בשיחה לרגל השבוע הלאומי לגלישה בטוחה מתייחסת אורנה היילינגר, מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח, לסכנות האורבות בעיקר לבני נוער וילדים ברשת.
עיקרה של הסכנה נובע מהחשיפה לטכנולוגיה מהירה יותר מהתפיסה האנושית שלנו, מסבירה היילינגר הרואה בקלות בה יכול כל אחד ללחוץ על לחצן ה'לייק' או השיתוף את הגורם לעצמת הפגיעה שיכולים בני נוער וילדים להיפגע מהרשתות החברתיות ומאתרים בכלל.
את דבריה מדגימה היילינגר בדחיפה קלה של אדם ברחוב, אם מדובר באדם אחד שדוחף ניתן לעבור הלאה לסדר היום בקלות יחסית, אך אם שלושים איש יעשו זאת המכה תהיה עצומה בהרבה, וככל שמכפלת הדחיפה הקלה גדולות פגיעתה מתעצמת והולכת. כך פני הדברים גם בפגיעה מילולית כתובה או מצולמת ברשת. לו מדובר היה בפגיעה המסתכמת במפגש של אחד על אחד הדברים היו קלים יותר להכלה, אך ברגע בו השיתוף הולך ומתרחב התוצאה קשה, בעיקר לילדים המתקשים להכיל זאת. "זה כמו שריפה בשדה קוצים".
היילינגר נשאלה אם האזהרות וההתראות הנאמרות שוב ושוב לילדים אכן מניבות ילדים זהירים יותר או מסוקרנים יותר באשר לסכנות ולדרכי ההגעה אליהן. לדבריה "כמו כל ילד צעיר, חלקינו פועלים עם סקרנות וחלקינו מבינים את המשמעות". דוגמה להבנת המשמעות היא מוצאת בתגובתם של בני נוער רבים לאפליקציה המאפשרת הכפשה מבלי להזדהות. לדבריה בביקוריה בבתי ספר רבים ברחבי הארץ נתקלה בתגובה של מאות ואלפי בני נוער שהבינו את חומרת השלכותיה של האפליקציה וקבעו כי לא יעשו בה שימוש.
היילינגר קוראת לעולם המבוגר להזהיר את הנוער והילדים, גם אם המבוגרים עצמם אינם בקיאים בכל רזי הרשתות החברתיות, האפליקציות והתוכנות. "כמו שמבוגרים מציידים אותם בכלים לחצות כביש ולא להיכנס לסמטאות אפלות, כך אנחנו חייבים להפגין נוכחות הורית וסמכות הורית ברשת, לא בדרך של מעקב אלא לתת להם כלים, ליידע אותם על הסכנות, להציג את האפשרות לפנות אלינו".
את דבריה מבהירה ומחדדת היילינגר כשהיא מדגישה כי על ההורים להסביר את טבע האדם ותכונותיו ולאו דווקא להתמקד בטכנולוגיה שכאמור לעיתים אינה נהירה גם להם. דוגמה לכך היא מוצאת בחוג הכדורגל של בנה, שעל אף שאינה מכירה את חוקי המשחק היא יודעת כיצד להזהיר אותו ולא תשלח אותו לחוג מבלי לדעת מי המדריך ומי החברים השותפים לחוג.
ובמידה וחלילה משהו קורה וילד נפגע, היילינגר קוראת לפנות לקו החם של איגוד האינטרנט הישראלי ולקבל עזרה במהלך כל שעות היממה.