כבר עם שחר נראתה תנועה ערה של בני אדם שבאים לפקוד את קברי אבותיהם וקברי אבות העיירה - חסידים ואנשי מעשה וגם גדולי תורה.
בשעת צהריים הגיעו אנשי חברה קדישא, שנמנו על בני העלייה שבעיירה, לבית העלמין וסיירו בין הקברים העתיקים, כשהם בודקים בכובד ראש את מצב המצבות כדי לתקן את הטעון תיקון. הם עברו בין הקברים ובחנו אותם היטב במגמה לשפצם ולהיטיב את האותיות החקוקות שיהיו יותר ברורות. ראש החברה קדישא החזיק בידו פנקס ובו רשם את כל ההחלטות שהתקבלו במקום. לבסוף ניגשו כולם אל העיירה לסעודת מצווה שהוכנה מבעוד מועד, התוועדות של דיבוק חברים וקבלת החלטות בענייני חסד של אמת.
באותה עת הגיע גם רב העיירה רבי אייזיק מהומיל, משכיל עצום בתורת החסידות, מגדולי חסידי חב"ד, בלוויית שמשו לבית העלמין כדי לפקוד את קבריהם של רבני העיירה וגדולי התורה שחיו בה. הוא נראה עובר בין הקברים שנהג לפקוד מדי שנה, מתפלל תפילה קצרה ליד כל קבר ופונה הלאה לדרכו.
רבי אייזיק הגיע לקצה בית העלמין לחלקה חדשה שבה נכרו הקברים האחרונים, ואז פנה לעבר מצבה אחת מבהיקה מלובן. הוא קירב את עיניו כאילו ביקש לבחון אם אכן זו המצבה שהוא מחפש. לאחר שקרא את המילים הרבות החרותות על המצבה, הנהן בראשו כאילו מצא סוף סוף את מבוקשו.
אז פנה לאחור אל שמשו, סימן לו להתקרב לעברו ואמר: "לך מיד אל העיירה והבא עמך גרזן כבד!"
השמש לא הבין מה רצונו של הרב, אבל מיהר לעבר העיירה וחזר כעבור זמן קצר עם הגרזן המבוקש בידו.
"כעת הנף את הגרזן", פקד הרב, "ומחק את כל מילות השבח שנחקקו על הנפטר. השאר רק את שמו ותאריך פטירתו".
השמש לא האמין למשמע אוזניו והיסס בביצוע הפקודה.
"עשה מה שאומרים לך!", הורה לו הרב בתוקף.
השמש הניף את הגרזן ובידיים רועדות החל להכות על המילים החקוקות ולמחוק את תארי הכבוד והמעשים הטובים שיוחסו לנפטר. כאשר סיים את מלאכתו ניכרה על פניו של רבי אייזיק שביעות רצון.
"כעת נוכל לגשת לסעודה של החברה קדישא", אמר לשמשו שעדיין היה נסער ממה שנאלץ לעשות זה עתה.
השמועה על המעשה המשונה פשטה ברחבי העיירה והגיעה גם לאוזניהם של אנשי חברה קדישא שהמתינו לרב. הם קידמו את פניו בכבוד וביראה כתמיד, אבל סימני השאלה ניכרו על פניהם.
"אשרי חלקי שזכיתי לעשות זה עתה חסד עם נשמה יהודית!", פתח רבי אייזיק עם בואו, כאילו חש במבטי התמיהה שעורר מעשהו. הוא התיישב במקומו בראש השולחן, בירך "שהכל נהיה בדברו", ולגם מעט מכוסית המשקה שהוגשה לו.
"לחיים, לחיים", אמר כמנהג החסידים והחל לספר: "לפני כמה שבועות נפטר בהומיל יהודי פשוט. הוא נקבר בלוויה קטנה וצנועה בנוכחות מצומצמת של בני משפחה וכמה מכם שעסקו בקבורה. איש זה לא הצטיין בלמדנות מיוחדת או בצדקות יתרה, אך היה יהודי כשר עם לב חם. בחייו קיים מצוות רבות, אבל גם מעד פה ושם כמו כולנו. בקיצור, יהודי מן השורה...
"כאשר הגיע האיש לפני בית דין של מעלה, נשקלו כל מעשיו הטובים והרעים, וכבר עמדו לפסוק את דינו ולשולחו למקומו הראוי, ואז לפתע הגיע מלאך הנושא עמו לוח שיש לבן מבריק חקוק במילים רבות. זו הייתה המצבה שהציבו בני האיש על קברו.
"מסתבר שהבנים החליטו לחלוק לאביהם, או שמא לעצמם, כבוד אחרון לאחר מותו וחרתו על המצבה שורות ארוכות גדושות בשבחים שהוא לא היה ראוי להם כלל. כאשר ראו זאת הדיינים בעולם האמת תמהו: 'היכן הכיסוי לשבחים ולתארים המופלגים החקוקים על המצבה?!'"
רבי אייזיק התבונן מסביבו באנשים שישבו מרותקים לדבריו וסיים: "חסד גדול עשיתי היום הזה עם נשמת הנפטר. עתה, כאשר נמחקו כל השבחים והתארים הבלתי נכונים, יפסקו סוף סוף דייני בית דין של מעלה את דינו של האיש, נשמתו תגיע למקומה הנכון ותזכה לשכר הראוי לה".
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]