לפני שבע שנים שולי רנד הוציא את הדיסק הראשון שלו, ׳נקודה טובה׳.
מי שמתחבר לתורתו של רבי נחמן היה אמור להתחבר למילות השירים, ששאבו כוחות והשראה מזו התורה. אבל ההצלחה הפנומנלית של הדיסק הוכיחה שהמילים חצו כל גבול וכל מגזר אפשרי בחברה הישראלית. הדיסק הפך ליקיר הפלייליסט, ועם ישראל נהר בהמוניו לשמוע אותו.
מה שלדעתי גרם להצלחה הוא פתיחות הלב של רנד. הוא חשף בפנינו הכול: את הנפילות הרוחניות שלו ואת רחשי לבו הכמוסים ביותר. רנד הגיש לנו ניתוח לב פתוח פומבי בליווי צלילים. מתברר שכאשר מדובר בלבבות, גם אם הם עטופים בלבושים שונים, הם פועמים את אותם פחדים, צער וכמיהות. רק שלפעמים הם מנומנמים, ותכליתו של הדיסק הכואב הייתה לנענע לנו את הלב, וכאסירי תודה על כך חיבקנו את השירים ואת רנד השליח.
הלב הוא השריר הכי פעיל והכי חרוץ בגוף. הוא עובד בלי הרף, בלי עין הרע. אבל בכל הנוגע לחלק הרגשי שלו הוא די ישנוני ועצל, ובעיקר נרדם בשמירה.
בשבוע שעבר נסעתי לבני ברק לעשות קניות. כשהגעתי לקופה אצל הירקן, הבחנתי באישה מבוגרת נוברת בפח האשפה. הייתה לה עגלת תינוקות חצי שבורה, שבה הניחה את מרכולתה המעט רקובה. למרות שאומרים שהזבל של אחד הוא אוצרו של האחר, זה היה מראה מזעזע בעיניי. בדמעות שאלתי את המוכרים מה האישה עושה, והאם היא באה לשם תכופות. היה להם קצת קשה לענות. "אה, כן. היא באה לפה מלא. לפעמים קונה, לפעמים מחפשת שם בפחים. לא יודעים מה הקטע שלה". הזדעזעתי לא פחות. היא הפכה בשבילם לשקופה. אין להם עניין איתה. הם לא שואלים, לא מתעניינים ומפנים עורף בהסכמה, והיא בתמורה לא מפריעה. הם שומרים מרחק, כמו שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אומרת לנו לשמור מהאוטו שלפנינו. הם סיפרו לי שיש עוד כמה כמוה. נוברים. אבל הם לא שואלים, כי אולי הם לוקחים לחיות שלהם אוכל... כן, חשבתי לעצמי, לדוסית הזאת עם החלוק והשביס יש בטח עיזים רעבות בדירת החדר וחצי שלה בבני ברק. הכי הגיוני.
איפה הסולידריות?
ביקשתי מהירקן שייגש אליה וייתן לה כסף. לא רציתי לראות שום הכרת תודה על פניה אם אתן לה את הכסף בעצמי. התביישתי, בשבילי ובשבילה. הוא ניגש, ובן רגע היא שפכה את הירקות הרקובים בחזרה לפח וניגשה לתוך החנות כמו כולנו.
אני לא מספרת את זה כדי לקבל אות כבוד. אני מתביישת שלא נתתי יותר. אני מתביישת שאני לא יוצאת לרחובות להפגין עד שאף אדם לא יצטרך לנבור בפח מאחורי הסופר.
באותו יום התפרסם בעיתון הכלכלי ׳גלובס׳ ריאיון עם כלכלן מה‑OECD שאמר שהקיטוב הכלכלי הישראלי נובע מחוסר סולידריות חברתית. פתאום שני הדברים התאחדו ושמו פנס מעל לבעיה גדולה שלנו: הישנוניות הפועמת בלבנו. אם דרך ארץ קדמה לתורה, ואנחנו מתפארים בכך שאנחנו ממשיכיו של אברהם אבינו, שורש מידת החסד; ואם אנחנו מתהדרים באנושיות שלנו, איך ייתכן שלבנו המנומנם מאפשר לנו לעצום עין לנוכח כאבם של ההורים, האחים, החברים והשכנים שלנו? מתי כיבינו את הלב הפועם, הזועק, המרגיש? ולמה בשביל להתעורר אנחנו מחכים לדיסק השני של שולי?
מלך הסלטים – סלט מלב אל לב
בחיפושים אחרי מזונות שטובים ללב נתקלתי בהמון אינפורמציה, אבל כוכב החיפושים היה ללא ספק אגוז מלך. מחקרים מראים שהשמנים שלו ממש מועילים ללב ולהורדת כולסטרול.
חשוב שהאגוז יהיה טרי. תריחו אותו בחנות - אם השמן שלו מתחיל להתעפש ולהחמיץ מיד מריחים. עוד מצאתי כמועילים: תפוחי עץ, תרד, סלרי, ג'ינג'ר, שום, שיבולת שועל ועוד.
החומרים הדרושים:
תרד שטוף היטב
בייבי קייל, או קייל רגיל בלי הגבעולים הקשים
תפוח עץ ירוק פרוס דק דק
אגוזי מלך קלויים בתנור לכמה דקות וקצוצים גס
גבעולי סלרי פרוסים לחתיכות קטנות
מעט חמוציות
לרוטב:
שמן זית (שגם הוא טוב ללב)
לימון
מעט מלח
מתאים כאן גם רוטב תפוחים שעשוי מתפוח ירוק קלוף, אצבע ג'ינג'ר טרי קלוף (כ‑4 סנטימטרים), 2 שיני שום, עלים אחדים של בזיליקום, מיץ מלימון-לימון וחצי, מעט שמן זית ומעט מלח. מרסקים הכול במג'ימיקס. אפשר להמיר את התפוח במנגו או בקיווי.
לפני האוכל כדאי לומר: "יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם, שיהא לי סלט זה לרפואה, כי אתה רופא חינם, מצמיח ישועות ובורא רפואות".
ayakremerman@gmail.com