בימי עלומיי בישיבה התיכונית נעדרו בקבוקים מנופן של מסיבות הפורים. הרבנים אסרו זאת ואם מישהו הצליח להגניב איזה בקבוקון זעיר של יין פטישים הייתה שפוכה על פניו נהרה מחויכת ושבעת רצון כמו של מבריח גבולות בימי המלחמה הקרה אחרי עוד ביצוע מוצלח.
הימים ההם חלפו והדרות השתנו, האלכוהול הפך זמין ונגיש יותר במשך כל ימות השנה ובימי הפורים תלמידים לא הבינו על מה בדיוק מדברים איתם כשמנסים למתן מעט את קצב ריקון הבקבוקים לקרבם. התוצאה הישירה הייתה שרבנים, ר"מים וראשי ישיבות נואשו מההתמודדות הזו ולאורך האולם בו התקיימו מסיבות הפורים הרשמיות הוצבו על שולחנות מאורכים בקבוקים וכוסות פלסטיק, ולא כקישוט. לפחות שיהיה בפיקוח.
בשנים האחרונות התופעה קיבלה פן חדש. לא די שהרבנים אינם מנסים להתמודד עם התופעה אלא שחלקם אף מסבירים לשומעי ליקחם בני התשחורת שהשתייה הרצויה היא השתייה נטולת הגבולות, ויש מחמירים שנמצאו מהרהרים יחד עם תלמידיהם בשאלת השימוש בסמים קלים לו היה הדבר מותר על פי החוק - האם זה יהיה בגדר התבסמות או לא. א-גרויסע שאיילע.
ובכן רבנים יקרים וחשובים. השורות הבאות מוקדשות אליכם, רבותיי ונכבדיי שעפר אני למרגלותיכם, ולא כסיסמה או במליצה אלא כאמת צרופה.
ברור לי לחלוטין שכל כוונותיכם קודש וכל מגמותיכם נטועות ביסודי ארץ וברקיע השמים (ושוב, לא, אני לא מלגלג חלילה, אלא מתכוון לדברים ברצינות מוחלטת). אין בי בדל ספק באמונתכם היוקדת סביב חשיבות ההתבסמות עד דלא ידע. אני משוכנע לחלוטין שמצווה זו בעיניכם מחייבת הקפדה ככל מצווה אחרת, ואני גם יודע שבשיעורים רבים שמסרתם לתלמידיכם מאז ראש חודש אדר העברתם להם את עומק חשיבות ההתבסמות על פי הנגלה והנסתר. ועם כל זאת ואף על פי כל זאת אני הקטן מבקש מכם – חכמים היזהרו בדבריכם.
על אף הדברים הנשגבים שניסיתם להטמיע בתלמידיכם, לא אתם רבותיי החשובים הם הגוררים ברחובות עוד אחד מבחורינו הטובים שאת כל ששתה ואכל ביממה האחרונה הוא פולט כעת על בגדיו ועל חבריו המוסרים את נפשם למען כבודו המתבזה ומחפשים עבורו מיטה בה ישכיבו אותו לישון, לעיתים תוך כדי מאמצים לא מבוטלים להתגבר על התנגדותו לכך.
לא אתם, רבותיי, הם הוריהם של הבחורים שהלגיטימציה שקיבלו בשיעורים בישיבה לשתייה מוגברת שלחה אותם לעוד בקבוק ועוד בקבוק, וכעת הם, ההורים, מנקים את הסחי והמאוס שהבן הצדיק שלהם (באמת צדיק. אני רציני לחלוטין) פולט מפיו על הספה ועל ריצפת סלון הבית...
לא אתם, רבניי החשובים, הם אותה בחורה צעירה ותמימה שזה עתה נישאה לאחד מצדיקי הישיבה ומצפה לראות אותו בשיא תפארתו הרוחנית ומגלה אותו מתגולל חסר שליטה בביתם הצנוע מבלי שיש לה את הכלים להתמודד עם המראה המבהיל והמבעית, מראה שהיא תישא צרוב במוחה עוד חודשים רבים קדימה בכל פעם שתראה אותו, צדיק ככל שיהיה, ותהרהר אולי בעצם לא זה הבעל שעליו חלמה בעבר...
לא אתם רבותיי הם אחיו הצעירים של הבחור שלימדתם וכעת רואים אותו מתפלש בביזיון ואומרים לעצמם 'זו תורה וזה לומדה?', או 'אם לו, בחור הישיבה הנערץ מותר, אז גם לי כדאי לנסות...'.
ומובן שלא אתם רבותיי הם אותו בחור שבין כל אותו גועל שהוא מפריש מפיו הוא גם פולט הצהרות ואמירות מביכות ומבזות ששנים רבות אחר כך ינסה למחוק אותן (במידה ומישהו מחבריו יהיה מספיק ישר כדי לגלות לו מה אמר באותה שעת גילופין מכוערת). נכון רבותיי, הם אומרים גם דברי תורה והדברים מתוקים ונפלאים, אבל יש לא מעטים מהם שדבריהם לא מתחילים ומסתיימים בדברי תורה, ודי לחכימא...
ועדיין לא אמרנו מילה על שתייתן של בנות שהתבזותן בחוצות אחרי הלגימה המקודשת הזו תישאר איתן ככתם לאורך שנים, בין אם הסתיימה ההתבזות הזו באמירה ובין אם במעשה, וגם כאן אין צורך להאריך. מישהו לוקח אחריות על עתידן ושמן הטוב של הבנות הללו?
רבותיי ורבניי, בחורינו הטובים, תלמידי הישיבות המופלאים אינם מורגלים בשתייה במשך כל ימות השנה ודווקא משום כך האלכוהול מפעם בהם במהירות, הם לא מודעים להשלכותיו וגומעים ללא בקרה. בהפוך על הפוך דווקא אותם שאלכוהול הוא חלק מהתפריט הקבוע שלהם עשויים להגיב באופן מבוקר יותר לשולחנות עמוסי אלכוהול, ודווקא הם אם ישתו תגובתם לא תהיה קשה, חמורה ואכזרית כל כך.
נותרו לכם רבותיי עוד מספר ימים אחרונים עד חג הפורים, תעשו משהו בימים האלה למען כבודם של התלמידים שלכם, למען כבודה של התורה. זה לא מאוחר מדי. הרי למשימת החינוך יצאתם נבחרתם ומוניתם, וברגעים שכאלה מבחנה של המשימה הזו מגיע.
וכשישאלו תלמידינו הקדושים כיצד ניתן להגביל ולמנוע מצווה חשובה כל כך, אפשר יהיה לשאול אותם אם כל שאר המצוות זוכות אצלם לקנאות עילאית וקדושה שכזו, או שרק מצוות ההשתכרות בפורים זוכה לפרץ דבקות שכזה. האם כך הם רצים לבית המדרש כל השנה? האם כך הם דבקים ומכוונים בתפילה? האם כך הם מקפידים על כל קלה וכל חמורה עד שכל שנותר חסר בארסנל המצוות שלהם הוא ההקפדה המדוקדקת על מנהג מצוות השתייה כדת אין אונס? או שאולי משהו שולח אותם אל הלגימה הבאה? הדרך אל מנהג האלכוהול הפורימי ראוי לה שתעבור בדרך ארוכה של הקפדה הלכתית ותורנית (ואז היא גם אולי תיראה מעודנת הרבה יותר).
את השורות הללו אסיים בכך שאם פגעתי בדבריי אלה ברבנים, מחנכים, ר"מים או בחורי ישיבות ותלמידות אולפנות – הריני מתנצל מעומק הלב. אין כאן כל כוונה לזלזל ברמתם הרוחנית של התלמידים או להתערב בהנהגתם של הרבנים, אלא בסך הכול בקשה לחשוב על כל העניין מחדש.