמן עברנו את הקץ שעליו דיברו הפסוקים וחכמי הגמרא, ואנו עמוק עמוק בתוך תהליך הגאולה המתגלה ומופיע לפנינו בצורה איטית, קמעא קמעא, שלב אחר שלב, בדיוק כפי שחז"ל בתחילת מסכת ברכות בתלמוד הירושלמי, תארו את שיקרה באחרית הימים.
ארץ ישראל באמת נותנת פירותיה בעין יפה ביותר, וגם אנו נקיים יחד את דברי הרב קוק זצ"ל בספר אורות: "מצווה לטעום בפה מלא מתענוג מתיקות זיו הקדושה הרעננה של ארץ ישראל" - דווקא בטו' בשבט