ספר ההיסטוריה 'תקופת הבית השני' (הוצאת לילך), הנלמד בחטיבות הביניים בבתי הספר הדתיים, אושר על ידי משרד החינוך כבר לפני כשנתיים-שלוש ונלמד כסדר.
אולם עיון נוסף בספר מגלה ניסוחים תמוהים ביחס להשקפות שאמורות להיות תואמות מוסדות חינוך דתיים.
הרב יואל קטן, איש ישיבת שעלבים ומבקר הספרות התורנית של 'בשבע', עבר על עמודי הספר ודלה מתוכם כמה ציטוטים מעוררי ביקורת.
כך למשל, בעמוד 7 כתוב שנביאי שיבת ציון הם חגי, זכריה, מלאכי וישעיהו.
"מי שמאמין שהיה נביא ישעיהו אחד, בהתאם למסורת, ולא ישעיהו א' וב' וג' וד', בוודאי שלא יגדיר את ישעיהו כאחד מנביאי שיבת ציון", מסביר הרב קטן.
ציטוט נוסף קובע: "חכמי המשנה סברו שהתורה שבכתב והתורה שבעל פה ניתנו כאחד מן השמיים".
הרב קטן תמה: "זו לא הדעה הבסיסית של כל יהודי שומר מצוות? זו דעתם הפרטית של חכמי המשנה?".
בעמוד 120 נכתב כי ריב"ז נשלח ליבנה על ידי הרומאים, אולם פרט זה עומד בניגוד גמור למסורת חז"ל על "תן לי יבנה וחכמיה".
בעמוד 173 נכתב כי בעקבות עליית ערך חיי האדם התחילו להעריך גם את החיים לאחר המוות, והתחילו להאמין בעולם הבא. אולם, מסביר הרב קטן, אמירה כזו היא כפירה גמורה בקדמותם של עיקרי היהדות. באמתחתו של הרב קטן דוגמאות נוספות ברוח זו.
"נדהמתי לראות שספר כזה משמש את ילדינו בבתי הספר", אומר הרב קטן ל'בשבע'. "זהו ספר שנכתב לבתי ספר כלליים, ועבר התאמות מינוריות לצורך השימוש בו בבתי ספר דתיים. אני שוב טוען שהדבר נעשה בחוסר אחריות, ובנוסף לבעיות הנקודתיות הרבות שעליהן הצבעתי - הספר עדיין משדר קור מקפיא ביחס להתערבות אלוקים בהיסטוריה. כל מה שחז"ל אמרו על חורבן הבית למשל, כל מה שאנחנו מתאבלים עליו בתשעה באב ובתעניות, כמעט שאינו קיים בספר זה. כך נחנך לאהבת תורה ויראת שמיים?".
"לא נמחק עובדות היסטוריות"
מפמ"רית מקצוע ההיסטוריה של החמ"ד, בלהה גליקסברג, בחרה שלא להתראיין ולהגיב לטענות. ממשרד החינוך נמסר כי "כל הטענות ייבדקו באופן קפדני על ידי צוות מקצועי. במידה ויימצאו ליקויים, יתבקשו כותבי הספר להכניס את התיקונים הנדרשים".
עורכת התוכן בהוצאת לילך, טובה רובינשטיין, הסבירה בשיחה עם 'בשבע' כי בספר הושקעה עבודה רבה דווקא בסוגיית התאמת החומר למגזר הדתי, "הדברים באו מאהבה ומרצון טוב". רובינשטיין, אישה דתית שעובדת בהוצאת ספרים דתית, סיפרה כי החומר נכתב על ידי משה בר הלל, כיום אדם חילוני, ובייעוצו האקדמי של פרופ' מאיר בר-אילן, אדם דתי. אולם היא יחד עם צוות כותבים בהוצאה שקדו על התאמת החומר למגזר הדתי. לאחריהם עברו על הספר מעריכי משרד החינוך וגם המפמ"רית להיסטוריה – כולם אנשים דתיים. "כל אלו עברו על הספר והגיעו למסקנה שהוא תואם למגזר הדתי גם מבחינת השקפת עולם".
היא מציינת כי אזכורו של ישעיהו השני בספר ירד עוד בשלב ההגהות. לגבי ציטוטים נוספים שהוצגו לה, אומרת רובינשטיין כי "לא נאמר בהם משהו שסותר את ההשקפה הדתית בשום צורה שהיא. לקחו פה משפטים ספציפיים, שאין בהם פגיעה באדם הדתי ובהשקפה הדתית. זו פרשנות שחורגת ממה שכתוב שם", היא אומרת על הטענות, "היא מגמתית מאוד לכיוון מסוים".
לגבי הציטוט שהובא אודות אמונת החכמים בתושב"ע, היא מביאה ציטוט אחר בספר, שלדבריה מאזן את התמונה: "התורה שבכתב מעולם לא עמדה בפני עצמה, שכן לא ניתן היה להבינה אלא באמצעות הפרשנות המוסמכת של התורה שבעל פה" (עמ' 142).
רובינשטיין מוסיפה טיעון נוסף, לגבי הציטוט אודות האמונה בתחיית המתים דווקא מאותה תקופה: "זה דבר שנכון מדעית. אני לא חושבת שספר היסטוריה צריך להיות מקובע, נעול ואטום, רק עם מה שנוח לנו. האם נמנע מהתלמידים עובדות היסטוריות כי זה לא נוח לנו? מגמת הספר וההוצאה היא לחנך תלמיד חושב, נבון, שואל שאלות. אפשר למחוק המון דברים שלא נוחים לנו בהיסטוריה שלנו, אז נמחק אותם?".
רובינשטיין מספרת לסיום על הפידבקים החיוביים שקיבלה על הספר מהמורים, "שאמרו שהלוואי שיכתבו עוד ספרים כאלה למגזר הדתי".
הרב יואל קטן מסר בתגובה: "אין לי עניין בהתנצחות. אני מציע שלפני שמביאים את התקלה החמורה הזאת לשולחנות הלימוד של ילדינו, יוקם צוות של מחנכים ורבנים בעלי הבנה ורקע בהיסטוריה, ואפשר לצרף גם נציגות של תלמידים, כדי שהם ישפטו האם הכנסתי פרשנות מגמתית ומוגזמת או שהצבעתי על ליקויים חמורים. אני לא אתן לבן שלי ללמוד בספר הזה".
חז"ל או ההיסטוריונים?
ד"ר יצחק גייגר, חוקר בתחום ההיסטוריה ורכז לימודי אזרחות והיסטוריה בישיבת צביה מעלה אדומים, מתייחס גם הוא לסוגיה, אך מסייג את דבריו בראשיתם בכמה היבטים. ראשית, הוא מדגיש שהוא לא מלמד ומכיר את הספר הספציפי הזה, שכן הוא מורה בכיתות אחרות ומלמד תחומי היסטוריה אחרים. הוא גם מדגיש שתחום התמחותו המדעי הוא תקופת התלמוד ולא הבית השני. בנוסף לכך הוא מציין שאם אנשי החמ"ד אישרו את הספר, "צריך לסמוך על זה".
אחר כל זאת, בלי לנתח את הספר המסוים, הוא מסביר את הבעיה העקרונית בכתיבת ספרי ההיסטוריה, שיוצרת את הביקורת: "יש גישות תורניות כיצד לומדים את תולדות בית שני. האם מסתמכים על חז"ל, או על היסטוריונים בני התקופה. אם רוצים לכתוב את ההיסטוריה על פי חז"ל, יכול להיות שלא יאהבו את כל הניסוחים בספרי הלימוד. לא רק זה, אלא ייתכן גם שלמשל אחד החכמים עשה משהו, וההיסטוריון מציע הסבר – לא בטוח שכולם יאהבו את ההסבר. אני יכול לנחש מה עורר את הביקורת לגבי הספר. יכולה להיווצר בעיה בגלל נקודת המוצא הבסיסית בשאלה האם חז"ל תיעדו את ההיסטוריה או רצו להביע רעיון ולא היו בעלי ידע היסטורי. אני מניח שפה הבעיה. זו לא בעיה חדשה, בעבר התעוררו טענות דומות לגבי לימוד נושא החסידות ועוד. ברור שתמיד יהיה מישהו שלא יהיה מרוצה מהניסוחים".