יום השואה הבינלאומי מקבל בשנים האחרון צביון אוניברסאלי יותר ופחות עוסק בפן היהודי של השואה, כך לפחות נראה. על שאלת השינוי הזה, אם הוא אכן קיים ומה עומד מאחוריו והאם יש בו צדדים חיוביים שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם דורית טפרברג, מנהלת המרכז ללימודי השואה במכללה ירושלים.
"צריכים לזכור שאת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה בחר האו"ם לציין החל משנת 2005 מחשש שזכר השואה ייעלם. התאריך הזה נבחר כי זה יום שחרור מחנה אושוויץ בידי הצבא האדום. זו נקודת תפנית שבה העולם נחשף לזוועות, ואת הנקודה הזו רצו שלא להשכיח ולזכור לעד. המגמה הייתה לפתח תכניות לימוד בנושא זיכרון השואה, לדחות ניסיונות הכחשה ולעודד מדינות לשמר את אתרי מחנות הריכוז וההשמדה ולגנות ביטויי גזענות על רקע מוצא אתני ואמונה דתית".
"לעם היהודי יש את יום השואה בכ"ז בניסן ואת יום עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי. יש חשיבות בכך שהעולם בחר לזכור את השואה ביום מיוחד והשאלה היא במה מתמקד היום הזה, האם במאבק ברוע, או גם בשנאת היהודים? על כל מדינה יש לעשות את חשבון הנפש שלה ולקחי השואה חייבים לעבור בכל מקום", אומרת טפרברג הסבורה כי בתקופה זו קיימת חשיבות מיוחדת לכך שכן "האנטישמיות גואה כפי שאנחנו רואים במקומות רבים בעולם, וחשוב להעמיד את המדינות הללו מול מראה ולחשוב לאן מופנית האנטישמיות. אולי יום כזה שמזכיר את הזוועות של אז מקבל חשיבות מיוחדת".
"חשוב להדגיש לעמים שהאנטישמיות פוגעת לא רק ביהודים עצמם, אלא משחיתה את הדמות של כל מקום שלא נלחם בה. בתקופת השואה באירופה נהרסו התרבות, ההומאניות והחמלה. יש צורך להדגיש את סכנת האנטישמיות לגבי כל המדינות. מדובר ברעל מחלחל שאת סופו קשה לשער. לכן חשוב שהמסר של יום השואה הבינלאומי יגיע לכל מקום".
ובאשר לשני האפיקים – אפיק היחס הגלובאלי לשואה לעומת אפיק היחס לשואת העם היהודי, אומרת טפרברג כי "אמנם מדובר בעולם בשנאת זרים בכלל, והרבה פעמים לוקחים את השואה למרחב הכללי של שנאת זרים, אבל האנטישמיות המתעצמת צריכה להוכיח שחייבים להתייחס אליה כתופעה נפרדת, תופעה עמוקת שורשים שצריכה טיפול ישיר וממוקד ולא חלק משנאה כללית עולמית. עם זאת חשוב לציין שכל תיקון עולם חשוב, ולכן היום הזה מאוד מאוד חשוב. גם אם יש נטייה להרחיב את הנושא לשנאת זרים באשר היא, אין ספק שנושא האנטישמיות הוא נושא ייחודי וצריך להתמקד בו ולדאוג לכך שבכל מקום אפשרי יזכרו לאן יכולה האנטישמיות להביא".
יצוין כי טפרברג אינה מגדירה את התנהלות העולם ביום זה כטשטוש הקשר שלו לעם היהודי. היא מציינת בהקשר זה כי "באו"ם מתקיימת תערוכה שהמוקד שלה הוא בהחלט נוגע לנושא היהודים והשואה. גם אם מנסים להרחיב את המסר הזה לעמים אחרים שסבלו והושמדו בתקופת מלחמת העולם השנייה, עדיין היום הזה מדגיש ומציין את שואת העם היהודי. צריך לתת לו יותר מיקוד ולזכור שלא הייתה רק שנאת זרים הייתה שם, אלא היו שעמדו מהצד וצריך לשאול אם זו עמידה מוסרית או סוג של שיתוף פעולה.
יש כאן מסע זיכרון שהעולם עורך וצריך לשאול מה המסר של המסע הזה ולשאול מה המסר של העם היהודי במקביל לזיכרון הזה. האם צריך לנטות לאוניברסליזציה של הנושא או להתמקד בשואת העם היהודי? האם זה מקום לחיזוק הזהות היהודית שלנו? כשאומרים 'לעולם לא עוד' עולה השאלה מה הכוונה? לשנאה ולאלימות, או שכמדינת ישראל אנחנו ערובה למשפט הזה? ומה לגבי המסר של ערבות יהודית?".