הפעם היא לא רק הזיזה ארונות וכיסאות ממקום למקום, אלא ביקשה לסדר מחדש את החדרים.
היא החליטה להעביר אותי מהחדר הקטן לחדר הגדול, יחד עם איילת ושחר.
היא גם קנתה מיטת קומתיים, וסידרה שטיח חדש ושולחן כתיבה פינתי. כך שלמרות שאנחנו שלוש בנות יחד - החדר עדיין נראה מרווח ויפה.
את החדר הקטן, שהיה שלי ונמצא ליד החדר של אבא ואמא, סידרו לקראת התינוק שיבוא. וכל השינויים האלה הכניסו אווירה חגיגית של ציפייה בכולנו. עם כל ההתרגשות, ההתחדשות והחגיגיות, אני קצת מתביישת להתלונן, אבל באמת שקשה לי.
עד עכשיו היה לי חדר לבד, משלי. כשרציתי להיות עם כולם הלכתי לסלון, למטבח או לחדר של איילת ושחר. כשביקשתי להיות לבד כדי להתרכז בשיעורי בית, בשיחת טלפון או סתם כדי לקרוא, הייתי סוגרת את דלת החדר וזהו. הייתי לבד והיה לי שקט.
אם השארתי חדר מבולגן, זו הייתה רק בעיה שלי, וסידרתי כשרציתי. וכשעשיתי את זה, היה מובטח לי שהוא יישאר מסודר כל עוד לא אבלגן אותו. עכשיו, אם השארתי בגד על הרצפה - איילת מתחננת שארים. צודקת. הבלגן שלי מפריע גם לה בחדר שלה. אבל גם אם השארתי חדר מסודר, לא תמיד אני זוכה ליהנות מזה לאורך זמן, כי שחר אוהבת לפזר את הבובות כשהיא משחקת.
עם הרגשות האלה הלכתי כמה ימים, מתלבטת איך ואם לשתף את אמא ואבא. חשוב לי שהם יידעו מה אני מרגישה, ואולי גם יהיה להם פתרון, מצד שני, אני יודעת שאין חדר נוסף בבית שמתאים להיות החדר שלי, ואולי התלונות רק יצערו אותם. באותו יום חזרתי מבית הספר בהחלטה להתייעץ עם אמא. כל הדרך ניסחתי לעצמי מה כדאי לומר. כשנכנסתי הביתה גיליתי שהגעתי לעוד חגיגה. באמצע הסלון עמד מייבש כביסה. אבא הסביר שכשיש תינוק מכבסים יותר, ושלא תמיד יש זמן לחכות שהכביסה תתייבש על החבל. את המייבש הוא הוציא מארגז קרטון ענקי, ואיילת התיישבה עם אבא כדי לקרוא את הוראות ההתקנה והשימוש. אני, לעומת זאת, התעניינתי יותר באריזה. כזו קופסה גדולה וחזקה חבל לזרוק לפח.
כשאיילת ושחר גילו אותי יושבת במרפסת, חותכת דלת יפה בקופסה וצובעת את הקירות, הן שאלו מה אני עושה, ואם מותר להן לעזור. הסברתי שאני בונה חדר שקט. סתם מקום קטן לשבת בו. ההתלהבות שלהן, ובעיקר העובדה שהן שאלו שוב ושוב אם גם להן יהיה מותר להשתמש בחדר השקט, גילו לי שגם להן קשה.
עבדנו כל הצהריים. שכן שראה אותנו שאל אם נרצה לקבל גם את הקופסה מהמקרר שלו. כך יצא שבנינו, צבענו ואפילו ריפדנו בכריות, חדרון קטנטן ומקסים שהיה מורכב משני ארגזים גדולים וחזקים. שחר ביקשה לשחק בו עם הבובות. איילת שאלה אם תוכל לשבת שם עם החברות. החלטנו ליהנות מהחדרון בתורנות.
כשאמא הגיעה וראתה אותנו עובדות היא שמחה לעזור, ואפילו תפרה וילונות קטנים לחלונות שחתכנו בצדי הקופסאות. העבודה הנעימה יחד פתחה בפניי הזדמנות לספר לה את הסיבה לכך שאני בונה חדר שקט. איילת הצטרפה לשיחה, ופתאום גיליתי כמה קשה היה לה עד עכשיו לגור בחדר משותף עם שחר. לדבר על הקשיים, לגלות שאני לא היחידה שמרגישה בהם, למצוא יחד פתרונות, כל אלה הרגיעו אותי מאוד. אולי תהיה לי פחות פרטיות, אבל כבר עכשיו אני מרגישה שהקשר עם האחיות שלי התחזק. עכשיו רק נשאר לחכות לתינוק שיצטרף.