הידיעה על מותה של שדרנית קול ישראל ענת דולב הפתיעה אותי. האזנתי, מפעם לפעם, לתכניתה ברשת ב'. תכנית על מעשים טובים.
תכנית מוזרה בנוף התקשורתי שלנו ושל העולם. שיחות עם מומחים על נושאים שונים שלכאורה אינם עומדים ברומו של עולם. אותי, תוכן התכנית של ענת לא הפתיעה. אילו הייתה עוסקת בביקורת צהובה ובהשתלחויות מילוליות הייתי חושב שמשהו רע עובר עליה.
הכרתיה לראשונה לפני שנים רבות. השנה 1988. הבחירות לכנסת. שימשתי כדובר מטה ההסברה של המערך. לקראת תחילת תשדירי התעמולה עסקנו במטה באיתור מועמדת להגשת התשדירים.
חיים רמון הציע את יונה אליאן , היה מי שהציע את אילנה שושן והיו מועמדות אחרות. זוהרות יותר וזוהרות עוד יותר. אני חשבתי שענת דולב היא המתאימה ביותר. חשבתי והתעקשתי על עמדתי. לא רק בגלל המראה (לטעמי, יפיפייה עם לוק של תמימות) אלא הרבה יותר בגלל האמינות שהיא שידרה.
בגלל הצניעות והיעדר הבומבסטיות שלה ובגלל תום הנעורים שהקרינה. חשבתי כך והצלחתי לשכנע את ראש מטה ההסברה דאז, נסים זוילי. הופעתה הוכיחה לכולם שצדקתי.
בכל אמצע לילה הייתה ענת מתייצבת מול המצלמות אחרי שעות שינה בודדות. לעתים הערנו אותה מספר פעמים במהלך הלילה כדי לקריין רצף. כמקצוענית ממדרגה ראשונה הלילות המטורפים עם שינה טרופה לא פגמו ביכולתה מול המצלמה.
תמיד הופיעה ענת רהוטה, זוהרת וחברותית באופן יוצא דופן. (בסופו של דבר הוכרעו הבחירות ב-1988 עם 39 מנדטים לליכוד ו-38 למערך - על רקע הפיגוע הקשה באוטובוס ביריחו בו איבדו חייהם מבקבוק תבערה יומיים לפני הבחירות רחל וייס ושלושת ילדיה והחייל דוד דלורוזה שחש להצילם).
איכשהו די התחברתי אליה. בין צילום לצילום קשקשנו לא מעט. גיליתי אצלה עושר תרבותי יוצא דופן וידענות מעוררת התפעלות. בלי שום מניירות של כוכבים. רחוקה ממשתתפי תכניות ריאליטי של היום שלא כלום עומד מאחוריהם. כאלו שמדלגים מפתיחת חנות ממתקים לטעימות במסעדת שף. ענת, לעומתם, לימדה בבית ספר.
מאז אותן בחירות נפגשנו, זעיר פה וזעיר שם, באירועי תקשורת. שמרתי על קשר באמצעות האזנה לתכניותיה. בתוך ים הביקורת היה נחמד לשמוע שלא הכול רע במדינה (אני חושב שכמעט הכול טוב - רצוי לשפר אבל עדיף על כל מקום אחר בעולם) ולו רק לשעה בין 3 ל-4 אחר הצהרים.
אולי כדאי שבלוח המשדרים של הרדיו תוכלל תכנית חדשה בשם "מכבדים את ענת דולב" שבה יציגו את העשייה הנפלאה שיש לנו כאן אצלנו.
ת.נ.צ.ב.ה