המונח "שלטון החוק" פירושו צדק, זכויות בסיסיות המוקנות לכול, הגנה על חיי אדם ואכיפה שוויונית. בכל הנוגע לרכוש יהודי בחברון, מצב זה הוא בגדר חלום.
המצב כיום בחברון הוא שנגד יהודים ננקטת אפליה קשה, ולמעשה נמנעת מהם הזכות האנושית הטבעית לקנות או לבנות בית. ערבים בונים אלפי בתים, חוקיים ולא חוקיים, בחברון ובכל רחבי הארץ, בלא כל הפרעה. ליהודים הדבר אסור. גם רכוש רב ששייך לקהילת חברון העתיקה ונמסר ליישוב, עומד ריק ושמם.
הנימוק לפינוי הבתים היה חוסר בהיתר עסקה ובאישור מדיני וביטחוני. כמו כן, כך נמסר, הקנייה עצמה תיבדק. כל הטענות הללו אינן תקפות.
ראשית, בדיקת המסמכים יכולה להיעשות, כמקובל, כשהקונים בבית. אין איש התובע את הרכוש.
שנית, הדרישה להיתר עסקה (מיהודים בלבד) היא אפליה קשה. בנוסף לכך, ברור שלו הייתה מוגשת בקשה כזו, היו פרטי הקונה מועברים מהמנהל האזרחי לרשות הפלשתינית (עובדה מחרידה לכשעצמה). המוכר היה נידון לעינויים ולמוות, פולשים היו נכנסים למקום, ומאמץ הקנייה היה מושם לאל. ולפי החוק, שר הביטחון יכול להעניק היתר עסקה גם ללא בקשה (צו 25 עסקאות במקרקעין סעיף 2): "הרשות המוסמכת רשאית לתת רישיון לעסקה גם ללא בקשה כאמור".
אגב, האם "שלטון החוק" מצדיק הסגרת מוכרי בתים ואדמות ליהודים לידי המחבלים, ולגורל נורא של מוות בעינויים, בידיעה ובשיתוף פעולה של ממשלת ישראל?
לגבי אישור ביטחוני ומדיני: הצהרות ראש הממשלה, שאם יתברר שמסמכי הרכישה תקינים יהודים יוכלו לגור בבתים, מוכיחות שאין כל מניעה ביטחונית או מדינית לאכלוסם.
מכאן ברור שלפינוי הבתים אין שום קשר לשלטון החוק. ממשלת ישראל נדרשת להפסיק את האפליה ולהחזיר לעם היהודי זכות בת אלפי שנים – קניין, בניין והתיישבות בעיר האבות.
נועם ארנון
דובר היישוב היהודי בחברון