אמא היא אמא היא אמא. גם אם היא שולחת את בנה לרצוח, גם כשהיא מאדירה את הרצח ומבטיחה לשלוח עוד מילדיה להיות שאהידים.
האח השכול רזי ברקאי לא חוזר בו: משתחווה לעגל השוויון, אוטם עיניים, אוזניים ולב למציאות.
השבוע, כשנעצרו אח, אבא ואמא של ערבייה שנרצחה בצפון על רקע כבוד המשפחה, השוויון בין אחים-לשכול לא מצא את דרכו למיקרופון. "אח שכול הוא אח שכול הוא אח שכול" נעדר מהשידור.
בדמוקרטיה, העם אומר את דברו והממשלה אמורה לפעול על פי הרוב. בישראל, יש דמוקרטיה לקישוט, סיסמה שהיא בגדר המלצה בלבד. כל כמה שנים מתנהל סקר נרחב ויקר שנקרא בחירות. הימין באופוריה לכמה שבועות, כשבפועל - ההשפעה של הרוב אפסית לאחר הבחירות. המיעוט הקולני, אותן "קבוצות איכותיות" מנהלות את סדר היום: בעלי ההון ובעלי המיקרופון.
רזי ברקאי הוא אחד מהם. פרט להיותו מגיש רדיו מוכשר הוא הפך לאייקון, לסמל של אליטה דועכת שלא מוכנה לפנות את הבמה. אדם יחיד שהשתלט על מיקרופון ציבורי כאילו מדובר ברכושו הפרטי.
אם תבקרו בארכיון מעקב גלי צה"ל של מרכז תדמי"ת, תוכלו לשמוע בעצמכם מה יש לנו נגד האיש. למשל, שידורים אמפתיים עד תומכים בסרבני שירות בצה"ל, לעומת קמפיין לוחמני ודורסני נגד חיילים שסירבו לגרש יהודים מבתיהם. כשעמוס עוז מכנה פעילי ימין "ניאו נאצים" ואחמד טיבי קורא להתנחלויות "סרטן", אין אף מילת מחאה של ברקאי. לא פעם הוא יוצר למאזינים הקבלה בין החמאס, ארגון טרור רצחני, לבין הימין.
ירושלים? מבחינתו הר ציון זה "שלנו", כי הוא לא אזור שנכבש בששת הימים. "אתה שייך למפלגה שלא מוכנה לדבר על חלוקת הארץ. זאת הבעיה היסודית", אמר רזי ליולי אדלשטיין.
בענייני דת ישראל, הבורות חוגגת. את יום הבסטיליה, ערב תשעה באב, הוא חוגג בכוס יין ולא מזכיר את ימי האבל של העם שלו באותם ימים. לומדי תורה הם מבזבזי זמן. וביום שבו מחזור חדש של בני ישיבות הסדר התייצב לגיוס, ברקאי ראיין חברת קיבוץ שמדברת על חובשי הכיפות בחדרי האוכל הכשרים בקיבוץ. תגובת רזי: "אוי, אל תדרכי לי על יבלות".
אמפתיה תמצאו אצלו להפגנות זעם של ערבים או של "פעילים חברתיים" מהשמאל, אבל הוא יצלוב בשידור מארגני הפגנה של פעילי ימין בעוון חסימת כבישים. ערבי שארגון-זכויות-אדם-שמאלני כלשהו החליט שעציו נפגעו על ידי מתנחלים, יזכה לסחיטת רגשות המסכנות שלו, אך כלפי יהודי שביתו נהרס בין לילה בלי הצדקה הוא מביע עצירות רגשית. חגיגות עשור ל'נשים בשחור' בשידור, ועוד היד נטויה.
פרט לפגיעה בדמוקרטיה, האבסורד והאירוניה חוגגים שעות נוספות כשמגיש שפגע לא רק בחיילי צה"ל במהלך שידוריו אלא גם במשפחות השכולות, ממשיך לשדר בתחנה הצבאית. האימרה העממית גורסת שלא הגנב אשם, החור אשם. הוואקום שמאפשר את המשך כיבוש המיקרופון הציבורי באופן אנטי דמוקרטי, נוצר על ידי שתיקתם ושיתוקם המביש של רוב נבחרי הימין. הם, לצערי, פשוט מ‑פ‑ח‑ד‑י‑ם.