ישראל מציינת היום (שלישי) את יום המשפחה – מועד שאין לו סדר יום ברור, אותו מנצלים בכלי התקשורת בעיקר בכדי לדבר על מודלים "אלטרנטיביים" למשפחת אבא ואמא המסורתית.
בגנים ובבתי הספר הילדים מכינים בו ציורים עבור בני משפחתם.
זה לא היה כך תמיד. במשך כ-40 שנה ציינה ישראל בתאריך ל' בשבט את יום האם. הנוהג החל ב-1951, ונולד מיוזמה של עיתון הילדים "הארץ שלנו". לא מדובר כמובן במועד השייך ללוח השנה היהודי, אך הוא היה נהוג גם בארה"ב ובגרמניה, בין השאר.
התאריך נקבע ליום פטירתה של הנריאטה סולד – פעילה ציונית ומחנכת, מייסדת ארגון הנשים "הדסה", אשר עמדה גם בראש "עליית הנוער" וכונתה "אם עליית הנוער". לה עצמה לא היו ילדים מעולם.
המוני בית ישראל ציינו ביום זה את תפקידה המרכזי של האם בתא המשפחתי המסורתי. האם שבמשך כל ימות השנה טרחה במסירות אין קץ למען בני ביתה, בדרך כלל ללא הכרה של ממש בפועלה, קיבלה באותו יום ולו מעט מהוקרת התודה לה היתה ראויה, ופונקה במתנות מהבעל והילדים. זו, לפחות, היתה רוחו של היום הזה.
כל זה השתנה בשנות ה-90. אז החלו ארגוני הנשים הוותיקים – ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה – להיות מושפעים מארגון-על הקרוי "שדולת הנשים" של הקרן לישראל חדשה. האידיאולוגיה הלוחמנית שהכתיבה השדולה כללה אלמנטים אנטי-משפחתיים מובהקים ומלחמה מתמדת בין המינים.
לכן היה צורך "להרוג ברכּוּת" את יום האם. וכך נולדה ההחלטה להפוך אותו ל"יום המשפחה" האפור.
במקביל הוכנס לוח השנה הישראלי "יום האישה הבינלאומי" ב-8 במארס. יום זה נקרא בעבר "יום הפועלת הבינלאומי" והיה חג רשמי של ברית המועצות, מאז המהפכה הבולשביקית של 1917. המסרים שמועברים בו – בין השאר, בסיוען של מגדריסטיות נאמנות המשמשות בתפקידי מפתח בעתונות – הם של מאבק נגד "אפליית שכר" וסוגי אלימות שונים, המיוחסים באופן מוחלט לגברים. הרוח היא רוח של מלחמת מינים ולא של בניית בית מתוך שיתוף והקרבה הדדית.
ברם, ישראלים רבים מתגעגעים ליום האם הישן והמרגש.
בקבוצת הענק "מאמאזון" בפייסבוק (95,000 חברות) היתה מי שהעתיקה פוסט פופולרי מ"יום המשפחה" של 2013, שנפתח במילים:
"לילדיי האהובים, שתיקנו אותי שהיום זה יום המשפחה ולא יום האם... אז יש לי כמה דברים להגיד לכם."
הדברים הללו כללו בין היתר את הקביעות הללו:
"בזכות אמא הגעתם לעולם.
הייתם בבטן שלי 9 חודשים עד שהגעתי לגודל של משאית.
אפשרי להקיא 36 פעם ביום, ללכת לישון על קיבה ריקה ושוב – לקום ולהקיא.
כשלא הרגשתם טוב בגן, הגננת לא התקשרה למשפחה – היא התקשרה לאמא. אלי.
אמא ויתרה על קריירה רק בשביל לראות את הפנים היפות שלכם ב-16:00 ולא ב-20:00.
זאת אמא שהלכה איתכם לרופא יום אחרי יום אחרי יום, עד שהרופא ראה את האדום בגרון, שאמא ראתה כבר כמה ימים לפני זה.
את סימני המתיחה בבטן של אמא קיבלתי מתנה מההריון. הבטן של אבא נשארה חלקה!
אמא אוהבת את כל מי שאתם אוהבים, גם אם לפעמים החברים שלכם נתקעו לי בבית כמו עצם בגרון.
בכל פעם שאתם לא מרגישים טוב – גם אמא לא מרגישה טוב.
אז ילדודס שלי...אתם תקראו לזה יום המשפחה, אני אקרא לזה יום האם... ואני בטוחה שכשתגדלו גם אתם תקראו לזה יום האם".
הפוסט קיבל כ-700 סימוני "אהבתי" ומרבית התגובות היו חיוביות אך היתה גם מי שכתבה:
"אני לחלוטין בעד יום המשפחה. אבא שלי עשה עבורי כל כך הרבה! הקשיב ודאג הרבה יותר מאמא. והיום כשיש לי ילדות, אבא שלהם, בעלי! עושה הכל עבורם, הכל כולל הכל! הוא לא היה בהריון אבל אין דבר שהוא לא עושה איתן כולל כל מה שנרשם פה בפוסט. יום המשפחה שמח!!"
לעומתה, כתבה משתתפת אחרת: "זה יום האם. תפסיקו עם יום המשפחה המטומטם הזה. יום המשפחה זאת מכבסת מילים שגם הגבר כביכול יוכל להשתתף בזה ולא יקנה מתנה לאשתו לאות הערכה. והילדים לא יביאו מתנה מיוחדת לאמא, כי זה יום האם. רק יום האם... אנחנו האמהות נפגעות שלקחו לנו את יום האם. יום המשפחה זה חרטא."