סערה גדולה התעוררה אצלנו סביב אותן כרזות הכפשה אנטי ישראליות. מנהיגי ישראל נדרשו להצילנו מידן של כרזות התועבה וכותרות מזועזעות רדפו זו את זו. כולם צודקים, ובכל זאת, אצלי התעוררה שאלה קטנה:
התקשיתי להבין איך קורה שאת השקרים שלהם יודעים שונאינו ומבקשי רעתנו לנצל להסברה שלהם, ואילו אנחנו, לא עושים בדל שימוש מינימאלי באמת שלנו.
רודפיה של ישראל מסוגלים לקחת תצלום של חייל נושא נשק בוחר לרדוף אחרי קבוצת נשים וילדים שמאיימים על חייו, ועושה זאת בידיים חשופות ואת הנשק משאיר ללא שימוש במצב שבו בכל צבא אחר היה חייל מקביל נותן לכדורי המחסנית שלו לבצע את המרדף באופן מהיר ויעיל הרבה יותר. את התמונה הזו הם מתארים כסמל הכיבוש המדכא של ילדים פלשתיניים.
הם גם מעטרים את הכרזות שלהם בתמונות של חיסול מחבל שקם בבוקר כדי לרצוח כל אחד ואחד מאיתנו הישראלים, ומתארים זאת כהתעמרותו של הכיבוש הישראלי. ככה זה אצלם – לו מותר לרצוח אותנו. לנו אסור להגיב. זה לא חדש. אני משוכנע שאם היינו מחכים עוד יום או יומיים היינו זוכים לראות עוד מנפלאות הטירוף ההסברתי הזה.
מה שאני מתקשה להבין הוא איך זה עד היום לא קם ארגון פרו ישראלי (הייתי אומר אפילו ממשלת ישראל, אבל עד כדי כך אני לא רוצה להפריז בציפיותיי) שעוד לפני הקמפיין הזה היה מפזר בכיכרות עריה של אירופה כרזות מסוג אחר לגמרי, לדוגמה:
הייתי מצפה לראות תמונה קשה לעיכול מאחד מאירועי הטרור האחרונים ולמטה הכיתוב בגדול: 'אתם בטוחים שאתם רוצים לתת לאנשים כאלה מדינה?', או 'מה יקרה כשתקום לרוצחים האלה מדינה?', או 'כשאתם תוקפים את ישראל תראו לצד מי אתם עומדים' וכן הלאה. העיקרון מובן וברור. ניתן לתת כאון אינספור דוגמאות של כיתוב מתבקש לצד תמונות ממלחמת הטרור שאנחנו מצויים בה.
אבל לא. ההסברה הישראלית לא עושה את זה. למה? אין לי מושג. בעצם, בואו נודה על האמת, יש לי מושג. ההסברה הרשמית הישראלית לא עושה זאת כי הם מ-פ-ח-דים. הם יודעים שלא תחלוף שנייה מהרגע בו תופץ כרזה שכזו, וכבר יחבשו פרקליטי השמאל את גלימותיהם השחורות וירוצו לבג"ץ בעתירה נגד השימוש בכספי ציבור לצורך הכפשת הפרטנר הפלשתיני טהור הלב.
כעבור כמה דקות נוספות יידרשו השרים בזה אחר זה אל הרינו צרור או אל הרזי ברקאי התורן, וייתבעו להשיב איך הם נותנים יד לקמפיין מזעזע שכזה, קמפיין שמלמד, לא עלינו, שאנחנו לא באמת רוצים לתת להם מדינה.
איך קורה דבר כזה, ישאלו החבר'ה מ'הארץ' בזעזוע ופובליציסטיהם יגויסו למלחמת חורמה נגד העליהום הממשלתי שמחלל את הרעיון המקודש של הקמת מדינה פלשתינית בלב הארץ, והשאלה 'מי נתן את ההוראה' תהדהד בראש כל חוצות.
מזה בדיוק מפחדים ורועדים ח"כינו, שרינו וחברי קבינטינו, ולכן אנחנו לא זוכים לראות מתקפה הסברתית ישראלית, אלא לכל היותר התמודדות מאוחרת עם קמפיין שכבר עורר את ההדים שביקש לעורר. אבל עדיין נשאלת השאלה היכן הוא הגוף החוץ-ממשלתי שייקח על עצמו משימות הסברתיות שכאלה?
לזה באמת אין לי תשובה.