הציבור הדתי-לאומי פעיל מאוד בהרבצת תורה. הסכומים שהורי הציבור הדתי משלמים עולים על אלו שמשקיעים בעולם החרדי בהשכלה התורנית, והם גבוהים יותר ממה שמשקיע הציבור החילוני שלומד בבתי ספר ממשלתיים.
יכול להיות שיש לנו ביקורת על איכות הלימוד בישיבות. הדבר תלוי הרבה באיכות הר"מים של הישיבות הקטנות ובישיבות הגדולות שמתוך כך גם הברכה של תלמידים הנשארים בישיבות תקופה ארוכה מצומצמת יותר. אבל אין להתעלם מן העובדה שכמות התלמידים בישיבות ההסדר והישיבות ללא הסדר של הציבור הדתי היא גדולה מאוד, ומגיעה היום לכדי שלוש חטיבות שמגיעות לצה"ל מתוך ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות וההסדרים השונים.
לפיכך אפשר לומר שהנוער הדתי מקבל השכלה תורנית בשנים הללו הרבה יותר מאשר מכל תקופה אחרת של עם ישראל בארץ ישראל.
בנוסף לכך, הציבור הדתי עצמו עומד בפני אתגרים גדולים מאוד, כשחלק גדול מהציבור שלמד בישיבות ממשיך אחר כך לתפוס את מקומו במשק בתפקידים חיוניים מאוד. מתוכם חלק ניכר קובעים עתים לתורה. חלקם בתוך מסגרות תורניות של חרדים וחלקם בשיעורים של דף יומי והרבה מאוד חברותות שבחורים משתדלים לקיים לעצמם במקום העבודה או במסגרת הפרטית בבית.
אני יכול לומר מתוך היכרות עם דור ההורים והסבים של הבנים הללו, שלא נראה לי שהם לומדים פחות מההורים שגדלו לפני שני דורות, אבל נראה לי שרבים מהם עולים באיכותם התורנית ובשקידתם על ההורים.
אני גם חושב שיש לקחת בחשבון את לימוד התורה שמתקיים בקהילות ובבתי הכנסת בשבתות ובאירועים תורניים שונים שהבנות הדתיות וראשי משפחות והבנים כאחד נוהרים לשם בשבת, לסמינריונים ומדרשות שנפתחים כפטריות ברחבי ישראל.
הרב צפניה דרורי
רבה של קריית שמונה וראש ישיבת ההסדר בעיר