התקשורת לא חזקה בדקויות. לכן יכול להיות שהחמצתם את משמעותה של החלטת הפרקליטות בפרשת ינון מגל.
אם בשבוע שעבר המליצה המשטרה לסגור את התיק מחוסר ראיות, השבוע היא כבר החליטה לסגור את התיק מחוסר אשמה.
אם בשבוע שעבר היה אפשר עוד לחשוב שמגל נחלץ בעור שיניו מהעמדה לדין, השבוע די ברור כי הפרשה כולה לא הייתה אלא סיכול ממוקד שכולו במרחב התקשורתי. הוא התחיל בפוסט במדיה החדשה ונגמר בלינץ' המוני בתקשורת המסורתית.
בניגוד לפרשות אחרות של חשדות לעבירות מהמין הזה שהתגלו בציבור הדתי-לאומי בשנים האחרונות, בזאת הסרת החשדות הפליליים לא מותירה אותנו אפילו עם שאלות ציבוריות נוקבות. מגל אמנם היה חבר כנסת מטעם הבית היהודי, אבל הוא לא אדם דתי, ולא ככזה הוא נבחר. התנהגותו הבוטה, ככל הנראה במסיבה רוויית אלכוהול, בסביבה המקדשת את המתירנות ואת גסות הרוח הרבה מעל המקובל גם בעולם החילוני הנורמטיבי, לא הייתה אמורה לעורר הדים תקשורתיים. אלא אם כן אתה חבר כנסת ימני בולט, כמובן. ולא בכדי הפרקליטות סגרה את התיק באופן חד וחלק. לולא זאת, אי אפשר היה לעצור את שטף התלונות וחיסולי החשבונות שהיו זורמים ממתחמי הברנז'ה התל-אביבית.
הסכנה בפרשת מגל היא המסקנות שנרשמות כעת בעט ברזל אצל שני מינים של פרסונות מפוקפקות במיוחד. האחד אצל אנשי תקשורת נואשים, ובעידן אושיות הרשת יש הרבה כאלה. אלו יודעים עתה כי הם לא נדרשים אלא להקריב קורבן ולזכות בחשיפה המיוחלת. האחרים הם פוליטקאים מהזן המשובח פחות. הם שבו וקיבלו שיעור חשוב: טוב להיות אורן חזן עם שובל אין סופי של פרשות מביכות ועם חשדות לפלילים, ובלבד שמישירים מבט מחויך למצלמה ומבקשים מהציבור להתכבד ולקפוץ. ולא חלילה להיות ינון מגל, שאם לא היה מדקדק עם עצמו כחוט השערה, היה מוציא השבוע הודעה קצרה לתקשורת, וממשיך בקריירה הפוליטית המבטיחה שהייתה פרושה לרגליו.
עסקת טיעון מפוקפקת
אם אהוד אולמרט היה ינון מגל, הוא היה יוצא מחיינו כבר לפני יותר משלושים שנה. נזכיר בקצרה את פרשת בנק צפון אמריקה. במסגרת חקירה משטרתית של קריסת הבנק, התגלה כי אולמרט קיבל מיו"ר הבנק, יהושע הלפרין, חמישים אלף דולר, אז מחירה של דירת ארבעה חדרים במרכז הארץ. הסכום נרשם אמנם כהלוואה, אך היא הייתה נטולת ריבית ואולמרט מעולם לא התבקש להחזירה. עוד התגלה כי אולמרט פעל מאוחר יותר כדי לבטל צו איסור יציאה מהארץ שהוצא נגד הלפרין. אולמרט, האב המייסד של עזות המצח של השחיתות השלטונית, לא נבהל. היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, הצליח להחליט שלא להעמיד אותו לדין.
את שאר עלילות אולמרט אי אפשר להזכיר בקצרה. אך הצד השווה שבהן הוא כמובן שעד להרשעה סופית בבית המשפט העליון אף אחת מהן לא הצליחה לגרום לו להפסיק לראות את עצמו מועמד לראשות הממשלה. גם לא לגורמים מסוימים בתקשורת, אפילו לכאלה שמיהרו לדחוק את מגל מהכנסת בגלל פוסט.
הקריירה הפוליטית של אולמרט לא נחתמה השבוע עם הודאתו בשיבוש הליכי משפט. הגולל נסתם עליה כבר לפני שבועות אחדים עם הרשעתו הסופית בפרשת הזרע ושליחתו לשנה וחצי מאסר. אמנם כבר למדנו מהשר אריה דרעי כי בישראל אפשר לצאת מבית האסורים לבית המחוקקים ואפילו אל שולחן הממשלה. אלא שדרעי נכנס לכלא בגיל ארבעים ואחת. שנת המאסר (שהרי יש לצפות שאולמרט ישתחרר מהכלא בניכוי שליש) ואחריהן שבע שנות קלון, הן מכשול גדול יותר לחזרה לפוליטיקה כאשר נכנסים לכלא אחרי גיל שבעים. מה גם שבשלל פרשות אחרות דינו של אולמרט תלוי ועומד בבית המשפט העליון.
המניעים של הפרקליטות בעסקת הטיעון שהביאה השבוע להודאתו של אולמרט לא לגמרי מובנים. הנימוק של החשיבות בהודאה של ראש הממשלה לשעבר היא עניין למשרד החינוך, לא לתביעה שבידיה הופקדו ראיות חותכות לניסיון הדחתה של שולה זקן שלא להעיד נגדו. מכל מקום, לא מדובר בשערוריה, כפי שהוצגה בפי חלק מהפרשנים בתקשורת. לא כפי שהשתמע מההצגה הצפויה שנתן נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט אביטל חן. לו היו קלטות שולה זקן מגיעות למשטרה מבעוד מועד, הייתה עבירת שיבוש ההליכים מתווספת כאישום נלווה בכתב האישום החמור, וספק אם תוספת מאסר כלשהי הייתה נגזרת על אולמרט בשל האישום הנוסף.
ממתאגרף לכדורגלן
מסמך ניגוד העניינים של היועץ המשפטי לממשלה הנכנס, עו"ד אביחי מנדלבליט, היה לשם שינוי קצר וממצה: גיס אחד שמכהן כסגן ראש עיריית לוד מטעם הבית היהודי, ואפס אחזקות בחברות שונות במשק. רשימת ניגודי העניינים שהביא איתו היועץ היוצא, יהודה וינשטיין, לפני שש שנים הייתה ארוכה. בין השאר כמייצג של מבחר פוליטיקאים ופקידי ציבור שנחשדו, הואשמו והורשעו בשחיתות. בין השאר ייצוג של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו. החלטות בחשדות נגד שרה נתניהו הוריש וינשטיין למנדלבליט. הזוג נתניהו אמנם נעדר מרשימת ניגודי העניינים הקצרה של היועץ החדש, אבל העובדה שהוא מגיע לתפקיד היישר ממשרת אמון אצל ראש הממשלה לא תקל עליו להכריע בעניין, אם וכאשר החשדות יבשילו ויגיעו לפתחו.
ירושה כבדה נוספת שהותיר וינשטיין למנדלבליט היא לשכה מלאה במשנים רבי עוצמה, פרקליט מדינה חזק ופרקליטות מדינה עזת פנים. כל אלו הכפופים ליועץ המשפטי לממשלה התחזקו מאוד בשש השנים האחרונות, לא מעט בשל חולשתו הרבה של וינשטיין.
ידוע שאם תרצה ללמוד דבר על אדם כלשהו, בקש ממנו לתאר תכונה שמייחדת אותו, ומיד תדע כי ההפך הוא הנכון. אנשים מרבים להגות בחסרונותיהם. וינשטיין לא מפסיק להתגאות בהיותו מתאגרף (מקצוען בילדותו וחובב עד שנות שיבה). אפשר להגיד דברים טובים על האיש. לוחם גדול הוא לא. למעשה, חולשתו הרבה של מי שנחשב לפרקליט צמרת היממה בתחילה את הכפופים לו. מאוחר יותר הם התרגלו, ניכסו לעצמם סמכויות וקנו ביטחון רב.
בנאום ההכתרה שלו השבוע השווה מדלבליט את עצמו לשחק כדורגל. איש הספורט הקבוצתי, שרואה את עצמו לא יותר מראשון בן שווים. ואכן מדובר באיש לא כוחני וטוב מזג, אבל כזה שהמנדט שקיבל מראש הממשלה הוא לנסות ולהחזיר את המשילות לנבחרי העם. לצורך כך הוא ייאלץ להתגלות גם כמתאגרף.
אחים לנשק
בפסק דין די משועשע דחה שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, את הערער שהגישו שני אחים על החלטה למעצר עד תום ההליכים שהתקבלה נגדם בבית המשפט המחוזי. התאומים עצורים בחשד שהטמינו פעמיים מטעני חבלה כדי לפגוע באדם שהיה מסוכסך איתם. על אחד המטענים (שלא התפוצצו בסופו של דבר) נמצאו שרידי DNA הקושרים את אחד האחים למעשה. הבעיה היא שאי אפשר לדעת באיזה מהאחים מדובר, שכן השניים הם תאומים זהים, ולפיכך ה‑DNA שלהם זהה. בא כוח האחים טען אפוא כי מכיוון שאין לדעת מי הניח את המטען, אי אפשר להאשים אף אחד מהאחים ויש לשחרר אותם ממעצר. השופט עמית קבע שייתכן שהתיק היה מתגלה כדילמה משפטית מרתקת, לו לא השאירו האחים אחריהם שובל של ראיות הקושרות את שניהם להנחת המטענים.
כדי להפעיל את המטענים מרחוק, הרכיבו בהם רכיב ייחודי המסייע בדרך כלל למפעילי זיקוקים. הרכיב, כך מתברר, הוא מוצר ישראלי, שיצרניו העידו כי בתקופה האחרונה לא נמכרו ממנו יותר מעשרה פריטים. חמישה מהם הוזמנו על ידי אחד האחים. הוא אמנם עשה זאת באמצעות שרשרת של מתווכים, אך שילם לאחד מהם בצ'ק שחזר והשאיר את העקבות שהובילו אליו. פריט שלישי מהרכיב הנדיר נמצא בביתו של האח השני, מוסלק בתוך רשת הביטחון שמאחורי המקרר. השופט עמית לא קיבל את טענתו של האח כי הרכיב היה דרוש לו על מנת להפעיל זיקוקים באירועים משפחתיים. הוא גם נטה שלא לקבל את הטענה כי המקום המקורי שבו בחר האח להטמין את הרכיב הוא תוצאה של נפילה מקרית של הרכיב אל מאחורי המקרר, כאשר האיש הוריד מעליו את הפלטה של שבת.
הבטחתי, אבל לא הבטחתי להתחתן
חוסר אמון הפגינה גם שופטת בית משפט השלום בירושלים, מרים קסלסי, בעדותה של צעירה חרדית שביקשה לדחות תביעה על הפרת נישואין שהוגשה נגדה. הצעירה טענה כי מעולם לא הסכימה להתחתן עם התובע. כמובן שבעידן הדיגיטלי קשה להתכחש לדברים מעין אלו, המתועדים מטבע העניין בהודעות סמס ווטסאפ נרגשות. אבל היו גם הזמנת אולם, שעליה חתומים שני הצדדים, הזמנות שהוציאה הכלה לחתונה (בנוסח הזרם שממנו היא מגיעה), הוצאת תעודת רווקות, פנייה אל רב מחתן, קנייה משותפת של ריהוט ומוצרי חשמל, בדיקת התאמה גנטית וחתימה על חוזה שכירות של דירה משותפת. כל אלה בהחלט העידו כי הבחור החרדי היה יכול להבין שמדובר בחתונה מתקרבת.
השופטת אישרה לחתן פיצוי על כל ההוצאות שנגרמו, למעט כששת אלפים שקלים שהוא דרש בעבור נסיעה לחו"ל בסמוך לביטול החתונה. להתכנס בעלבונו, כתבה השופטת, הוא יכול גם בארץ.