אחרי שהורגלנו לשיח פוליטי שנוגע בדרך כלל רק לאירועים אקטואליים מיידיים, היה זה משב רוח מרענן כאשר הרב יצחק נריה ניצל את הבמה בכנס ירושלים כדי להעלות לסדר היום בעיית עומק: מעמדה של מצוות תלמוד תורה ומעמדם של הלומדים בקרב הציבור.
הרב נריה אמר כי אם הציבור הדתי-לאומי אכן מעוניין להנהיג את כלל ישראל, עליו לדעת להיכן הולכים, ולשם כך יש להעמיד קומה שלמה של אידיאולוגיה, אשר תהווה תחליף להנהגת המדינה הנוכחית. אידיאולוגיה היא רעיון שלאורו הולכים בלי פשרות – זהו ההפך הגמור מכל מה שהבית היהודי והעומד בראשו מייצגים, ההפך מפרקטיקה ופשרנות. דווקא מי שרוצה להנהיג את כלל הציבור, צריך לעמוד מולו עם מסר ברור, עם תורה שלמה בלא פשרות, עם משנה סדורה של תורת גאולה, דבר שלא תמצא אצל החרדים. תורה שאין בה ויתורים לא בנושאים מדיניים ולא במה שקרוי "ענייני דת".
דבר זה אינו נעשה כלאחר יד. אם ברצוננו באמת להקים חברה תורנית שחיה ופועלת בזכות עצמה, ובוודאי חברה ששואפת ליטול את מושכות השלטון לידיה, יש להעמיד את לימוד התורה כערך עליון בקרב כלל הציבור, החל מגיל אפס. יסוד זה מובן מאליו בחברה החרדית, ודי להעיף מבט אל עולם התורה החרדי כדי לראות במה מדובר. הרב חיים נבון, אשר תקף את הרב נריה, וטען שעלינו לטפוח לעצמנו על השכם בשל הישגי הציונות הדתית בתחום התורני – מוזמן בכל יום רגיל של חול להיכנס לישיבת מיר בירושלים. שם ימצא בכל מקום עשרות ומאות תלמידי חכמים אלמונים, שאף אחד לא שמע עליהם, שאפשר לשאול אותם בכל מקום בש"ס. אם אחד מהם היה בגילו שייך לציבור הדתי-לאומי, הוא היה מיד מוכתר כגדול הדור הבא.
דבר זה אינו נקנה בן רגע. זוהי תוצאה של חברה שהעמידה את המציאות של תלמיד חכם כפסגה האחת והיחידה שאליה שואף כל ילד בגן. בציבור הדתי-לאומי, לעומת זאת, רובו המוחלט של הנוער יעדיף להיות מפקד סיירת ולא גדול בתורה. אמת היא כי ישנם תחומים רבים שבהם החרדים צריכים ללמוד מאיתנו. אמת היא שהציבור הדתי-לאומי העמיד סולם ערכים, ובו חשיבות מכרעת לתיקון כלל ישראל ומדינת ישראל, והיה נדמה שהדבר מחייב השתלבות בחברה הכללית, בניגוד לאידיאל ההסתגרות של החרדים. אולם בפועל הוכח כי ככל שהתערה הציבור הדתי-לאומי בחברה הישראלית הכללית – כך איבד את זהותו ונכנע לתרבות הרוב, במישור הכללי והפרטי.
התורה במרכז
כדי להעמיד עתודה של תלמידי חכמים שתהוה את חוט השדרה האידיאולוגי של הציונות הדתית, ותאפשר לה להתמודד מול החילוניות החומרנית ומול החרדיות המנותקת מתהליך הגאולה, דרוש שינוי בכל הגישה החינוכית. וזו לא תהיה בושה ללמוד מאחינו החרדים בדברים שבהם הם באמת מצליחים. הציבור החרדי העמיד מעל הכול את האידיאל של תלמיד חכם שיושב ועוסק בתורה יומם ולילה. משמעות הדבר היא לא רק לימוד מתוך התמדה, אלא גם היחס הנכון לאותו לימוד. לא מדובר במקצוע כמו הנדסה או אווירונאוטיקה. בציבור הדתי-לאומי, אם מישהו כבר לומד ברצינות, מיד מייעדים אותו למשרה תורנית כזו או אחרת, והוא בקושי מתחתן ומיד עוזב את תלמודו לטובת אותה משרה ובכך נפסקת התעלותו. אם תיכנסו לכולל חזון אי"ש או לכולל פוניבז', לעומת זאת, תראו אברכים בני 40 ומעלה ששוקדים על תלמודם ומוסיפים ידע כל העת.
הציבור החרדי גם מחנך את בנותיו לשאוף להקים בית על בסיס אותו אידיאל, על כל הקושי שכרוך בכך. אצלנו, דבר כזה אינו אלא חלום רחוק. אני נתקל בכל אותן בעיות בתלמוד תורה שלנו בחברון מצד הורים שהם באמת צדיקים, אלא שבתמימותם אינם מבינים את חשיבות הלימוד על טהרת הקודש. ואף אלו שמבינים זאת לא תמיד מבינים את חשיבות ההיבדלות מהתרבות החילונית אם ברצוננו להצמיח גדולי תורה.
לא יעזרו נסיונות הטיוח וההשוואה למצב באירופה של לפני השואה, שאין לה כל מקום בחברת השפע של ימינו, מה עוד שאירופה של אז פשטה את הרגל מבחינה רוחנית. שאלו את הרב ליאור, ותקבלו את אותה תשובה שהייתם מקבלים מכל גדולי התורה שהיו לציונות הדתית, החל מהראי"ה קוק דרך בנו הרב צבי יהודה, דרך הרב נריה ועד הרב אליהו והרב שפירא – הרב יצחק נריה קלע במילותיו לאמת, אף אם היא כואבת.
אם הציבור הדתי-לאומי באמת מעוניין לתפוס את מושכות השלטון, עליו לערוך רוויזיה מוחלטת בצורת החשיבה וההנהגה. לא עוד פתיחות כלפי רוחות זרות, כי אם העמדת לימוד התורה במרכז והצמחת מנהיגים תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה, אשר מכוח תורתם ירעיפו על כלל ישראל את המסר של תורת הגאולה, תורה של ארץ ישראל, מדינת ישראל ואהבת עם ישראל. אם לא יבוא אותו שינוי, אז בעוד 20 שנה נחזה בשתי תופעות: מצד אחד ימשיך תהליך הנשירה אצל אלו שמנסים להשתלב בצבא, באקדמיה ובשאר מעוזי הישראליות; ומאידך - אלו שבכל זאת ישאפו להישאר בבית המדרש ויחפשו דמויות מופת להשראה, ימצאו אותן בציבור החרדי.
הציבור הדתי-לאומי עומד על פרשת דרכים, ועליו להכריע לאיזה כיוון הוא הולך.