פרשת משפטים היא בהחלט אחת מהפרשות היותר עמוסות במצוות.
הפרשה מראה עד היכן צריך אדם לדקדק בעצמו כדי לא להזיק לאחר ויותר מזה, על מנת לעזור לשונא שלו. אך כגודל האחריות כך גם ההתמודדות וככל שה' מצפה מאתנו לדקדוקים גדולים יותר על עצמנו, כך גוברת הסקרנות והיצר לעבור את הגבול.
את המאבקים הפנימיים היום יומיים האלה, אשר קיימים ביתר שאת אצל החוזרים בתשובה, ניסיתי לתאר בשיר הבא, מתוך 
את המאבקים הפנימיים היום יומיים האלה, אשר קיימים ביתר שאת אצל החוזרים בתשובה, ניסיתי לתאר בשיר הבא, מתוך נקודת מבטי האישית ודרך החוויה הפרטית שלי
נקודת מבטי האישית ודרך החוויה הפרטית שלי. האכזבה שבנפילות, השמחה שבהצלחות והרצון שהכל יבוא מתוך תנועה של "להמשיך לשוב".
"מכוון גבוה ויורד נמוך,
מהלך על ארבע מנסה לעוף,
מתכופף כל פעם ונשאר זקוף.
נשמה בגוף נשמה בגוף.
מדבר גבוה ועושה נמוך,
מזיכוך הנפש אל טינוף הגוף,
מרחף למעלה מתרסק ושוב,
נשמה בגוף נשמה בגוף".
ואז מגיע הפזמון:
"מסתכל למעלה ומרגיש שקוף,
מתבייש כל כך מנסה לשוב ולשוב,
ושוב להרגיש חשוב,
להמשיך לשוב.
מתפזר לרוח וצפוי מראש,
בתוכי יש חופש את הטוב לדרוש,
אם אזכור הפעם להמשיך לשוב,
נשמה בגוף נשמה בגוף".
המונח "נשמה בגוף" לקוח מגמרא מופלאה במסכת סנהדרין (דף צא עמוד א). הגמרא מספרת: "אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני - הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו - הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה, אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגליים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה - הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם
ככל שהכוחות גדולים כך גם הסכנה הטמונה בהם. אם אדם ילך ויימשך רק אחר המשיכה הגופנית שלו, הוא יכול יהיה להגיע לקלקולים גדולים ואף לחורבןכאחד. שנאמר: יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. יקרא אל השמים מעל - זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו - זה הגוף".
השיר מדבר על המתח שקיים בין שני יצריו של האדם הנמצאים באדם מיצירתו (ברכות דף סא עמוד א): "דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב 'וייצר ה' אלהים את האדם' בשני יודי"ן? שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע". מובן ששני יצרים אלה הם עצמיים לאדם ונתנו לו על ידי הקב"ה ותפקידו הגדול הוא לאזן ביניהם ולהתעלות מעלה מעלה על ידי שימוש נכון בכל הכוחות הטמונים בו. ואף יתרה מכך, ללא הכוחות הללו אין לאדם כל דרך להתקדם. "במתים חופשי", מפסוק זה למדו חז"ל על חוסר היכולת של האדם להתקדם כאשר הוא נפרד מגופו.
ויותר מכך דרשו חז"ל בחשיבותו של יצר הרע (בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית, פרשה ט סימן ז): "רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: 'הנה טוב' זה יצר טוב ו'הנה טוב מאד' זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו" - ללא היצר הרע והשימוש הנכון בגוף שלנו היה העולם הזה שומם וחסר כל התקדמות.
אבל מאידך, ככל שהכוחות גדולים כך גם הסכנה הטמונה בהם. אם אדם ילך ויימשך רק אחר המשיכה הגופנית שלו, הוא יכול יהיה להגיע לקלקולים גדולים ואף לחורבן. אין ספק שכל הכוחות הללו כולם מרועה אחד ניתנו ולכולם יש מטרה בקידום המציאות. אבל המלחמה אכן קשה, לכולנו יש נפילות בדרך.
דבר אחד צריך תמיד לזכור: אסור להתייאש. אם נפלת, המשך לשוב.
שבת שלום!
אבי.
---
מתוך מגזין ערוץ 7