
מדי שנה מקיימים תומכי הפלשתינים את ''שבוע האפרטהייד'' ומדי שנה ישראל מתנהגת כמופתעת.
בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס ד"ר רון שלייפר, מומחה ללוחמה פסיכולוגית איש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, לאירוע שהשנה זכה לכותרות בשל הכרזות ברכבת התחתית בלונדון, אך בפועל לובש ופושט צורה בכל שנה ושנה.
בראשית הדברים ציין ד"ר שלייפר כי במרוצת השנים האחרונות עלה בידי הפלשתינים ותומכיהם לשנות את המשוואה ההסברתית, ובעוד בעבר נחשבה ישראל לדוד הקטן מול גולית הגדול בדמותן של כל מדינות ערב, כעת מצטיירת ישראל כגולית שכן האויב אינו עוד כלל העולם הערבי אלא רק הפלשתינית, ואת השינוי הזה ידעו היטב למנף בהסברה הפלשתינית.
"מפליא שאנחנו יודעים שזה יקרה בכל שנה, אבל רק יומיים לפני זה מתחילים לפעול. זה קורה כמעט בכל תחום, ואת זה צריך לשנות", אומר שלייפר ומציג את דרכי הפעולה הנדרשות: "הטכניקה צריכה להיות מאוד פשוטה – צריך להיות 'שבוע השנאה הפלשתיני' ולא שבוע האפרטהייד הישראלי, שהם יצטרכו להתגונן ולהתכונן ולמצוא מסרים כדי לפנצ'ר את הקמפיין שלנו. זו צריכה להיות דרך החשיבה שבה אמורים לפעול".
ד"ר שלייפר מדגיש כי אינו עוסק בסיסמא או קמפיין כזה או אחר אלא באסטרטגיה. "האסטרטגיה היא שחצי שנה לפני הקמפיין הפלשתיני צריך להיות קמפיין ישראלי שידאיג את הפלשתינים איך לחבל בקמפיין הישראלי, אבל מהרבה סיבות הדברים הללו לא קורים".
"הדברים הללו לא קורים כי השתכנענו בחלקנו מהתעמולה הפלשתינית שנמשכת בקמפיין של חמישים שנה, קמפיין יצירתי ויקר מאוד עם הרבה שיתוף פעולה ורוח התנדבות ערה של פלשתינים, והם אלו שתפסו ראשונה את הבמה האירופית, ולכן היא קשובה יותר להם", מסביר שלייפר הסבור שהמענה צריך להיות בתשתית ההסברתית הראשונית ביותר: "צריך ללכת חזרה לבתי הספר ולחנך דור חדש של אירופאים שאולי יהיו קשובים למסר שלך.
''צריך להקדיש לכך הרבה משאבים, כמו שהפלשתינים עשו, ולהיות בעל נכונות אידיאולוגית ופסיכולוגית להבין ששם מתנהל שדה הקרב האמיתי. אלו שתי משוכות שקשה לישראל לעברו כי אנחנו משקיעים יותר בברזל ופחות במילה".
בהקשר זה נשאל ד"ר שלייפר אם הדמוקרטיזציה של ישראל ניצבת בעוכריה כשהיא באה לנהל מאבק מסוג זה. זאת מאחר וניתן להעריך שבמידה ותצא ישראל הרשמית למסע הסברתי שכזה יצוצו מתנגדים משמאל ויטענו שמדובר בשימוש בכספי ציבור למטרות פוליטיות, שהרי התפיסה הפרו פלשתיני מהווה חלק מהשיח הפוליטי בישראל.
שלייפר סבור שבדיוק משום כך יש צורך "קודם כל קמפיין פנימי לשכנע את ציבור הישראלי שיבין שמדובר בצורך קיומי הישרדותי". מעבר לכך הוא מזכיר ש"לממשלה יש מדיניות פוליטית, והיא מחויבת להשתמש במשאבים שלה למגמות הללו. זה יכול להתהפך בבחירות הבאות ואז ממשלה אחרת תוכל להפנות משאבים לכיוון הפוך, אבל זה לא אומר שממשלה לא יכולה לקדם פעילות פוליטית. הציבור כולו, מקיר לקיר, למעט שוליים קיצוניים, מאוחד בדעתו שהתדמית של ישראל בבעיה קשה. הציבור מוכן לראות פעילות כלשהי, אבל שיפעלו".
האם לא מאוחר מדי? ד"ר שלייפר סבור שגם כעת עוד ניתן לפעול. "היום קשה לפעול באירופה כי אנחנו באיחור של 40 שנה, אבל גם פפסי קולה התחילה בקמפיין 40 שנה אחרי קוקה קולה. היא התחילה בגני הילדים ובאותו עיקרון צריכה ממשלת ישראל לפעול.
''צריך להסביר ברגש ובמידע את צדקת הדרך של מדינת היהודים ואת הצורך בריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל, ואחר כך נדון בגבולות. כיום אנחנו מדברים על עצם הקיום".
בדבריו מוסיף שלייפר ומדגיש כי לשם קיומו של המאבק ההסברתי הזה "צריך להבין במקצוע הענק הזה של לוחמה פסיכולוגית. הפלשתינים הצליחו לפצל את הקהילה היהודית בארה"ב נגד ישראל, ואחר כך בין הקהילה היהודית שם לבין ישראל ובין ישראל לממשל וכדו'. אנחנו בצורך הישרדותי. גם טנקים וצוללות חשובים, אבל צריך לא פחות משאבים לדעת הקהל שמפעילה את הפוליטיקה הבינלאומית.
''על זה צריך להחליט ולהשקיע באקדמיה ובעידוד צעירים שיכנסו לאקדמיה הלאומית והבינלאומית, לארגן כנסים, לפרסם ספרים, מאמרים ועוד, וכך גם בנושא המשפטי. הפלשתינים השתלטו בחכמה רבה על המשפט הבינלאומי כשרק עשרה אנשים אולי מבינים בנושא החוק הבינלאומי לעומק וכל השאר משתמשים בחוק הבינלאומי מבלי להבין בו".
בהקשר זה של החוק הבינלאומי, סוגיה שהפלשתינים עושים בה שימוש ללא הרף, מסביר שלייפר כי הם "לקחו פרשנות של החוק הבינלאומי שנוטה לדעתם - החוק בקושי מצליח לפעול בסביבה גאוגראפית אחת ובוודאי שלא במקומות אחרים בכדור הארץ ולכן נתון לפרשנות - ואת הפרשנות הנוחה לך אתה מדקלם בכל פורום.
''לדוגמא, אמנת ז'נבה עודכנה אחרי מלחמת העולם השנייה אומרת שאסור לגרש אוכלוסיות ממקומן בעקבות כיבוש, אז לפי הפרשנות המאוד מוטה שלהם אסור להעביר אדם שמעורב בטרור... מעט מאוד אנשים מבינים את כל העקרונות וזו הדוגמא הברורה ביותר שישנה. מה שמשנה זה הצליל והמכובדות של המונח חוק בינלאומי, ואף אחד לא רוצה להיות נגדו למרות שלא מבינים מה הוא אומר".
