אתחיל מהסוף – אם למפונים מחברון יש טענות על מדיניות הממשלה, הרי שהאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית פנימה. הם אלו שבחרו בממשלת הימין שהמוטיב המרכזי שמוביל אותה הוא אי קבלת החלטות, גם במישור הביטחוני וגם במישור המדיני.
אני מאמין שאין דבר כזה קיפאון, בוודאי לא במזרח התיכון שבו אנו חיים. ועל כן אי קבלת החלטה משמעותה להידרדר אחורנית, הן מבחינה מדינית-ביטחונית והן כחברה ריבונית ודמוקרטית.
השר משה (בוגי) יעלון אינו איש המחנה שלי. ויחד עם זאת, אני מאמין כי הוא ואני חולקים לא מעט ערכים משותפים כמו שמירה על שלטון החוק, הכפפת דעות ואף יצרים פוליטיים לשלטון החוק, ובוודאי ערכים כמו שמירה על ביטחון כלל אזרחי מדינת ישראל ואהבת המדינה.
מסע הדה-לגיטימציה נגד שר הביטחון שהיינו עדים לו בימים האחרונים הוא מסוכן ויש לו שם אחד: הסתה. ההסתה במקרה זה חותרת נגד החובה האזרחית הבסיסית לשמירה על החוק בכל דמוקרטיה. היכן שיינתן פתח ל"איש הישר בעיניו יעשה", ייפרץ סכר האנרכיזם, גם אם הוא בדמות מפלגת שלטון וצליל קולו הוא של שרים וח"כים בקואליציה. אותם פוליטיקאים יעשו הכול כדי לגזור קופון פוליטי, בכל פעם בחזית אחרת, גם על חשבון פגיעה בריבונות מדינת ישראל.
לאפשר למתיישבים להישאר בבתים בחברון, שלא כדין, אינו שונה כהוא זה מאמירתו של נתניהו ביום הבחירות כי "הערבים נוהרים לקלפיות". אלו הם שני צדדים של אותה המטבע – מטבע האנטי-דמוקרטיה.
קיומה של מדינת ישראל אפשרי במתכונת אחת ויחידה: יהודית ודמוקרטית. אך לא אחת על חשבון השנייה, אלא בכפיפה אחת. כל מתכונת אחרת תוביל לשסעים עמוקים מדי שלא יאפשרו את המשך קיומנו. על כן, אכיפת שלטון החוק אינה בגדר מותרות אלא היא מהותית והכרחית להמשך קיומנו.
ח"כ עמר בר-לב
חבר בוועדת החוץ והביטחון (המחנה הציוני)