מה המשותף לעגילים, צלחת מעוטרת, גופי תאורה, ואפילו איצטרובל? כולם יצירות מזכוכית של אמניות ישראליות מובילות בארץ ובחו"ל.
הזכוכית התגלתה לפני כ-5,000 שנים והפכה לחומר זמין, רב שימושי, דקורטיבי ואמנותי. בתי מלוכה מצריים עשו בה שימוש, הפיניקים שיכללו את שיטת הייצור והחלו לנפח אותה, והרומאים הם אלה שהביאו את השיטה לכדי אמנות של ממש ואף המציאו את הזכוכית השקופה.
סוד הזכוכית השקופה אבד עם שקיעתה של האימפריה הרומית והגיח מחדש עם תחייתה של תעשיית הזכוכית הוונציאנית באי מורנו. הפריחה שהביאה לאי מורנו את תהילתו כמרכז יצור זכוכית, שורדת עד היום. במקביל, התפתחו מרכזי יצור נוספים בעולם ותחום היצירה בזכוכית בפריחה.
רבות נכתב על יופיו וסגולותיו המיוחדות של חומר הזכוכית, הניתן לעיצוב למגוון רחב של שימושים והקשרים, באמנות, בתעשייה, בחיי יומיום, באדריכלות וברפואה. הזכוכית היא חומר המתאים עצמו למגוון רחב של שימושים והקשרים, ועל כן העשייה בו מציעה דרכים רבות וגישות שונות. שנים רבות נתפסה הזכוכית כחומר הבא לשרת מטרות תועלתיות כמו חפצי יומיום, חפצי נוי, יישומים בבניה, מכשור מדעי ועוד.
אמנות הזכוכית עושה שימוש בהשתקפות האור בצבעוניות רבה ובזה יוצרת חוויה ויזואלית עמוקה. בדומה לחומרים האחרים גם הזכוכית הצטרפה לזרם המרכזי באמנות, שבמסגרתו נוצרות עבודות מושגיות, השימוש חדל להיות תכליתי בלבד, והדגש עבר אל המופשט והפיסולי הגלום בזכוכית ודוגמא לכך באה לידי ביטוי בתערוכה זו.
מאז שנות השישים של המאה העשרים, עם התפתחות אמצעים טכנולוגיים שונים, הפכה הזכוכית לחומר מרתק בידי האמנים. תערוכה מיצירותיו של האמן דייל צ'יהולי, הייתה אבן דרך בשינוי הגישה ליצירה בזכוכית.
בתערוכה שתפתח ב- 11.2 ותישאר עד 17.3 "דרך הזכוכית – תערוכה בשקיפות מלאה", בגלרית בן עמי ביפו, משתתפות 9 אמניות ישראליות המייצגות את בכירי אמני הזכוכית בארץ, המציגים מיצירותיהם בארץ ובחו"ל.
מעניין, שונה ועם הרבה שקיפות וצבע.