בימים אלה בוחנות תלמידות התיכון בציונות הדתית את דרכן ביום שלאחר תקופת התיכון. על האופן בו ניתן ונכון לבחור את השירות הלאומי המתאים להן. במוסדות החינוך של החמ"ד מתקיימת היערכות כללית להכוונת התלמידות ובמסגרת זו הפיקה מיכל דה-האן, סגנית ראש מנהל החמ"ד, מערך שיעור עבור מורי החמ"ד.
בראיון ליומן ערוץ 7 מספרת דה-האן על הסיוע וההכוונה של הבנות בהתאם לרוח התקופה ובהתאם לשלב המשמעותי של חייהן. "אנחנו רואים בהכוונת הבנות מקום מרכזי בעיצוב כלל חייהן לעתיד", היא אומרת.
"הבחירה אינה בחירה סתמית. אנחנו מכוונים לבחירה שמבוססת על החוזקות של כל תלמידה, שתחשוב מה אוכל להשפיע, איפה יותר ובאיזה תחום".
ממשיכה דה-האן ומספרת כי הכנת התלמידות לרגע הבחירה מתחילה כבר בכיתה י' והדברים מתבצעים בכמה שלבים הנפתחים בשיעורי חינוך בהם נדון הפן האידיאולוגי ערכי, "ובו אנחנו מבררים למה בכלל לתת, למה להיות אכפתי ומעורב ומה האחריות שלי לגבי עם ישראל". בהמשך קיים השיח סביב החזון ודרך החיים של מחויבות, "במהלך כיתה י"א מדברים על ההיבט השני והוא ההיבט המעשי שבו אנחנו מנסים לחדד עם הבנות איך אדם בוחר בצורה מושכלת מה מתאים לו ועל פי מה, אנחנו מכוונים לאיך ניגשים לראיון, עם אלו חששות מגיעים, מהו לחץ חברתי והאם זה השיקול לבחירת השירות כי מה שלי יש לאו דווקא קיים אצל החברה".
בסוגיה זו של לחץ חברתי נשאלה דה-האן אם אין מדובר למעשה בשאלה רטורית שכן איש לא יאמר שאכן נכון לבחון דברים על פי לחץ חברתי. במענה היא משיבה ואומרת כי יש מקרים בהם הבחורה זקוקה לחוסן החברתי של חברותיה היוצאות לאפיק מסוים של שירות לאומי, אך גם כאשר זו המציאות נכון שכל בת תבחן בתוך הקבוצה עצמה מהו האפיק המותאם לה באופן אישי על פי יכולותיה וחוזקותיה.
"בכיתה י"ב צריך תכל'ס, לדון איך מתמיינים ואיך משתבצים ואיך ניגשים לראיון קבלה לקראת שירות. השנה זו השנה השלישית שאנחנו מקיימים שמונה כנסים על פי מחוזות משרד החינוך, ובהם שומעות הבנות על המקומות השונים ודרכי השירות הלאומי. כמו כן הן שומעות מדמויות משמעותיות כדי להתחבר לגודלו של החזון. איך מתמודדים עם המשימה מתוך מקום גדול של חזון, ומעבר לכך לפעמים זה מפחיד, היציאה מהחממה ההורית, והיום הזה שהוא טיפה בים וצריך לחזק ולהגביר אותו בשבתות, סמינרים ועבודה עם המורים, אבל הכנס גם מחבר וגם מיידע למי לפנות אחרי היציאה מבית הספר ללא המורה המחנכת, מי הכתובת במהלך השירות וכיוצא באלה. היום מתקיים הכנס השביעי מתוך השמונה ואנחנו רואים ברכה גדולה. בנות מרגישות שהן חלק מהעגלה הגדולה שנוסעת ומתמלאת כל הזמן".
בהמשך הדברים נשאלה דה-האן אם בנות שואלות גם שאלות "כפרניות" באשר לעצם נצרכותו של השירות הלאומי. שאלות שכאלה יכולות לצוץ בעקבות דברים שמושמעים באחרונה בציונות הדתית על אודות חשיבות היציאה המוקדמת יותר לחיי המשפחה, וגם הפגיעה הכלכלית שיש לכאורה בנוכחותן של בנות שירות לאומי, בעלות ידע מקצועי פחות, במקומות עבודה במקום עובדים שמוצאים את עצמם מחוץ למעגל העבודה.
לדבריה של דה-האן שאלות מהסוג הזה אינן עולות ולבנות ברורה מגמת יציאתן לשירות הלאומי. "בחוויה שלי, לבנות ברור שהן הולכות לשירות. נכון שעולות שאלות איפה אהיה משמעותית יותר ואיפה אוכל לתרום כך או אחרת. יש גם בנות שיודעות שהן לקראת חתונה ולכן ישלבו שירות של חצי יום בלימודים, אבל עצם הדיון האם בכלל שירות לא נשמע".
בדבריה התייחסה דה-האן גם לשאלת ההתאיידות של בנות שירות לאומי ממקום למקום עקב אי התאמה. "התופעה הזו מעסיקה אותנו מאוד. התופעה הזו יכולה להיות טובה כי אם לא מצאתי את עצמי במקום שבו שובצתי אעבור למקום אחר, אבל המחויבות שעליה אנחנו מדברים בכנסים ולאור שנת י"ב היא משהו שצריך לקחת בחשבות - האם השיקול האישי שלי, שלא נוח לי בדירה, עומד מול הפגיעה במקום שבו אפסיק לתרום, האם אני מקלקלת מהלך שהחל וכו', זה האני מול הצורך הכללי. בית ספר שלקח בת לשירות אצלו בנה על זה ויש לה תפקיד. כשבת כזו עוזבת יש הפסד למוסד, ומנגד יש את האני".
"כל מושג השירות מושתת על יסוד הבחירה. הבת בוחרת להתנדב ואיפה להתנדב, אבל יש מי שמלווים אותה. לעמותות השירות יש נשים שמרכזות במקומות ההתנדבות עצמם את הנושא. בת שמחליטה לא להמשיך מקבלת תמיכה וליווי ובדיקה למה וכו'".
ומה לגבי ההורים? האם מישהו מתייחס לקושי שלהם עם עזיבת הבת את הקן המשפחתי? דה-האן משיבה בחיוב ומספרת על תכנית במ"ה (בית מדרש הורים), "במסגרת הזו דנים בשיתוף ההורים בהליך ההכוונה, ראשית ברמה המהותית של איך לסייע לבנות לשקול ולבחור, ומעבר לכך גם אירוע של היכרות עם המקומות השונים והתכנים השונים. אנחנו ממליצים מאוד לבתי הספר לקיים את ערבי במ"ה. רוב מוחץ של מוסדות החינוך מקיימים אותם. ההורים הם מקור משמעותיים מאוד בהליך הזה של ההכוונה".
בנוסף לכל אלה, מתייחסת דה-האן גם לשאלת ההתמודדות עם סוגיית ההטרדות העולה מעת לעת בתקשורת וחושפת פן קשה ביותר עבור בנות שנמצאות הרחק מביתן ובסביבה לא מוכרת. "חלק גדול מהתהליך כבר בכיתה י"א עוסק בנושא ההטרדות. אנחנו מדברים על כך, מייחדים לנושא זמן רחב, מדברים עם הבנות במה מדובר ואיך מתנהלים וכו'. גם בכל תקופת השירות יש אחראית לנושא שמטפלת בו. כשנפגשות הבנות במהלך השירות ללמידה ותמיכה הנושא עולה. לכל בת יש בתיק את הכתובת למי לפנות אם חלילה קורה משהו. הנושא מדובר מאוד, הרבה יותר מכפי שהיה בשנים עברו. מדובר בנושא מאוד מונכח".
