עניין אישי והפעם עם ירון לוץ

בן 44. תושב כפר עציון. נשוי לרחל ואב לחמישה. מנכ"ל האגודה להתנדבות

תגיות: אתנחתא 682
עפרה לקס , ט' באדר תשע"ו

ירון לוץ
ירון לוץ
צילום: גרשון אלינסון

התחלה: נר שני של חנוכה תשל"ב, תל אביב. האב היה איש צבא קבע ואחר כך עבד במחשבים, "אז עוד לא קראו לזה הייטק". האם עקרת בית שלמדה להיות שפית. בכור לאחות. כל שנות הילדות עברו עליו בעיר ללא הפסקה.

ללא הפסקה: המגורים היו בשיכון הפועל המזרחי ביד אליהו בעיר. "זה היה סוג של התנחלות בתל אביב. מהשכונה הזאת יצאו אנשים שהקימו קהילות חדשות בציונות הדתית". אחד המקומות המרכזיים שאליהם נשלחו יתומי כפר עציון ובהם גדלו היה השכונה הזאת, "והיום, המגורים שלי בכפר עציון סוגרים לי מעגל".

לימודים: בית הספר היסודי 'עציון'. "לא פעם המחנכת הפכה לי את התיק, כששכחתי להביא מחברת או ספר". בבית הספר למדו ילדים מהשיכון וגם מחוצה לו, "וזה היה מקום בריא לגדול בו. היו ילדים מבתים תורניים וילדים מבתים פחות תורניים, אבל לא היו מתחים. כולם חיו בטוב ובהרמוניה". את שנות חטיבת הביניים עשה במכינה בגבעת שמואל. זכור במיוחד הרב כהנא, הר"מ של כיתה ט' שהיה מחנך בחסד.

על-יסודי: ישיבת כפר הרא"ה, עוד בימים של הרבנים נריה וצוקרמן. ההתפעלות הגדולה הייתה מכך ש"שניהם היו כל כך גדולים ומשמעותיים ויכלו לעבוד יחד בלי אגו". הדגם הזה נצפה אחר כך בישיבת ההסדר בקריית שמונה אצל הרבנים קירשטיין ודרורי. "זה המסר שקיבלתי לחיים, שאחד ועוד אחד יכולים להיות שלושה, אם הם פועלים מתוך ענווה והכרה בערך ובחזון ופחות ב'מה אני מקבל'".

תנועת נוער: בני עקיבא סניף יד אליהו. חניך ומדריך. "שבט החלוץ יד אליהו הוא נדבך מאוד חשוב בצמיחה שלי. היו שם אנשים טובים שבאו מבתים שונים, וכל אחד הוסיף את החן והלב הטוב שלו".

הסדר: קריית שמונה. הסיבה הרשמית הייתה שהחברים הטובים בחרו בישיבה הזאת, אחר כך הגיע גם החיבור האישי. באופן רשמי הוא היה בישיבה שש שנים, "אבל באופן מעשי אני שם עד היום". מי שעיצבה את אישיותו בצורה המשמעותית ביותר הייתה הישיבה. "גיליתי את הכוחות שבי, היכולת לנהל, הקשר עם אנשים, והבנתי איזה בית אני רוצה לבנות". בהיותו בישיבה הוא החל להיות אחראי על שבו"שים ואחר כך על קבלת תלמידים. "המשכתי את התפקיד גם אחרי שעברתי למרכז".

שייפתח עליי: השירות היה בצנחנים "עד גיל 42". פעם במהלך השירות הוא שכב במארב במשך שבוע, מה שגרם לבלבול בספירת הימים, "עשיתי קידוש בחמישי בערב".

אקדמיה 1: בשנות הישיבה הוא עשה תעודת הוראה, ואחריה תואר ראשון בלוגיסטיקה כלכלה ומנהל עסקים בבר אילן. במקביל הרב צפניה דרורי, שהיה אז וגם היום היו"ר של האגודה להתנדבות, סיפר לו שמחפשים מישהו שיהיה ליד המנכ"ל האגודה ויעזור לו.

עוזר המנכ"ל: "יצחק לנגה, שהיה אז מנכ"ל, הוא אחד האנשים שיש לי הכי הרבה הכרת הטוב אליהם. הוא סוג של מנטור בשבילי". השניים בקשר טוב עד היום.

תקופת שיקום: ״שנתיים לפני שהגעתי לאגודה, יצא דו"ח של מבקרת המדינה, שהמליץ על שינויים מבניים, בשירות הלאומי ועל מינוי של הרב דרורי ליו״ר. בעקבות כך התמנה יצחק לנגה למנכ״ל. ראשי האגודה החלו בבניית חזון חדש, לייצר שקיפות ולפעול על פי המלצות הדו״ח. הדו"ח הזה נמצא בארון שלי, מדף מתחת לתנ"ך".

אקדמיה 2: בהמשך נלמד תואר שני במנהל עסקים ב'אונו'. "אני חושב שהמגזר השלישי צריך להתנהל באופן הכי מקצועי שיש, כי החזית החברתית חשובה לא פחות מהביטחונית". השירות הלאומי נמצא היום בחינוך ברווחה, בבריאות ובמקומות ביטחוניים. "עם כזאת אחריות אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות חובבניים". זו הסיבה של‑30 המנהלים של האגודה נפתח קורס ניהול מיוחד עם האוניברסיטה העברית.

מה נשתנה: השירות הלאומי היום התרחב מאוד. בעיניו השירות אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי. "החזון הוא לעשות שינוי בעם ישראל ובמרחב הציבורי כדי ליצור עתיד טוב לכולם".

לכולם: באגודה משרתות בנות חרדיות בסיכון. בשיתוף עם עמותה חרדית, נשכרו לבנות בתים, ויש להן ליווי צמוד של מדריכות בכל שעות היממה. הן משרתות ביום ולומדות מסגרת מה היא, ואחר הצהריים משלימות לימודים, כל אחת "לפי חליפה שנתפרה לה במיוחד". המטרה: שירכשו מקצוע, יינשאו ויקימו בית נורמטיבי. "לפרויקט הזה יש כבר קרוב ל‑100 בוגרות, והן עולם ומלואו".

שותפים: 1,300 צעירים ערבים משרתים דרך האגודה, ויש לכך חשיבות עצומה. "יש מערך ערבי שמלווה אותם והם מקבלים תוכנית העצמה שבה מדברים על המשמעות של לחיות במדינת ישראל ועל ערכים, הם צומחים להיות אזרחים מן השורה. "הצוות הערבי באגודה מאוד ערכי ומיוחד. יש בהם כאלה שממש סובלים מהתנכלויות בגלל העבודה שלהם". 

נוער בסיכון: 440 צעירים בסיכון ובעלי מוגבלויות משרתים דרך האגודה. "אחד כזה שמגיע לשירות, מכיר בכוח שלו וביכולותיו, מרגיש שהוא תורם וגם מקבל הכרה מהחברה ושהוא שירת את המדינה. זה מדהים ומשמעותי".

אירופים: צעירים מגרמניה, צרפת ואיטליה מגיעים לשנה של התנדבות בעיקר בתחום הסיעודי, "הם חבר'ה מדהימים". המטרה היא להפוך אותם לשגרירים טובים של ישראל באירופה, וזה מצליח. "קיבלנו טלפון ממשרד החוץ, שהם שומעים משגרירויות באירופה שההתנדבות אצלנו, היא כלי לשינוי תודעה בקרב צעירים שם".

ועוד: יש גם 2,500 תיכוניסטים שמתנדבים דרך האגודה ו‑600 בני הגיל השלישי. במספרים זה יוצא, סה״כ 9,000 מתנדבים מדי שנה באגודה, 12 מיליון שעות התנדבות ויותר מ‑ 150 אלף בוגרות ובוגרים.

התובנה: פעם שירות לאומי היה של בנות הציונות הדתית. האגודה ואני בתוכה הבנו שגיל 18 הוא הזמן לגרום לצעירים להפוך משמעותיים, יצירתיים ומתנדבים, והשירות צריך להיות הרבה יותר רחב ונוגע לכולם". עם זאת ה‑DNA לא השתנה. "אנחנו לא שוכחים על בסיס מה הדברים קמו. הרב דרורי והוועד המנהל מתווים את הדרך".

מאבק על לב הבנות: יש הסכמה שבתוך העשייה עם מגזרים אחרים קהל הבית נזנח והבנות מתגייסות יותר לצבא, אם כי "התופעה היא לא בעוצמות שמדברים עליה". המענה לזה הוא "להגיד לבנות שהמקום הכי שליחותי היום הוא בחברה האזרחית. הצבא לא צריך את כל הבנות. עם ישראל והשטח כן צריכים את החיבור לשורשים ולזהות היהודית. נוכחות של בנות ערכיות וטובות משנה את פני החברה הישראלית ובונה קהילות במרכז ובפריפריה.גם בשעות החירום, ראינו כמה הבנות פעלו עם העורף והיו קריטיות בעימותים האחרונים".

רעיה: רחל שמלצר. בהיותו במילואים בעזה, יום לפני השחרור, התחתן מישהו מהשיעור. חבר שכנע אותו שכדאי לעשות את כל הדרך הארוכה כי זו מצווה, והם הרחיקו עד פתח תקווה. "שם ראיתי את הרב דרורי מדבר עם מישהי. שאלתי מי זאת והוא ענה: היא מיוחדת, שווה להתאמץ". רחל היא ד"ר לכימיה ועובדת בסטרטאפ שמייצר מוצרי קוסמטיקה טבעיים. "היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. המצפן של חיי וחברת הנפש שלי".

הברכה: משפחה מדהימה ומגובשת, ארבעה בנים ונסיכה. יקיר אפרים, על שם אביה של רחל, לומד בדרך האבות באפרת; הבן השני, אביה, לומד בכיתה ז' בבית הספר ראשית וכמוהו עילי בכיתה ד' וכרמי בכיתה ב'. הקטנה, מאורי, הולכת לגן בכפר עציון.

ראשית: שלוש שנים וחצי הוא עמד בראש העמותה שמלווה את בית הספר המיוחד הזה, ששם לו למטרה לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות. הוא מאמין שהלימוד בבית הספר הזה הופך את ילדיו לטובים יותר. "אנחנו חושבים שכל שנה היא קריטית כשאתה רוצה ללמד ילדים להיות אנשים טובים. בגרויות תמיד אפשר להשלים". וחוץ מזה האווירה שם מיוחדת - "הם אוהבים ללכת לבית ספר". 

כפר עציון: המגורים הם בהרחבה של הקיבוץ. "זה מקום מדהים. יש לו מורשת והיסטוריה כל כך משמעותיים, שהם משפיעים עד היום". הקהילה "בריאה ואיכותית", החברים טובים והתחושה היא שכולם מסביב "עוסקים בעשייה ובשליחות ציבורית".

אם זה לא היה המסלול: הוא מקווה שהוא לא היה מתפתה להיות מנכ"ל של חברה עסקית, "כי אני קם עם חיוך גדול בבוקר, ולא בטוח שבמגזר העסקי הייתי יכול להשפיע כך". הוא מדגיש "זה לא רק אני, זה הצוות. יש בו גיוון שהגיע מבתים שונים, בני עקיבא ושמו"צ, דתיים וחילונים, והמשותף לכולם הוא שהם חדורי שליחות. הצוות הזה הופך אותי לאדם טוב יותר".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב: קם בשש וחצי, ואחרי תפילה מגיעה האחריות על ארוחת הבוקר וארגון הילדים לבתי הספר. "קוקו זה דבר שלמדתי לעשות לאחרונה". אחר כך עבודה. "בכל יום יש שיחה עם הרב דרורי, שהוא מתווה את הדרך", ואחר כך סדר היום משתנה בין המשרדים בירושלים לביקורים ופגישות ברחבי הארץ.

מוזיקה: בתקופת קריית שמונה ניגן בגיטרה, אבל מתום תקופת הישיבה כבר לא. מאזין לאקטואליה ברדיו ולשירים ישראליים "חדשים".

שבת: "מחכים לה כל השבוע. מתי עוד יש זמן של שעה וחצי עם כל המשפחה?". הילדים מספרים חוויות ונאמרים דברי תורה. ועם זאת, נשברה המסורת היקית שאין לקום מהשולחן עד תום הארוחה. יש אירוח הדדי של משפחות בקהילה, ומדי פעם אירוח של חברי הילדים ל'עונג שבת'.

אוכל: משפחת לוץ משתייכת בוודאות ל"משפחת הטורפים", והאהדה לסוג האוכל בהתאמה. "אפילו הקטנה אוכלת כבר סטייקים".

עתים לתורה: יש הרבה לימוד עם הילדים ולא מספיק לעצמו. "התחושה היא שאתה לא לומד כמו שהיית רוצה".

פנאי: "אין מספיק".

אחזקת הבית: "השאיפה שלי היא להיות שותף מלא בבית". למעט הכביסות, ידו בכול: "בבישולים, ניקיונות וטיפול בילדים". עם זאת "יש לי עוד לאן לשאוף".

מפחיד: כישלונות והשבריריות של החיים.

דמות מופת: הרב דרורי ש"רגליו מוצבות ארצה וראשו מגיע השמימה". חמותו מרים "אם לעשרה שהיא פשוט דמות מופת". והוריו אברהם ושולמית, "שכל מה שיש לי זה בזכותם".

משאלה: "שהילדים יהיו מאושרים כל חייהם".

כשתהיה גדול: הרצון הוא "להיות במקומות שאוכל לתרום ושבהם רוצים אותי". איפה זה יהיה הוא לא יודע, "יש השגחה בעולם".