שר החינוך נפתלי בנט הכריז על שנת הלימוד הבאה כ"שנת איחוד ירושלים".
קפצה ח"כ סתיו שפיר וצייצה: "סליחה על הקטנוניות, אך כדאי ששר החינוך ידע שלפי התורה באנו לכאן ממצרים". צודקת סתיו, היא אכן קטנונית. כי הדברים באו על רקע כוונתו של בנט להציב את איחוד ירושלים במרכז לימודי היובל לאיחוד, ורצונו להדגיש את מרכזיותה וחשיבותה של ירושלים נוסח באופן מגושם משהו, שההיסטוריה התחילה מירושלים.
אבל שפיר לא קפצה בגלל הדיוק ההיסטורי, אלא כי איחוד ירושלים גורם לה, ולעוד יהודים שונאי עצמם, לפריחה. כפי שבתקופת המחאה החברתית היא הגדירה את התקווה כ"שיר גזעני".
התקף הגועל מירושלים המוביל את סתיו להתגעגע למצרים אינו מקורי. המשפט "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" כבר היה בשימוש נגד משה במדבר על ידי אותו סוג של אנשים. התכונות של היהודים לא השתנו. תמיד היו צדיקים מסורים, תמיד היו בכיינים חסרי סבלנות, ותמיד היו סתיו שפירים.
ואם דווקא רוצים דיוק היסטורי, אז עד הסוף. מערת המכפלה נקנתה בידי אברהם הרבה לפני מצרים. הוא שילם הרבה כסף על שדה חסר ערך, בלי פרופורציה לסתם חלקת קבר לאשתו, מתוך מחשבה על עתיד צאצאיו בארץ הזאת. בחברון נכרתה ברית בין אברהם לאלוקים ובה הובטחה הארץ לצאצאי אברהם, כולל הודעה על שלב ביניים לא קטן של שהות במצרים.
יעקב חזר מארם וקנה חלקת שדה ליד שכם, כמה שנים טובות לפני מצרים. כשצאצאיו חזרו ממצרים הם קברו את עצמות יוסף בחלקה הזאת, לפי בקשתו.
מאוחר יותר נקנתה ירושלים על ידי דוד המלך, וכך הושלם רצף לאורך קו מדרום לצפון על גב ההר - חברון-ירושלים-שכם. זהו קו הליבה של הקשר היהודי לארץ ישראל, שהוא גם קו המאבק הנוכחי בין היהודים לערבים, וגם קו המאבק הפנימי אצל היהודים.
לקראת הכניסה לארץ מצווים בני ישראל לקיים מיד לאחר הכניסה טקסים בהר גריזים ובהר עיבל, כולל הקמת מזבח על הר עיבל, שבסופו תהפוך המשפחה הגדולה של שנים עשר השבטים לעם - "היום הזה נהיית לעם". כלומר כאן בארץ, ולא בסיני או במצרים.
אגב, המזבח הזה נמצא בשלמותו על ידי פרופ' אדם זרטל ז"ל לפני 30 שנה. השמאל השתולל במאמציו להכחיש ולסתור את הממצא המדהים הזה, וכשנכשל - השתיק והעלים אותו מהתודעה, כמו את ירושלים המאוחדת.