חגי לובר
חגי לוברצילום: יח"צ

השמאל הישראלי יכול השבוע לסמן וי נוסף ברשימת החיסולים הממוקדים שהוא מבצע באופן מעורר השתאות, ואפילו קנאה.

וכך עובדת השיטה: מזהים ארגון ימני מצליח או כוכב עולה בשמי הימין המשמימים, מסמנים את המטרה ומחכים לשעת כושר. כשזו באה, כלומר כשמתאפשר להאשים את המצליחים במשהו, הקמפיין מתחיל: מנפחים לממדים מפלצתיים את שאירע, כך שביטוי שנוי במחלוקת יהפוך להסתה, לסתימת פיות ולהתרת דם.

כי הרי מה היה כאן באמת? 'אם תרצו' כתבו פוסט (לא קמפיין, רק פוסט) בפייסבוק, ובו חשפו את האמנים החברים בארגונים שמאלנים קיצוניים. וכינו אותם בכינוי האיום והנורא "שתולים".

אפשר להתווכח אם מישהו שחבר בארגון אנטי-ציוני שממומן מכספים זרים נחשב שתול, או רק כמביע דעה. אבל למה להיות ענייניים כשאפשר לגלגל עיניים בעלבון קדוש ולצרוח עד כלות שמדובר בסתימת פיות, פשיזם ועוד.

בתרבות השיח השמאלני, הביטוי "שתולים" אכן לעולם לא ייאמר, פשוט מפני שהוא עדין מדי. גדולי השמאלנים נוהגים דרך קבע למלא פיהם בקללות כאשר מדובר ביריבים מהימין.

למי ששכח, להלן רשימה קצרה וחלקית של ביטויים שנאמרו כלפי המתנחלים, חלקם על ידי "השתולים" עצמם: מחבלים, מתנחבלים, יודו-נאצים, נאצים, ניאו-נאצים, היטלריסטים, היטלריוגנד, סרטן, עלוקות, מוצצי דם, רוצחים, כת משיחית, אטומים, אכזריים, פושעים נגד האנושות, פוגרומיסטים סאדיסטים, שודדי הקופה הציבורית, תולעים, מורסה, עובדי אלילים.

ישאלו המצפוניסטים: ואם הם מנבלים את פיהם, גם לנו מותר? אז זהו שהגיע הזמן להיות גם חכמים ולא רק צדיקים. מי שלא רוצה לדבר בשפת הקללות הישראלית המקובלת, מוזמן בהחלט להשתמש בביטויים שקולים וזהירים להפליא. יחד עם זאת,  קצת הבנה של כללי המשחק לא תזיק, שהרי אין שום צורך להתלהב בגינויים מפליגים (עיינו ערך בני בגין) ולסייע להגיש את ראשו של מתן פלג למולך. אין לנו הרבה 'אם תרצו', פשוט אין.

חגי לובר

מנהל תיאטרון אספקלריא