כאשר הייתה בכיתה ג' למדה על פרשת לך לך, המספרת על אברהם אבינו שנצטווה ללכת לארץ ישראל.
מתחת לדף עבודה ב'תרגילון' - חוברת עבודה שבה תרגלו את השפה העברית ואת ידיעות התלמיד במקצועות הקודש - הופיעה תמונה של עץ זית אחד שנראה בודד על רקע נוף מקראי.
מעולם לא ראתה עץ כזה בניו יורק. עיניה נמשכו לעץ הזית, לבה נאחז בו ומשהו לא מובן התרחש בין הילדה בת השמונה בניו יורק לבין עץ הזית הארץ-ישראלי שגילו אלפי שנים ומרחקו אלפי קילומטרים. מבלי להבין, משהו בהתבוננות בעץ הזה נגע בנשמתה. באותו רגע ידעה שרק שם, בצלו של עץ הזית, תוכל להרוות את נפשה.
לאחר מכן הכמיהה והרצון התעמעמו מעט, כי לא היה אפשר לדבר באותם ימים על נסיעה לישראל. בכל זאת, בדמיונותיה טיילה במולדת אבותיה הקדומים, מבלי לדעת איך הארץ באמת נראית ומדוע היא כה נמשכת אליה.
שנתיים לאחר מכן, בהיותה בכיתה ה', הודיעו הוריה שבקיץ יבקרו לראשונה בארץ הקודש. שמחתה של תמר הרקיעה שחקים. בירידתה ממדרגות המטוס עמדה ממש על אדמת הארץ. ברגע שרגליה דרכו על האדמה גאה בה הרצון להשתטח ולנשקה כמו בסיפורים ששמעה על צדיקים רבים שנהגו כך בעבר. כילדה בת עשר חששה לעשות כן, אך גם לוותר לא הייתה מסוגלת. כפשרה חלצה נעל אחת מרגליה כדי לזכות במגע ישיר ולהתחכך באדמת הקודש, בתקווה שהמעשה החריג שלה לא יתגלה. ובכל זאת עוררה את תשומת לבה של אמה שקראה לאביה לצלם מחזה נדיר זה.
הביקור בארץ עבר מהר מדי ולקראת סיומו לא ידעה תמר את נפשה מצער. איך אפשר לעזוב את ארץ ישראל?! מתי תזכה לבקר בה שוב?! בראשה הבשיל רעיון שהאמינה כי יעזור לה להתגבר על געגועיה הצפויים. ביום האחרון לשהותם במלון לקחה שקיות ניילון קטנות שמצאה שם ותוך כדי סיבובים מהירים בחדר מילאה אותם בהרבה אוויר של ארץ ישראל. לא הכירה אז את דברי חז"ל ש"אווירא דארץ ישראל מחכים", אך משהו בתוכה הרגיש שאוויר זה יחיה את נפשה.
כשחזרה לביתה בניו יורק רצה למזוודה כדי להוציא את שקיותיה התפוחות. בכל פעם שעלו בה כיסופים פתחה שקית ושאפה לקרבה את אוויר ארץ ישראל, ואכן הוא החיה את נפשה.
בהיותה בכיתה ח' החליטה תמר שצריך לעשות מעשה כדי לקדם את רצונה העז. בליל חג הפסח גנבה את האפיקומן והצהירה במלוא התעוזה כי אינה מתכוונת להחזירו עד שהמשפחה תחליט לעלות ארצה!
הוריה מאוד לא שמחו על התעקשותה זו. הקושי הגדול שבמעבר ממקום מרווח שהכירו היטב למדינת ישראל הרחוקה ומלאת ההתמודדויות ניצב לנגד עיניהם.
בכל זאת באותו קיץ הגיעה לביקור בארץ במסגרת קבוצת נוער. בכיתה י' זכתה בביקור נוסף, ולאחר לימודיה בתיכון נסעה לשנתיים של לימודים במכללת בית וגן בירושלים בראשות הרב יהודה קופרמן, פרק זמן שבו ספגה מרוחה ומתורתה של ארץ ישראל וירושלים.
לאחר מכן חזרה לארצות הברית ושוב התעצמו געגועיה. תוך כדי לימודיה לתואר ראשון התחתנה עם אברם. הזוג הצעיר ארז מזוודה שתהא מוכנה לרגע שבו יבוא המשיח, אם יגיע לפני גמר לימודי התואר.
לאחר כמה שנים עלתה ארצה עם אברם ובתם הקטנטונת בת-ציון, שנקראה כך ברוח אותו חלום ואידיאל. הם התיישבו באחד מיישובי השומרון, כי היה ברור לתמר שעליהם להתיישב בחבל ארץ מלאה בעצי זית.
כעבור עשרים שנה עברו ליישוב בחבל בנימין. ילדיה הגדולים סיימו לימודי תואר, ומשלבים חיי תורה ויישוב ארץ ישראל. היא זכתה לראות את משפחתה מתרחבת, עם ילדים ונכדים, כן ירבו.
ממש לאחרונה זכתה סוף סוף לבית משלה בחבל בנימין, ובט"ו בשבט היא מתעתדת לחנוך אותו. כאשר היא פותחת היום את דלת ביתה ורואה את הנוף המקראי, עיניה פוגשות בעץ זית ולבה מתמלא הודיה לקדוש ברוך הוא והיא מתפלאת איך כל חייה נותבו בזכות עץ זית אחד.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]