בשנת 1968, שנה לאחר הניצחון המזהיר של צה"ל במלחמת ששת הימים, התגייס לצה"ל משה סמולינסקי מקריית חיים.
משה, בנם של דוד - פועל ייצור במפעל "שמן" יליד אוקראינה, ובתיה לבית זילבר - ניצולת שואה ילידת גליציה, התגייס לצבא במסגרת גרעין הנח"ל "יעלון", וכעת אתם בטח מבינים מהיכן מגיע שם המשפחה אותו הוא נושא כיום.
את הכינוי (המוזר מעט, יש להודות) בּוֹגִי קיבל משה הילד מילדי השכנים בקריית חיים בה גדל. הילדים התקשו לקרוא לו "מושיק", הכינוי שהודבק לו עד אז, ועיוותו את מושיק ל"בוגי". העיוות המוזר של הכינוי דבק בו עד כדי כך שהיום הוא חלק מחתימתו.
כחייל סדיר, קריירה צבאית בכלל לא היתה על סדר יומו של יעלון. הוא יצא אמנם לקורס מ"כים, אבל סירב בתוקף לצאת לקורס קצינים. הוא שירת בגדוד 50, 
סמולניסקי התגייס לצבא במסגרת גרעין הנח"ל "יעלון", וכעת אתם בטח מבינים מהיכן מגיע שם המשפחה אותו הוא נושא כיום
גדוד הנח"ל המוצנח שהיה אז חלק מחטיבת הצנחנים, ונחשב למפקד וסמל מצטיין. שנות שירותו כחייל סדיר היו שנות המרדפים בבקעת הירדן. כאמור, למרות שנחשב לחייל ומפקד מצטיין השתחרר יעלון בשנת 1971 מצה"ל, בדרגת סמ"ר, ויצא לאזרחות.
ההיסטוריה אינה יודעת לענות בוודאות על השאלה "מה היה קורה אילו...", אבל ניתן להעריך בסבירות גבוהה שאילולי מלחמת יום הכיפורים והמצוקה הגדולה שצה"ל נקלע אליה אחריה, יעלון היה נותר חייל מילואים, ממלא את חובותיו עד הגיל המתאים, ומסיים את שירות המילואים כמפקד זוטר. אך לא כך קרה. יעלון גוייס למלחמת יום הכיפורים, לחם בחטיבת הצנחנים במילואים 55, והשתתף בצליחת התעלה ובכיבוש העיר סואץ. לאחר המלחמה, ובמידה רבה בעקבותיה, שב יעלון לשירות קבע, יצא לקורס קציני חי"ר, והחל להתקדם בסולם הדרגות, תחילה בתוך גדוד 50 ואחר כך בסיירת מטכ"ל. בסיירת הגיע יעלון פעמיים לתפקיד סגן מפקד היחידה, תפקיד אותו מילא גם במהלך מלחמת לבנון הראשונה.
במאי 1985, בעודו משמש בתפקיד סמח"ט הצנחנים, נפצע יעלון במהלך מרדף אחרי מחבלים, אך שירותו הצבאי לא נקטע. לאחר שהחלים יצא ללימודים צבאיים בבריטניה, וחזר מהם היישר לתפקיד היוקרתי של מפקד סיירת מטכ"ל.
שנותיו של יעלון כמפקד סיירת מטכ"ל היו עבורו תקופה טובה מאוד ברמה האישית, והן נחשבות גם לאחת מתקופות השיא בהישגיה המבצעיים של היחידה. שרשרת תפקידי פיקוד בכיר המשיכה והובילה את יעלון אל עבר תפקיד הרמטכ"ל, אליו מונה ביולי 2002.
תקופתו של יעלון כרמטכ"ל, התקופה שלאחר מבצע חומת מגן, אופיינה במלחמה בעיקר בטרור. זו היתה תקופה שנויה במחלוקת משורה ארוכה של סיבות. ראשית, בעקבות שילוב של אילוצי כוח אדם ותפיסה לפיה מבנה האיומים על מדינת ישראל השתנה, התאפיינה תקופתו של יעלון בהתמעטות כמעט מוחלטת של האימונים בצה"ל. גדודים וחטיבות סדירות שקודם לכן התאמנו קרוב לשישה חודשים בשנה, מצאו את עצמם כעת מתאמנים שבועות ספורים בכל שנה. גם אימוני מערך המילואים ספגו באותה תקופה קיצוץ מהותי, ויחידות מילואים רבות לא התאמנו שנים ארוכות ברצף.
יעלון היה גם הרמטכ"ל שתחתיו פרח "המכון לחקר תורת המערכה" - זה המכון שניסה להכשיר את קציני צה"ל הבכירים לתפיסת מערכה אחרת, ומה שיצא ממנו הוא בעיקר הרבה בלבול והמון אי הבנות. "השתבללות", "נחילים", "חתימה נמוכה" ופנינים נוספות מסוג זה יצאו מבין קירותיו של המכון, שנסגר לבסוף על רקע חשדות לאי סדרים ותחתיו הוקם מכון חדש, צבאי יותר באופיו. רבים בצה"ל ומחוצה לו תולים במכון, וביעלון שנתן לו את הגב, חלק לא מבוטל מהאחריות לכשלים שהתגלו בפעילות צה"ל במהלך מלחמת לבנון השניה.
בזמן אמת נחשב יעלון לרמטכ"ל מוערך, אולם בניגוד למרבית הרמטכ"לים כהונתו לא הוארכה לשנה רביעית. הסיבה שנמסרה בשלב הראשון לאי הארכת הכהונה הייתה חילוקי הדעות והיחסים העכורים בין יעלון לשר הביטחון שתחתיו עבד, שאול מופז. אולם, יעלון עצמו טען מהר מאוד שהסיבה היתה אחרת. לטענתו, הוא הודח מהתפקיד בעקבות הביקורת העקבית שמתח על תוכנית ההתנתקות. ביקורת, שיש לציין, לא השפיעה על קידום ההכנות להתנתקות, שמרביתן התנהלו ביד רמה תחת שרביטו כרמטכ"ל.
אם הייתם נדרשים להמר בשנותיו של יעלון כרמטכ"ל איזו דרך פוליטית יבחר לעצמו, בכלל לא בטוח שהייתם מהמרים על הליכוד. יעלון עצמו העיד לא פעם כי לאורך שנים ארוכות החזיק בדעות מרכז-שמאל. יעלון הוא קיבוצניק, מקיבוץ גרופית שבערבה, וגם סביבתו החברתית היא סביבה של מפלגת העבודה-מרצ. אז מה שינה את דעותיו של יעלון ומשך אותו ימינה?
אם הייתם נדרשים להמר בשנותיו של יעלון כרמטכ"ל איזו דרך פוליטית יבחר לעצמו, בכלל לא בטוח שהייתם מהמרים על הליכוד. יעלון עצמו העיד לא פעם כי לאורך שנים ארוכות החזיק בדעות מרכז-שמאלקשה לדעת.
תשובה אפשרית אחת היא המציאות הביטחונית והמדינית, ובתוכה ההבנה שבשביל שלום צריך פרטנר וזה למרבה הצער לא קיים. מי שמעניק את התשובה הזו, על גרסאותיה השונות, הוא יעלון עצמו. תשובה אפשרית שנייה, צינית יותר, תולה את העניין בחישוב פוליטי קר. בשמאל יש הרבה גנרלים. בימין יש מעט גנרלים והמון רצון לגנרלים. התוצאה היא שאם אתה גנרל ומחפש בית פוליטי חם ומפנק, הימין הוא כתובת הרבה יותר אטרקטיבית.
במשך תקופה ארוכה נחשב יעלון לתקוותם של המתנחלים. בזמן כהונת ממשלת נתניהו השנייה, כשאהוד ברק היה שר הביטחון, ציפו בהתיישבות בקוצר רוח להחלפתו בידי יעלון. התבטאויותיו של יעלון בגנות מדיניותו של ברק בנושא ההתיישבות חיזקו את התקווה שכאשר יירש יעלון את כס שר הביטחון העניינים ייראו אחרת. אולם, במבחן התוצאה, התקוות נכזבו במידה לא מעטה.
לאחר כמעט ארבע שנים בהם "התייבש" יעלון בתפקיד השר לעניינים אסטרטגיים הוא מונה אמנם לשר הביטחון, אך מדיניות הממשלה, משרד הביטחון והמנהל האזרחי בנוגע להתיישבות ביו"ש, לא השתנתה מהותית. פעם נוספת התברר כי בנושאים הגדולים הסמכות נתונה ממילא בידיו של ראש הממשלה, ואילו בנושאי היומיום יעלון איננו ממהר לכפות את רצונם של המתיישבים על הדרג המקצועי במשרדו ובמנהל האזרחי. מלבד הישגים מסוימים, בעיקר באזורים בהם יש ריכוז גבוה של מתפקדי ליכוד, לא נרשם שינוי של ממש ברוח הכללית.
לנתניהו בני בגין לא היה מאוד דחוף, ליעלון הוא היה דחוף מאוד. מבחינתו של יעלון, בגין מחזק את האגף המתון, ובמיוחד את האגף הנכנע כניעה ללא תנאי להמשך שלטון המשפטניםמשהו מהעמדה שסיגל לעצמו יעלון ניתן ללמוד ממהלך פוליטי אחד שעמד מאחוריו ערב הבחירות האחרונות. יעלון הוא זה אשר עמד מאחורי שילובו של בני בגין ברשימת הליכוד לכנסת ה-20, במקום השמור למשורייני יו"ר המפלגה. יעלון פנה לבגין, יעלון שכנע את בגין, ויעלון הוא גם זה אשר תפר את המהלך מול נתניהו ואנשיו. לנתניהו בני בגין לא היה מאוד דחוף, ליעלון הוא היה דחוף מאוד. מבחינתו של יעלון, בגין מחזק את האגף המתון, ובמיוחד את האגף הנכנע כניעה ללא תנאי להמשך שלטון המשפטנים.
את התוצאה של המצב הזה ניתן היה לראות גם השבוע, פעם נוספת וככל הנראה לא אחרונה, בסיפור הבתים בחברון. יעלון החליט על פינוי הבתים ללא כל סיבה אמתית. הסיבה היחידה המתקבלת על הדעת היא ביצוע "תרגיל מנהיגות". אקט שיציב אותו בראש המחנה הלכאורה שפוי של הליכוד, וימצב אותו בתפקיד שאותו הוא מנסה לקחת לעצמו, תפקיד "המבוגר האחראי". יעלון סבור, ומוקדם לדעת אם הוא צודק או טועה, כי תדמית זו מסייעת לו פוליטית. מנגד הוא לא מפחד מאובדן קולות האגף הימני בליכוד. מדובר בהימור פוליטי, אבל נראה שיעלון לוקח אותו עד הסוף.
מה יעלה בגורלו של יעלון בהמשך הדרך, והאם כסא שר הביטחון הוא רק מקפצה בדרך לכסא ראש הממשלה? את המענה לשאלות הללו מוקדם לקבל. אולם, לא קשה לנחש כי זה היעד שהציב יעלון לעצמו, וזו גם הסיבה שמתחריו הפוטנציאלים בתוך המפלגה לא ממהרים להתייצב לצדו.
---
מתוך מגזין ערוץ 7