התחלה: לפני 32 שנים. השנייה מתוך שמונה אחים ואחיות. נולדה במושב שרשרת, סמוך לנתיבות. "שם התהוותה ילדותי, במושב משפחתי, שורשי וחם".
מחוברת: "אני מאוד מחוברת לשורשים שלי. הפולקלור העדתי הוא מרכיב משמעותי בזהות שלי. אני מחוברת למאכלים, למוזיקה ולתפילות". מתקשה לקבל תופעות של קיפוח ואפליה על רקע עדתי.
ההורים : האב יונה (67), יליד תוניס. בתחילת דרכו, כשהיה מורה למתמטיקה, פגש את החצי השני שלו בחדר המורים. החצי השני, מרים (58), ילידת תוניס שהייתה מורה לספרות. "לפעמים האחים צוחקים מה אנחנו יותר, אבא או אמא, ריאליים או הומניים".
אבא טסטר: לפני שנים עזב האב את מקצוע ההוראה לטובת עיסוקו כיום כבוחן נהיגה (טסטר). "הרווחנו מזה במשפחה, למדנו נהיגה אצל אבא. נכנסנו לרכב, אבא שם "ל" על הגג ומתחילים שיעור. חוויה מיוחדת".
אמא יוצרת: האם הייתה ברוב השנים עקרת בית, אבל גם אשת ספרות וכותבת שירה. כיום, כדוברת צרפתית היא עובדת כפרויקטורית המסייעת לעולים מצרפת מטעם עיריית אשקלון. "אמא עושה הכול מתוך רוחב אופקים, רגישות וחום. אין כמוה".
בית חם: גדלה בבית עם קשר משפחתי חזק ומשמעותי. "זכיתי לבית מאוד תומך ומשפחתי. אנחנו האחים מאוד מחוברים".
אשקלון: בגיל שמונה עברה עם משפחתה לאשקלון, סמוך לסבא וסבתא. "שם העברתי את גיל הנעורים. הים, הלב הפתוח והאופי המיוחד של האנשים, אלו דברים שאני מתגעגעת אליהם לא פעם".
תיכון: אולפנת צביה אשקלון. "שנים משמעותיות של עיצוב ובנייה אישית". לאחר התלבטויות בחרה במגמת תקשורת, שם גם יצרה סרט והחלה להתעניין בתחום הבימוי והמשחק. "היצירה תמיד הייתה קרובה ללבי".
שחקנית בנשמה: "כתלמידת שמינית שיחקתי את 'החולה המדומה' במחזהו של מולייר שהעלנו בהכתרת רבנית פורים. שם החלו לצוץ הניצנים הראשונים של אהבת הבמה והתיאטרון".
שירות לאומי: שנה ראשונה כבת מדרשה במבשרת ציון. "לימדתי תכנים יהודיים לקהלים שונים. זו הייתה חוויה מעצבת ומיוחדת". בשנה השנייה שירתה ביישוב מצפה יריחו. "שנה חשובה ומשמעותית. שם התחדדה אצלי ההבנה שארצה לגדל את ילדיי ביישוב ולא בעיר".
תיאטרון דתי: בוגרת לימודי תיאטרון במכללת אמונה. "החלטתי ללמוד תיאטרון במכללת אמונה, מקום שיאפשר לי התפתחות מקצועית-אקדמית לצד שמירה על הזהות הדתית שלי. הרגשתי שהיצירה במרחב כזה תהיה נכונה לי יותר".
להיות או לא להיות: מעידה כי המשחק ועולם התיאטרון הם חלק חשוב באישיותה. "עד היום אני יודעת שההנאה שלי היא לגלות את עצמי מחדש בכל יום. אין כמו להחליף דמויות ולעשות עבודת שחקן פנימית גם בחיים שמחוץ לבמה".
מקימה תיאטרון: בשנה ד' ללימודיה הקימה את תיאטרון הילדים 'אדרת' יחד עם חברתה, רות ברוק, גם היא בוגרת המכללה. השתיים מעבירות יחד הצגות ילדים וסדנאות. "התחלנו מכתיבת הצגה אחת, ואז עוד אחת ועוד אחת. כתיאטרון נודד הופענו עם ההצגות בפני קהלים שונים ביישובים, בתי ספר ומתנ"סים, כיף גדול".
שליחות: מופיעות במסגרת התיאטרון עם הצגות ילדים בכל הארץ. "התיאטרון הוא כלי אמנותי וחינוכי נפלא. יש בכוחו להעביר אמירות ומסרים לא בצורה דידקטית אלא דרך חוויה. הרגשנו שאנחנו מוסיפות צבע חדש למדרשים האהובים דרך המופעים לילדים".
החצי השני: מרדכי (33), מחנך ומורה להיסטוריה ואזרחות. "נפגשו כרווקים בביצה בנחלאות לפני שבע שנים. הוא האדמה שלי, איש ספר ומחנך, שברוגע שלו נותן לי איזון וכנפיים לעוף".
הנחת: שלושה. הבכור נחשון (6) "ילד נחוש ומבריק", יסמין (3.5) היא "הפרח של הבית", ואיתמר בן שנה וחצי, "פייטר לא קטן".
הנחיית קבוצות: מנחה קבוצות מטעם מכון 'מגיד' ותנועת 'גשר' בענייני זהות יהודית. "הנחיתי קבוצות בסדנאות בכלים של דינמיקה קבוצתית. הבנתי שאני מאוד אוהבת קבוצות, ולשבת במעגל ולהנחות קבוצה בנושאים של זהות, רגשות ויצירה זה קסם שמתמכרים אליו".
במה: מדריכת במ"ה (בית מדרש הורים) מטעם משרד החינוך. "פרויקט נפלא בחמ"ד שמהותו חיזוק הקשר בין ההורים ובין המוסד החינוכי". מדריכה גננות ואנשי צוות בבתי הספר בתחום של תקשורת עם ההורים.
הורים מעורבים: "החמ"ד היה מאוד קשוב לשטח וזיהה את החשיבות שבעידוד השיח ההורי בבית הספר. מתוך כך הפרויקט שם לעצמו למטרה לחזק מעורבות הורית חיובית מתוך מקום של שותפות. בחלק מהמקומות זה שינוי תפיסה".
להשפיע: העשייה המגוונת הייתה בשבילה אוויר לנשימה. "אני חייבת לעשות הרבה דברים בבת אחת. בין השאר, ידעתי שאני רוצה לחזור לאקדמיה ולהשפיע הלאה על דור העתיד במעגלים יותר רחבים. דרך לימודי תואר שני כיוונתי להיות מרצה".
תזה 1: עם סיום הלימודים במכללה המשיכה ללימודי תואר שני בחוג למורשת ישראל ואמנויות באוניברסיטת אריאל. את עבודת התזה כתבה בנושא קבוצות תיאטרון דתיות ביהודה ושומרון.
תזה 2: "בפרק שעסק בקבוצות תיאטרון נשיות, אותן הגדרתי כתופעה של פוסט-פמיניזם, למדתי הרבה על הזרם הפמיניסטי והזדהיתי עם התפיסה המבקשת להעצים נשים בשיח הציבורי".
מרצה: החלה כמרצה צעירה במכללת אמונה ובמכללת גבעת וושינגטון. מזה חצי שנה מכהנת כראש החוג לתיאטרון במכללת אמונה. "מדובר בתפקיד מחייב וחשוב".
נשים בתיאטרון: רואה ביוצרות תיאטרון דתיות נשים בעלות קול חזק, נוכח וייחודי. "זו תופעה הולכת וגדלה. הנשים עולות לבמה עם כל המהות שלהן, האהבות, האכזבות ונפתולי החיים. אלו נשים מנהיגות שיוצרות יצירות בעלות פוטנציאל להשפעה ערכית על התרבות והחינוך. ליצירות האלה צריך לתת מקום בעולם היצירה הדתי, ובכלל".
בני אדם: גרים ביישוב בני אדם. "בגבעה יפהפייה ליד גבע בנימין, שמשקיפה על נחל פרת". זהו יישוב מעורב של חרדים ודתיים לאומיים. "אנחנו כארבעים משפחות עם מרקם חברתי מיוחד במינו. מקווים ליצור מציאות של אחדות אמיתית".
אם זה לא היה המסלול: לשמחתה עוסקת בדיוק במה שאוהבת, "שזה לגמרי לא ברור מאליו. נראה לי שאם זה לא היה המסלול הייתי בטוח משחקת יותר ומופיעה כמה ערבים בשבוע בהצגות שונות".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: הבוקר נפתח בשעה שש בבוקר עם מילות תודה לקב"ה ומלאכת הכנת הכריכים לכולם להמשך היום. החצי השני מעיר את הילדים במוזיקה אהובה. הבוקר ממשיך בחיבוקים, קערת פירות, קליעת צמות, ויאללה למסגרות. משם ממשיכה לעבודה במכללת אמונה בירושלים. "אני מגיעה למשרד קצת לפני תשע ואז המרוץ מתחיל". החזרה הביתה משתנה מיום ליום. בגדול, משתדלת להקדיש את הצהריים לזמן איכות עם הילדים.
דיסק ברכב: נהנית לשמוע מוזיקה מזרחית של פעם, כמו שושנה דמארי, דקלון וזוהר ארגוב. "בזמן נסיעה אני נהנית לשמוע את הזמרת רוחמה בן יוסף הקסומה ואביתר בנאי עם המילים והלחנים המרפאים". בבקרים מאזינה לקלמן ליבסקינד בתכנית הבוקר שלו בגלי ישראל.
השבת שלי: "שבת היא זמן עצירה קדוש. ברקס מהמרוץ של החיים, ששומר על השפיות הנפשית, המשפחתית והרוחנית". בשבתות נוסעים לסירוגין להורים באשקלון או בעפרה, או שנהנים כמשפחה מזמן איכות בבית, עם או בלי אורחים. השבת בבית משפחת שוורץ היא זמן להרבה צחוק והנאה עם הילדים, "שמזכירים לי את הטעם האמיתי לחיים".
אוכל: אוהבת לבשל ונהנית להשקיע במאכלים מהמטבח התוניסאי, "כמו קוסקוס ובקילה שהוא תבשיל מופלא מעלי סלק, שעועית לבנה ושאר הפתעות. בדרך כלל האוכל משבת מספיק לחצי שבוע, "אבל כשצריך אני מבשלת בערב את ארוחות הצהריים הבאות".
אחזקת הבית: "תחום הבישול בבית הוא שלי, מלאכת הכביסה ושטיפת הרצפות בידיו האמונות של העזר כנגדי. השאר מתחלק, תלוי בתקופות העומס של כל אחד מאיתנו".
מפחיד אותי: הטרור הבלתי פוסק. "בכל יום אני נועלת את הדלת בערב ומברכת על מה שיש לי ומוסיפה בתפילה חרישית, שרק לא ייפגעו עוד אנשים". לוקחת קשה את המצב הביטחוני והפיגועים, "מפחיד אותי שתהיה אדישות לסבל".
דמות מופת: סבא יצחק מדר ז"ל. "סבא האהוב שחינך אותנו לחיים של כבוד, פשטות, עומק ויצירה. בהומור ובחוכמה מושחזת ידע לומר לכל אחד את מה שהוא צריך לשמוע. השאיר אחריו געגוע גדול".
משאלה: להצליח לשמור על האיזון "בין נתינה לקבלה, בין משפחה לעבודה ובין גוף לנפש".
כשתהיי גדולה: "אוהו, כשאהיה גדולה אדע לקחת זמן של שקט לטיול מושקע עם הילדים והאיש ברחבי העולם. בלי פלאפון, בלי מחויבויות לוחצות, נטו לטייל וליהנות מהביחד".
rivki@besheva.co.il