
בספר תהלים כתוב: "יעלוז שדי וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער. לפני ה' כי בא, כי בא לשפוט הארץ, ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו".
אני שואל: מה פתאום שרים העצים שביער? הרי ה' בא לשפוט את הארץ! על מה החגיגה הגדולה?
"משפט" זה דבר לא נעים. דנים אנשים, דנים בריות, ומעצם אופיו וטיבו של משפט תמיד ישנו צד שהפסיקה נגדו היא קשה, כואבת, לא מקובלת על דעתו. אז מה עולם שרים ושמחים על המשפט?!

"משפט" זה דבר לא נעים. דנים אנשים, דנים בריות, ומעצם אופיו וטיבו של משפט תמיד ישנו צד שהפסיקה נגדו היא קשה, כואבת, לא מקובלת על דעתו. אז מה עולם שרים ושמחים על המשפט?!
אולי התשובה היא שכולם שמחים ושרים כי סוף סוף תופיע האמת בעולם. סוף סוף האנשים הישרים והטובים בעולמנו יפסיקו לראות את העוולות, השחיתויות, הפראות, ריצוי התאוות. הקב"ה נתן להם זמן ומקום לפעול ללא רסן, בסבלנות גדולה מצדו, נגד מצוותיו. הוא נתן חופש לילדיו המטורפים לעשות בכל יום במשך שנים ובמשך דורות כל העולה על דעתם. וכעת הגיע הזמן להגיד להם – די!!
יבוא יום והמיוחל מכל יקרה. האמת תרד לארץ! הטוב ינצח!
אין אפשרות לחמוק יותר מהאמת. ומתי כל זה יקרה? באחרית הימים?
לא! בימים אלו ממש.
אנחנו רואים את זה קורה. בטח שמתם לב שבשנים האחרונות העולם פועל ומונע בצורה אחרת, המעורבות אחרת ממה שהיה בעבר. בקצב אחר, באופן אחר. במשך אלפי שנים נראה היה שתכיפות אסונות הטבע הייתה אִטית יותר מהקצב שבו הם קורים כיום. השינויים הפוליטיים היו אטיים יותר, כמות האוכלוסייה לא הגיעה לממדים כאלה. הטבע לא נהרס בקצב מואץ כבתקופתנו והתקשורת, המדע והרפואה של ימינו לא לא עומדים להשוואה לשום תקופה אחרת בתולדות האנושות.
מתי אי פעם כמות כזו של מוסלמים הציפה את אירופה?
מתי נראתה קבוצת רוצחים גדולה כל כך כמו דאע"ש ששחטה אוכלוסיות שלמות? שהרסה פסלים ויצירות אמנות בני אלפי שנים מתקופת הממלכה האשורית?
מתי קרסו כל כך הרבה מדינות ערב אחת אחרי השנייה בתקופה קצרה כל כך בת כשש שבע שנים?
מתי בזמן קצר זכור לנו שנשיא, שר הפנים, שר האוצר, ראש הממשלה, רב גדול ומנהיג רוחני נכנסו לתקופות מאסר ממושכות?
על כל המהלכים האלו כדאי להתעכב מעט במחשבה. מה קורה פה?

כמעט בכל יום מואשם פוליטיקאי בכיר, ניצב במשטרה, שחקן גדול או מפקד טייס בעוולות השטופות ביצרים אפלים. מעשיהם השפלים לא מתאימים לגובה מעמדם. העולם חסר הערכים, המעוות של פעם מתחיל לגסוס. להלך הרוח העולמי נמאס ממנו.
נמאס מאי שמירת המוסר, מההתעלמות המוחלטת ממצוות התורה ומחוקיה. תורת ישראל ניתנה לא רק לדתיים, היא ניתנה לכולם! לכל אחד ואחת מהעם שלנו! קיבוצניקים, עירוניים, מושבניקים, זקנים, צעירים, חילונים, חרדים, כולם! התורה חיה וקיימת, נמצאת בכל מקום וחלה על כל אחד ואחת. אולי היא לא מדברת אבל בטוח שהיא גם לא שותקת.
יום יום דואג בורא העולם להראות לנו, לכולם, בעיתונות ובטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט שהוא לא שותק. ראו והזהרו! ניצול מיני, גם אם נעשה בחדרי חדרים, הקב"ה בכבודו ובעצמו רואה ומוציא החוצה את המעשים החולניים לעיני כל. את המעשים כמות שהם!
אם אנשים חושבים לעשות שחיתויות, פשעים, גנבות – צפו פגיעה. בשמיים רואים את זה ולא אוהבים ומתי שהוא נגמרת 
ביום ראשון דיווחו כלי התקשורת בשמחה על יציאתם של כמאתיים אלף מטיילים ליהנות בחיק הטבע. סלחו לי, באמת סליחה, אני רק אומר: בתורת ישראל כתוב על נסיעה בשבת שאנו עוברים על כמה איסורים
הסבלנות וכל פשע יבוא בחשבון וכל אדם ייתן את הדין על הדבר. כמאמר הפתגם: "הפשע לא משתלם".
ולמרות זאת, אנשים בכל יום הולכים אחר הצדדים האפלים שלהם ולא מסתפקים ב"אושר שביושר" והם משלמים בחייהם, בהשפלות ובדיכאון וגם במוות כתוצאה מדרכיהם המקולקלות.
בתפילת העמידה בסידור שלנו כתוב: "ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים". שלא נחשוב שמדובר רק במחבלים רוצחים, כמובן שאלו אויבנו ובזדונם המעוות הם בני מוות. אויבנו לפעמים הם גם בלבנו, בצד השני של הלב, הצד הלא טוב. הלב שלפעמים אוהב את מה שאסור לאהוב, הופך לאויב. אם הלב אוהב אישה נשואה ואסורה לנו הוא הופך לאויב לאדוניו. ואם הרגש נותן הוראה ליצור אִתה קשר אהבה הוא לב מזיד וצריך לשבור אותו ולהכניע אותו, אין מוצא אחר!
אם אדם חומד ומתאווה לקחת כסף לא לו, האדם הופך אויב לעצמו ולחברו. על כך גבירותיי ורבותיי, בא הקב"ה בתקופתנו. אנו ממש רואים את התערבותו הישירה והמהירה בארץ כל הזמן.
בשבת הראשונה של חודש אדר א', חזאֵי מזג האוויר חזו חום ראשון בשבת, אחרי חורף קר במיוחד. ביום ראשון דיווחו כלי התקשורת בשמחה על יציאתם של כמאתיים אלף מטיילים ליהנות בחיק הטבע. סלחו לי, באמת סליחה, אני לא שופט הארץ ולא מטיף לאף אחד שום דבר, אני רק אומר: בתורת ישראל כתוב על נסיעה בשבת שאנו עוברים על כמה איסורים וביניהם הבערת דלק, הדלקת נורות איתות, יציאה מתחום שבת ועוד. ישנם מיליוני יהודים שלא מובן להם מה שכתבתי אבל כדאי להם לדעת שאי ידיעת החוק לא פוטרת מעונש. אני כותב את זה מדאגה לעמנו, לטובת חיי אחיי ואחיותיי.
כמה זמן אנחנו חושבים שמהשמיים ישתקו למעשים הטיפשיים שלנו? למרד שלנו?
בתי המשפט, התקשורת, העיתונות והרשתות החברתיות בעיקר זועקים חמס על העוולות, על ניצול, על אפליה, על עינוי, ובצדק! ברוך השם שהצעקה יוצאת החוצה סוף סוף. אני צועק אִתם ומוסיף את צעקתי על נושאים שעדיין לא מודעים אליהם.
עלינו להמשיך ולהתקדם בכל יום. ללמוד איך לחיות טוב בעולמנו. איך לא ללכת אחרי דמיוננו הרע ואיך כן ללכת שבי אחרי מעשינו הטובים כל הזמן.
רק כך ננצל מהמשפט שבא לארץ ונהיה שמחים. כי אנחנו כבר רוויים מהפשע המשתולל. די לזה!
רוצים לחיות טוב כבר!
שבת שלום,
דני.
---
מתוך מגזין ערוץ 7
