הפתעה תקציבית נעימה

איך קרה שלמרות הורדת המיסים, הגיעו הכנסות המדינה בחודש שעבר לשיא של כל הזמנים

תגיות: בשבע 681
שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ב' באדר תשע"ו

באוצר לא ממהרים להתלהב. החשבת הכללית, מיכל עבאדי בויאנג'ו
באוצר לא ממהרים להתלהב. החשבת הכללית, מיכל עבאדי בויאנג'ו
צילום: מיטל כהן, פלאש 90

דוחות החשב הכללי באוצר, אשר מתפרסמים מדי חודש, נראים לעתים כמו גיבוב של מספרים.

אולם עיון מעט יותר מעמיק מגלה לפעמים נתונים מעניינים, כאלו שמלמדים משהו רחב יותר על הכלכלה הישראלית או על מצבו של תקציב המדינה.

השבוע פרסם החשב הכללי את הדו"ח החודשי לסיכום חודש ינואר. ינואר 2016 היה, כך מסתבר, חודש שיא. בחודש זה הסתכמו הכנסות המדינה ממיסים ומאגרות ב‑27.4 מיליארד שקלים, הסכום הגבוה ביותר שגבתה המדינה בחודש בודד. השיא הבלתי צפוי הביא לכך שבינואר נמדד עודף של 3.9 מיליארד שקלים בפעילותה התקציבית של הממשלה. צריך לציין שבאוצר העריכו מראש שינואר ייגמר בעודף, אך לא העריכו שהוא יהיה גבוה כל כך.

סעיף החדשות הטובות בהקשר הזה הוא קצת ארוך. בין היתר מתברר כי למרות הצמיחה הנמוכה, ולמרות העובדה שהמע"מ ירד לפני זמן לא רב, הסכום שגבתה מדינת ישראל במע"מ בינואר 2016 גבוה יותר מהסכום שנגבה בינואר 2015 בכ‑200 מיליון שקלים. ההכנסות ממס החברות זינקו בשיעור של 9.8 אחוזים לעומת ההכנסות לפני שנה, למרות שגם מס זה הופחת.

עם זאת, באוצר לא ממהרים לפצוח בחגיגות ומספקים הסבר לעלייה בגביית המס. על פי ההסבר, העלייה בגביית המיסים העקיפים מקורה ביבוא כלי רכב גבוה השנה, לעומת יבוא נמוך בשנה שעברה. זאת בשל הקדמת יבוא מכוניות בדצמבר 2014, ערב עדכון נוסחת המיסוי הירוק.

ועכשיו ברשותכם נעבור לצד ההוצאות. וכאן תרשו לי לרגע אחד לצטט ממש מילה במילה משפט אחד מתוך הודעת משרד האוצר: "סך ההוצאות של הממשלה (ללא פירעון קרן) הסתכמו בחודש ינואר ב‑23.8 מיליארד שקלים. מזה: הוצאות משרדי הממשלה 19.5 מיליארד שקלים, תשלומי ריבית על החוב הממשלתי 4.3 מיליארד שקלים ותשלומי ריבית וקרן למוסד לביטוח לאומי 0.1 מיליארד שקלים". משמעות המשפט מדהימה בעיניי: קרוב לחמישית מהוצאות המדינה בינואר היו על ריבית.

למעשה מדובר בתשלומים שנובעים מהחובות שהמדינה לקחה על עצמה בעקבות התנהלות תקציבית גירעונית בעבר. אני חס וחלילה לא שופט את קברניטי העבר, ולא טוען את הטענה השטחית שגירעון הוא תמיד דבר רע. במידה רבה גירעון הוא רע הכרחי, מציאות שקשה להימנע ממנה. אך למרות זאת, כאשר מתכננים התנהלות גרעונית, צריך תמיד לזכור מה המחיר. והמחיר גבוה יותר אפילו מתקציב הביטחון.

באופן כללי הוצאות המדינה בינואר השנה היו גבוהות מההוצאות בינואר אשתקד. הסיבה כמעט מובנת מאליה. בינואר אשתקד (וגם בפברואר, במרץ, באפריל, ואפילו בחלק מנובמבר) לא היה למדינת ישראל תקציב. התוצאה היא אמנם רעה למשק אבל חסכונית לתקציב. כשיש תקציב, תמיד מוציאים יותר. העלייה בהוצאות המשרדים, לצד תוספות שכר, הביאו לגידול בהוצאה הכוללת, שכאמור גם אחריו נשארה המדינה בעודף גדול.

פנסיה מתקתקת

לפעמים קורה שמגיעה למישהו מילה טובה. וכשכבר קורה דבר כזה, אז כדאי להגיד לו מילה טובה. הפעם תרשו לי לומר מילה טובה לח"כ מיקי זוהר, שהחליט לנסות לטפל, גם אם באופן חלקי, יש להדגיש, באחת הבעיות הקשות של דור הביניים בישראל של היום, בעיית הפנסיה.

במילים קצרות, בלי להסתבך יותר מדי, הבעיה היא פשוטה. לדור בני ה‑25 עד 45 של היום תהיה מעט מאוד פנסיה. ההכנסה השוטפת שלהם תיחתך ביום צאתם לפנסיה בחצי, במקרה הטוב. מאות אלפי - או אפילו מיליוני - ישראלים, שהגיעו למשהו בחיים, שעובדים קשה ומשתכרים יפה, יגלו יום אחד סביב גיל 67 שפנסיה היא תענוג די בעייתי. נכון, יהיה להם הרבה מאוד זמן פנוי, אבל מצד שני יהיה להם מעט מאוד כסף כדי להתמודד איתו.

לא, אני לא בהכרח מדבר על הקשישים שיצטרכו לבחור בין אוכל לתרופות. להם בוודאי צריך לדאוג. אני מדבר על מיליוני ישראלים שיאבדו את תחושת הרווחה הכלכלית. יהיה להם כסף לאוכל, הם יוכלו להרשות לעצמם לקנות תרופות, אבל יציאה לקולנוע או נסיעה לטיול עלולים להיות בשבילם מותרות קשים להשגה.

למה זה קורה? בגלל שילוב של שני גורמים. הראשון הוא מעבר למודל של פנסיה צוברת אישית בכלל הענפים והמגזרים. בלי להלאות אתכם בכל הפרטים, העיקרון הוא פשוט: מה שחסכתם אישית זה מה שתאכלו בפנסיה. איש לא יסבסד בשבילכם יותר מזה. הגורם השני הוא התשואות הנמוכות. כבר קרוב לתשע שנים שהריביות בעולם נמוכות מאוד. סביבת הריבית הנמוכה פוגעת ישירות בתשואה שאנחנו מקבלים על הפנסיות שלנו. וזאת יש לדעת, במודל של פנסיה צוברת אישית, התשואה היא מרכיב קריטי. בלי תשואה ראויה על ההון, אין שום סיכוי להגיע לסכומים הנדרשים כדי להתקיים בכבוד לעת פרישה.

אז מה עושים כשהתשואה נמוכה? האמת היא שהפתרון היחיד הוא לחסוך יותר, וזה למעשה מה שמבקשת לעשות הצעת החוק שהגיש ח"כ מיקי זוהר. על פי ההצעה, יחויבו כל המעסיקים במשק להפריש לקרן הפנסיה של העובד 7.5 אחוזים במקום 6 אחוזים המחויבים כיום, ואילו שיעור הפרשת העובד לפנסיה יעלה ל‑7 אחוזים במקום 5.5. למעשה, ההצעה תשווה את מצבם של העובדים במגזר הפרטי לזה של עובדי המגזר הציבורי, ולמעשה תשלים את מהפכת "פנסיית חובה". מטבע הדברים, את עיקר התועלת מההצעה יפיקו עובדים צעירים יחסית, כאלה שנותרו להם עוד כ‑30 שנה ומעלה בשוק העבודה, אולם גם תרופה חלקית לבעיה היא עדיין בגדר תרופה. המשמעות של ההצעה יכולה להגיע אצל עובדים שמשתכרים שכר ממוצע ומעלה לאלף שקלים בחודש ויותר בתקופת הפנסיה.

כעת נותר לנו לקוות שלמרות שמדובר בהצעה לא פשוטה, שכן העלויות שהיא מגלגלת על המעסיקים אינן מבוטלות, היא תאושר ותציל לרבים מאיתנו את הפנסיה.